BETA

02.06.2017

22:58

נושאים חמים

סרג'נט פפר חוגג 50: כאשר לביטלס נמאס להיות ביטלס

בזמן שאצלנו הארץ שינתה את פניה ושרנו ירושלים של זהב, האלבום המהפכני של הרביעייה מליברפול פתח לרוקנרול את הראש. 50 שנה אחרי, מבט ליום בו המוזיקה השתנתה

עם כל הכבוד לרבין דיין ואשכול, לגבעת התחמושת ואפילו להר הבית בידינו, בימים שבהם אנחנו מציינים 50 שנה למלחמה ששינתה את פני הארץ, את הדקות הקרובות נייחד למאורע לא פחות חשוב ששינה את פני הרוקנרול, את פני תרבות המערב.

 

ב-1 ביוני 1967 הוציאה הלהקה הגדולה בעולם את האלבום הגדול ביותר שלה. עבור הרולינג סטון מגזין זה הספיק כדי להכתיר אותו בתואר התקליט הטוב ביותר, החשוב ביותר בתולדות הרוקנרול.

 

>> לכתבות נוספות

רצועה אחר רצועה: דודי פטימר מנתח את סרג'נט פפר

עלו על הגג: בחזרה להופעה האחרונה של הביטלס

התצלומים הנדירים של הביטלס נחשפים בתערוכה


נניח לרגע למצקצקים ועוכרי השמחה שטוענים שמועדון הלבבות הבודדים של הסמל פלפל מוערך מדי, נפוח מדי, מנופח מדי, יומרני ולא אחיד. נניח לזה שהביטל האהוב עליי, ג'ורג' האריסון, דוכא באכזריות בסרג'נט פפר בידי לנון ומקרטני שאישרו לו להכניס שיר אחד בודד ובקושי בא לאולפני אבי רוד. מהרגע הראשון שרועמות הגיטרות החשמליות של סרג'נט פפר, ועד הפסנתר המהורהר של A day in the life, מכות בך, גם 50 שנה אחרי, הרצועות של התקליט הגדול ביותר, המוזיקלי ביותר, העשיר ביותר של הלהקה שהכל נהיה בדברה.

 

הכתיבה, הסאונד, העיבודים, העיצוב - הרעיון היה ליצור להקה שהיא אלטר אגו של הביטלס, ומעבר לשתי גיטרות בס תופים, לעטוף את הביטלס בתזמורת סימפונית, בסיטאר הודי, נבל, צ'מבלו, ואפילו קולות של חיות.

 

 

הלהקה שהכל נהיה בדברה. הביטלס
 

הלהקה שהכל נהיה בדברה. הביטלס(getty)

 

לביטלס נמאס מהביטלס. נמאס ממסעות ההופעות, ומהתספורות האחידות, ומהחליפות. סרג'נט פפר, ייזכר אחר כך מקרטני, הוא התקליט שהפך אותנו מנערים, לגברים מזמרים מופיעים לאמנים. מקרטני בא עם הרעיון, להקים להקה חדשה, להקה שהיא אלטר אגו, וזה שיחרר אותם לגבהים חדשים ולעומקים חדשים.

 

סרג'נט פפר מסמל את השלמת הטרנפורמציה של הביטלס מלהקת הופעת ללהקת אולפן, ובעיקר את השפעתו העצומה של החיפושית החמישית, סר ג'ורג' מרטין, קשיש במונחי הביטלס בזמן עשיית התקליט בן 40 וקצת, שאמר על יום יציאת התקליט: "זה היום שבו המוזיקה השתנתה". זה תקליט של הזייה, פסיכדליה, וסמים מרחיבי תודעה ורמזים ל-LSD עם לוסי בשמיים עם יהלומים.


זה תקליט שמביא איתו צבעים. אלפי צבעים. מהעטיפה האייקונית שתמיד מגלים בה משהו ומישהו חדשים, מבין 57 הדמויות - מרלון ברנדו, ג'יימס דין, מרקס, פרויד, בוב דילן, וכל מי שהשפיע על הביטלס כשלרגליהם שתילי הקנאביס שהשפיעו לא פחות על הביטלס.

 

 

אלפי צבעים. עטיפת האלבום
 

אלפי צבעים. עטיפת האלבום "מועדון הלבבות השבורים של סרג'נט פפר"(ללא)

 

סרג'נט פפר פתח לרוקנרול את הראש. אינספור להקות הושפעו מהשילובים הפסיכדליים של גיטרות וכלים קלאסיים יחד עם קולות שנוצרו באולפן. בזמן שאנחנו כבשנו חצי מהמזרח התיכון, בעולם פתח סרג'נט פפר את סאמר אוף לאב, קיץ האהבה של ילדי הפרחים, סקס סמים ורוקנרול, אופטימיות, פיסניקיות בריח הקנאביס.

 

דרך השימוש בכלי נגינה אקזוטיים, שהעשירו את המודל הקבוע של שתי גיטרות בס ותופים, סרג'נט פפר מסמל גם שיא בשיתוף הפעולה של שני הגאונים לנון ומקרטני, שיתוף פעולה בשילוב האולטימטיבי שלהם אולי בשיר היפה ביותר בתקליט, בשיר האחרון, A day in the life. לנון מתחיל באקוסטית נוגה, מקרטני ממשיך בפסנתר קצבי, ולנון חוזר.

 

ומה איתנו? האמת היא שבזמן אמת הפסדנו הכל. טוב למי היה זמן? בימים שהעולם חגג את סרג'נט פפר, אנחנו חגגנו את ירושלים של זהב. בעולם המוזיקה שינתה את פניה, ואצלנו - הארץ שינתה את פניה.