BETA

14.08.2018

17:49

נושאים חמים
 ורד ופסיה
ורד ופסיה,
אלבום פרטי

לא מוגבל, מוגדל

ורד קרניס, נכת צה"ל המתנדבת עם ניצולת שואה: "פגשתי הרבה אנשים טובים באמצע הדרך, שעזרו לי להתמודד ולהשתלב בחברה הבריאה. בעקבות כך החלטתי גם אני לתרום ולעזור"

ורד קרניס (48) היא רווקה תל אביבית.  פסיה היא ניצולת שואה בת למעלה מ-90. זה תקופה ארוכה שהן נפגשות פעם בשבוע ומשוחחות על החיים, יוצאות מהבית לטייל בשדרות התל אביביות, גולשות ביוטיוב ומאזינות יחד למוזיקה. "אני מאוד אוהבת לבוא לפסיה", אומרת קרניס. "זה עושה לי טוב שאני תורמת וגם פסיה שמחה ומחכה משבוע לשבוע שאגיע אליה. המשפחה והחברים מאד גאים בי, וזה אף מכפיל את הסיפוק. אני מקווה שאמשיך פעילות זו לזמן ארוך, ובעתיד אף שוקלת להתנדב עם עוד קשישים או בתחום אחר. במהלך 30 שנות נכותי הנפשית, פגשתי הרבה אנשים טובים באמצע הדרך, שבטוב ליבם עזרו לי להתמודד ולהשתלב בחברה הבריאה. בעקבות כך החלטתי גם אני לתרום ולעזור למישהו אשר גם כן יוכל להיתרם".

 

קרניס היא נכת צה"ל המאובחנת עם פוסט טראומה המתבטאת בדיכאונות ובחרדות חוזרים וממושכים, ומתגוררת בדירה בת"א ומקבלת שירות מהדיור המוגן של "נתן" לנפגעי נפש. זה לא מפריע להתנדב ב"עכשיו זה הזמן", מיזם ארצי רחב היקף של עמותת מטב, הרשות לניצולי שואה ואש"ל, שנועד להתמודד עם תופעת הבדידות בקרב כ-5,000 ניצולי שואה, במסגרתו מתנדבים בכל הארץ נפגשים עם ניצולי שואה בבתיהם ומארחים להם לחברה, מקשיבים לסיפורים שלהם ומבלים יחד. ההפך הוא הנכון. "אני אומרת תמיד שאת המילה 'נתן', כמו שם הדיור המוגן שלי, כותבים מהסוף להתחלה אותו הדבר, מה שאומר שמי שנותן גם מקבל", אומרת קרניס.

 

על פי דו"ח נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות לשנת 2017, בישראל חיים 1.4 מיליון אנשים עם מוגבלות, שהם כ-17% מכלל האוכלוסייה ו-21% מהאוכלוסייה הבוגרת בגילאי 20 ומעלה. מהנתונים עולה כי אנשים עם מוגבלות עובדים פחות, משכילים פחות, מרוויחים שכר נמוך יותר ומתקשים יותר לכסות את הוצאותיהם החודשיות. הם מדווחים לעיתים קרובות יותר על תחושת בדידות ועל היעדר חברים. כאן נכנסת ההתנדבות לתמונה. ד"ר גלית ינאי ונטורה מהחוג לשירותי אנוש במכללה האקדמית עמק יזרעאל, מסבירה כי ערכם המשמעותי של אנשים עם מוגבלות הוא עצם החיים לצד מוגבלות. "ניסיון חיים זה מקנה לאנשים עם מוגבלות הון חברתי הכולל ידע ותכונות שאין לקבוצות אחרות", היא אומרת. "במחקר שערכתי על התנדבות אנשים עם מוגבלות הסתבר, שמוגבלות היא הון חברתי המשפר את תפקודם של המתנדבים ותפקודו של הארגון: המתנדבים הגו פרויקטים ייחודיים, בעיקר בתחום מוגבלותם מתוך צרכים שהם זיהו על עצמם, הם אחזו במושכות הארגוניות לנוכח תפקידם העיקרי במתן השירות לאנשים עם מוגבלות, חצו את התפקיד המצומצם של נותני סיוע והפכו פעילים חברתיים חשובים בשדה הרחב יותר של החברה האזרחית. הם היוו גשר ללקוחות הארגון ומוגבלותם היוותה מפתח ליצירת יחסים שוויוניים ואינטימיים עם לקוחותיהם – מוטבי השירות".

 

גם הספרות המחקרית מראה, כי עבודה לצד מתנדבים עם מוגבלות מחזקת את הקשרים החברתיים בארגון ואת הלכידות הארגונית ומעמיקה אצל העובדים את משמעות העבודה. "נוכחותם של מתנדבים עם מוגבלות מלמדת את חברי הארגון על חיים עם מוגבלות ומאפשרת להם לפתח ראייה אמפתית התורמת להתמודדות עם בעיות חברתיות. לקוחות הארגון יכולים לראות כיצד מתנדבים חיים עם המוגבלות ולהבנה זו ערך רב בשיקומם האישי. כך מתנדבים עם מוגבלות מאפשרים לארגון לשפר את איכות השירות והנגישות ומקימים גשר לעולם העובדים והלקוחות כאחד".

 

מהו הערך האישי עבור המתנדבים עם המוגבלויות?

"התנדבות מסייעת למתנדבים לפתח מיומנויות אישיות הנגזרות מפעילותם ההתנדבות, מעמיקה את שותפותם עם עמיתיהם ואת שייכותם לקהילה של אנשים עם מוגבלות. היא מאפשרת להם ליצור קשרים חברתיים חדשים ולהשתמש ברשת הקשרים החדשה ליישום פעילותם החברתית. בחלק מהמקרים, היא מאפשרת להשיג משאבים כלכליים אשר באו לידי ביטוי בהשגת תעסוקה בשכר במקום ההתנדבות. בולטת במיוחד השפעתה של ההתנדבות על עיצוב זהותם של המתנדבים כאנשים עם מוגבלות; היא מאפשרת למתנדבים לנהל משא ומתן על המוגבלות שלהם, על יחסיהם עם הזולת ועל הזהות שלהם כפרטים בחברה. באמצעות משא ומתן זה נוצרו אפשרויות חדשות למתנדבים להגדרה עצמית ולתפיסה חדשה של העתיד".

 

אם הכל טוב, מדוע אין יותר מתנדבים עם מוגבלויות? מהם החסמים העומדים בפני בעלי מוגבלויות בבואם להתנדב?

"החסם המרכזי ביותר עבור מתנדבים עם מוגבלות הוא העובדה שרוב הזמן, מציעים להם תפקידים נמוכים מיכולותיהם. הדבר מייתר במידה רבה את משמעות ההתנדבות והופך אותה לחסרת ערך. מתנדבים גם מתארים ניכור מצד צוות לא מקצועי המוביל לתחושה של היעדר שייכות. חלק מהארגונים לא נגישים, דבר שמגביר את תחושת הניכור. ניכור זה משפיע לרעה על מעורבותם החברתית ועלול ליצור תהליך מעגלי של הדרה: האדם הנכה חש מודר מהחברה, ועל כן אין הוא יוצר קשרים חברתיים ומקצועיים, מצב זה מחזק את המצוקה ואת הפסיביות שלו וחוזר חלילה. מכאן, כי על ארגונים חברתיים להיות פעילים יותר באיתור ובגיוס אנשים עם מוגבלות, ליידע ולעודד אותם להשתלב בפעילויות חברתיות קהילתיות, תוך גישור על חסמים סביבתיים וחברתיים הבולמים את השתתפותם כיום".

 

החדשות הטובות: באופן מפתיע, תמונה זו לא שיקפה את המתנדבים שראיינה ד"ר ינאי ונטורה במסגרת מחקרה. הם תיארו את ההתנדבות שלהם כמרחב של מימוש וחופש פעולה, תארו עצמם כמובילים, מקבלי החלטות ובחלק מהמקרים גם כמנהלים של צוותים.

 

"הכרה בניסיון החיים כהון חברתי כוללת את הגדרתם של אנשים עם מוגבלות כמומחים בהובלת שינויים חברתיים וכפועל יוצא כ'בעלי הבית' של שינויים אלה", מסכמת ד"ר ינאי ונטורה. "העובדה שהון זה נרכש מניסיון החיים עם מוגבלות ואינו ניתן להעברה אלא על ידי מי שחווים אותו, מזמינה אותנו גם לשיטות למידה חדשות כגון: ללמוד עם אוכלוסיות הסיוע במקום ללמוד עליהן. לתפיסה חדשה של הון 'ניסיון החיים' עשויות להיות השלכות מהותיות על תפקודה של החברה האזרחית והגדלת הונם החברתי של האינדיבידואלים בתוכה".

 

רוצים למצוא מקום התנדבות בקלות? לפרטים ורשימת אלפי מקומות התנדבות בישראל הכנסו לאתר התנדבות ישראלית