BETA

03.11.2017

23:27

נושאים חמים

תודה אחרי 75 שנה: ארנה פגשה את צאצאי המשפחות שהצילו את חייה בשואה

בשנת 1943 אמה של ארנה שטופר-בינדלגלס הצילה את חייה ומסרה אותה לאנשי המחתרת בהולנד. כעת, 75 שנה אחרי, ארנה ובני משפחתה יצאו לאירופה בניסיון לאתר את צאצאי המשפחות שהסתירו אותה ולהודות להם

המסע של ארנה שטופר-בינדלגלס החל באמסטרדם בשנת 1943 ולא הסתיים. אמה של ארנה שלשלה אותה באמצע הלילה מחלון צר, לידי אנשי המחתרת ההולנדיים. ארנה בת ה-12 לא ידעה כלל לאן היא הולכת ולא ידעה אם תראה עוד אי פעם את אמה ואחיותיה.

 

במהלך המלחמה היא עברה מיד ליד, ממשפחה הולנדית אחת לאחרת, שהסתירו אותה. 110 אלף יהודים מתוך 140 אלף יהודים שהיו בהולנד נרצחו. מדובר באחוז הקורבנות הגבוה ביותר מלבד פולין. "היינו בטוחים מאוד, לצערי, שלא יקרה לנו דבר בהולנד", מספרת ארנה לבני משפחתה שמלווים אותה בטיול המרגש לאירופה - מסע שמטרתו איתור צאצאי האנשים שהצילו את חייה.

 

לכתבות נוספות בחדשות עשר >>

הכל בשבילו: משפחתו של אורון ירדן במאבק נגד שחרור הרוצח

עבריין בכיר נעצר בחו"ל; תיעוד: בילה במשותף עם הכדורגלן ערן זהבי

גורם ביטחוני: מלבד חשיפת המנהרה - צה״ל רשם הצלחה נוספת שאסור לפרסם


במהלך החיפוש אחרי אותם צאצאים, פגשה ארנה, בין היתר, חוואי בשם פטר פלדרס. אביו, קופ, היה אחד מהאנשים שסייעו לה לאחר שהחביא אותה בעגלה מתחת לערימת קש והעביר אותה לחוותו. בערב יום כיפור קיבל קופ מידיה של ציר השגרירות בהולנד את אות חסידי אומות העולם מטעם יד ושם שהוענק להוריו על שהצילו את ארנה. "אני לא הייתי שורדת. לעבור פה אפילו בחושך עכשיו עם המשפחה שלי, לא הייתי אוהבת את זה, אז כאילו... בגיל 12 עם אנשים שאתה לא מכיר, לא", אומרת ענוה טיאר, נכדתה של ארנה, בזמן סיור ביער שבו הסתתרה סבתה.

 

 

ארנה שטופר-בינדלגלס יוצאת לאתר צאצאי משפחות שהצילו אותה בשואה
 

ארנה שטופר-בינדלגלס יוצאת לאתר צאצאי משפחות שהצילו אותה בשואה(חדשות 10)

 

ארנה בת ה-86 הביאה לאמסטרדם, כאמור, את בני משפחתה - בנים, נכדים ואחיינים, כדי לראות כיצד אביה, שנספה בשואה, מונצח בכניסה לביתם ברחוב ניווהוכסטראאט 14. עיריית אמסטרדם, כמו מקבילתה בברלין, החלה להנציח את בני העיר היהודים שנספו בשואה, באמצעות אבן זיכרון המוצבת בפתח הבית שבו גרו לפני המלחמה.

 

קופ, אגב, היה זה שדאג שאבן כזו תיקבע בכניסה לבית שבו גרה המשפחה לפני שעברו לגטו. עוברים והשבים, שחזו בארנה ובני משפחתה, לא הבינו למה אנשים מזילים דמעה סביב פועל עירייה שמתקן מדרכה. הם לא ידעו שלא מדובר בעבודת תחזוקה שגרתית, אלא ברגע נדיר של אצילות נפש.