BETA

17.08.2017

18:21

עודכן:

כיתה ריקה בבית ספר בתל אביב (ארכיון)
כיתה ריקה בבית ספר בתל אביב (ארכיון),
רוני שיצר

בייגלה אחד בשקית הבייגלה: למה כל הכיתות והתעודות זהות?

הורים וילדים, גליון החינוך | אחרי 35 שנה במערכת החינוך אורנה אביאור מציעה שינויים, שבקלות כל בית ספר יכול לעשות והם יובילו לשינוי גדול. מעיצוב מחדש של הכיתות, דרך עבודות מחקר והרצאות לכיתה וכלה בשינוי תוכן התעודות

בתי הספר בארץ מנסים מאד לשנות את פניהם; נבנים מבנים חדשניים, נרכשים מחשבים נוספים, בכיתות א' ו-ב' הוקטנו מספר התלמידים בכיתה, מדברים על "פדגוגיה חדשה", אך השיטה ברוב בתי הספר היא אותה השיטה: את/ה תלמיד/ה בכיתה? יופי! ברוך הבא ל"בית החרושת" החינוכי.

 

כאן את/ה לא הילד/ה של אמא/אבא. את/ה גם לא יחיד/ה. כאן את/ה כמו כולם! כאן לומדים כולם את אותן שעות, אותה מערכת שעורים, אותן מטלות, אותם נושאי לימוד, נוסעים לאותם טיולים, נבחנים באותם מבחנים ואף התעודה של כולם נראית פחות או יותר אותו הדבר (פרט להערכת המחנכת הקצרה בסופה). את/ה "בייגלה" אחד בשקית הבייגלה. אם את/ה שונה? זו כבר בעיה. את/ה לא יכול/ה לרצות לעשות את "מה שבא לך" .יש פה תכנית מסודרת, מאורגנת והשינויים יכולים להיות מינוריים, כי לשינויים גדולים יותר בית הספר לא ערוך.


>> לכתבות נוספות בפרויקט

להיות מדען עם פרופ' דן | אינטגרטיבי, לא סגרגטיבי | טור עורכת: מה אפשר לשנות?

יגאל סרנה מבקש להעלות את שכר המורים | תכינו את הילדים לשוק התעסוקתי

לקרב את בית הספר לגן |

 

אנסה לתת כאן מנסיוני, מספר רעיונות שמצריכים מבית הספר ל"צאת מהקופסה" ולהסכים לחשב מסלול מחדש מבלי להיכנס להוצאות כלכליות מטורפות וזאת על מנת לעודד ילדים להיות מי שהם, לאפשר להם את הייחודיות שלהם, לפתח סקרנות ולעזור להם לצלוח את השנים בבית הספר מבחינה רגשית, אקדמית וחברתית מבלי לפגוע באיכות חייהם של ילדים אחרים.


אני מקווה שרעיונות אלו, יפתחו צוהר לכיווני מחשבה אותם ניתן יהיה לנסות וליישם בהדברות עם בית הספר.

 

 

כסאות הילדים הראשונים מפלסטיק של המותג האיטלקי Kartell, שיוצרו ב-1964. בעד כיתות צבעוניות
 

כסאות הילדים הראשונים מפלסטיק של המותג האיטלקי Kartell, שיוצרו ב-1964. בעד כיתות צבעוניות(AFP)

 

הסביבה הפיזית

 

כיתה אינה חייבת להיות תמונה ל"מגזין עיצוב" בה כל הרהיטים אחידים ובקו אחד. כיתה יכולה להיות חלל בו יש מספר סוגים של כסאות/שולחנות. כיסאות בגבהים שונים ובמרקמים שונים (כמו שיש סוגי ילדים). לכל ילד צורת הישיבה שלו והסגנון שלו. אחד יכול לשבת על כיסא תלמיד רגיל של כתה א' והשני על כיסא תלמיד של כתה ד' והאחר אולי צריך ריפוד. יש מי שצריך הגבהה לרגליים ואחר שצריך סד לידיים וזה בסדר. לכל ילד ניתן להתאים כיסא משלו. כמו, שכל ילד יכול להביא חפץ קטן כדי להניח על השולחן שלו בכתה. הורים, בדקו אם הכיסא עליו יושבים ילדכם אכן מתאימים לנתוני גופם.

 

מערכת השעות

 

בעיקר בכיתות היסוד מערכת השעות היומית בנויה ממספר שיעורים עם המחנכת. בכל יום מלבד ביום ה"חופשי" שלה. את כל השיעורים לומדים יחד ככיתה. כו-לם מקשיבים למורה, כו-לם פותחים את החוברת... ואם בזמן זה אני מסוגל/ת למשהו אחר? בעיה. על מנת מראש לפתור ענין זה, ייטב אם מחנכת הכתה תכתוב את המטלות שיש לכל תלמיד לעשות במשך היום על גבי הלוח (גם מטלות חברתיות כמו לשחק עם חבר או לעשות סיבוב ריצה בחצר או לעזור), וכל תלמיד ייקח על עצמו אחריות ויבחר מתי למלא את המטלות השונות בזמן הנתון. זו משימה לא פשוטה. דרוש תהליך תכנון עבודה אבל היא אפשרית! נסו לבקש ממחנכת הכתה לשתף פעולה בנושא זה.

 

 

לא צריך להתייחס לכל הילדים כאל בייגלה בתוך שקית
 

לא צריך להתייחס לכל הילדים כאל בייגלה בתוך שקית(AFP)

 

למידה מתוך סקרנות

 

חלק גדול ממה שלומדים הילדים בביה"ס ניתן ללמוד ע"י חקר. לקחת נושא, לשאול שאלות, לחפש חומרים ולבנות מידע חדש מתוך הלמידה העצמית. למידה הנובעת מתוך עניין מפתחת סקרנות ומביאה לרצון לדעת עוד. בבית הספר, חשוב לאפשר לתלמידים לבחור נושא (אפשר גם ממגוון נושאים) ופשוט לאפשר לתלמידים ל"חפור" בו, לשאול עוד ועוד שאלות וכך ללמוד. סיכום הלמידה תהיה בהרצאה לכתה או עבודה שתפורסם במרחב וירטואלי. בכתה ז' נהוג לעשות "עבודת שורשים": לשאול שאלות, לראיין קרובי משפחה, לחפש צילומים, לערוך "ערב שורשים". למה לא לקחת את הרעיון הזה וליישם אותו במגוון נושאים בכל שלבי הלימוד? וכן, אפשר לעבוד גם עם אזניות ומחשב אישי. זה בסדר, בתנאי שזה לא מפריע למהלך התקין של היום. בקשו ממחנכת הכיתה לאפשר לילדכם להביא מחשב נייד+אזניות ולאפשר לו לעשות מטלות על פי תכנון שלו.

 

תעודות

 

לרוב בתי הספר פורמט אחיד של תעודה. בכל המקצועות יש דרגות בהגדים סגורים וניתן לראות מה השיג כל תלמיד בכל מקצוע ביחס למקצוע כמובן. בסוף התעודה יש מקום לנימה אישית, "ממני אליך", מפי המורה. לילד שלא למד את ה"מקצוע" או הוא "תת משיג" אי אפשר למלא את התעודה. בבתי ספר רבים נושא התעודה הוא בעייתי, שכן יש הרבה ילדים, שקשה למלא עבורם תעודה. אז מה עושים? כותבים את המשפט האלמותי: "התקדמת כפי יכולתך", או "יחסית לעצמך". זה כואב, זה מסעיר, זה מדכא. תעודה צריכה לשקף את היפה, הטוב והמיוחד בכל תלמיד/ה. אני ממליצה לשנות את התפישה ולעשות תעודה בה גם התלמיד הוא חלק בכתיבתה. תעודה, שיש בה המון מקום לספר על עבודות החקר שכל תלמיד עשה, על מעשים טובים ספציפיים, על תפקידים חברתיים, על יוזמות. נסו (בעדינות כמובן) להציע לביה"ס את הרעיון כבר בתחילת השנה!

 

פגישות עם הורים

 

מתי מחנכ/ת הכתה או צוות בית הספר נפגשים עם ההורים בד"כ?
א. כשיש בעיה
ב. ב יום הורים, פעמיים בשנה.
בחלק מהמקרים (אלו ה"מיוחדים") יש המון פגישות (גם על בסיס שבועי) וגם לא מעט שיחות טלפון, כי קשה, כי אינטנסיבי. זה מתיש.
אני מציעה לקבוע מראש, על פני השנה כ-4 מפגשים. כאלו, שקבועים מראש, שידועים למורה להורים ולילדים. שיהיה ברור שנפגשים כדי לדבר. לדבר על הלמידה, ההתקדמות וההשתנות. שיחות עם צוות ביה"ס יהיו מהמקום של "הליכה משותפת" ומוטיבציה משותפת להצלחה. נראה לי, שכשהורים יודעים מראש, שמתוכננת שיחה ולא כדי לאיים או להתריע על בעיות בפניהם, הם "יזרמו" עם המערכת וירצו יותר לשתף פעולה עבור ילדיהם.


הכותבת היא בוגרת תואר ראשון ושני בחינוך מיוחד, 35 שנים במערכת החינוך כולל ניהול בתי ספר, מאמנת ומנחת קבוצות הכתבה מתפרסמת בגליון ספטמבר 2017 של "הורים וילדים"