BETA

18.01.2017

13:59

,
יחצ

למה ילדים משקרים?

שקרן גדול הוא זה שטוען שהוא תמיד דובר אמת. בין אם אנחנו מודים בזה או לא, כולנו משקרים, אבל כשילדינו משקרים לנו אנחנו יוצאים מהכלים. למה בכלל ילדים משקרים ואיך מתמודדים עם חוסר הכנות שלהם?

אי אמירת אמת מצד הילדים מהווה את אחד הנושאים שמטרידים הורים רבים. העובדה שהילד מסתיר מאתנו דברים, או לא מספר לנו את הדברים כפי שהם קרו בפועל, מכעיסה ומקוממת הורים רבים בשל מספר סיבות:

בראש ובראשונה, בשל הציפייה החברתית לאמירת אמת, ועל אחת כמה וכמה בין אנשים קרובים או בין ידידים. האמת מסמלת פתיחות, כנות, ויושר שנחשבים הרכיבים לקשר טוב, שאמור להיות בין חברי משפחה.

 

הגורם השני נעוץ בקושי לנהל את ענייני המשפחה כשאין לך את הנתונים הנכונים וכשההורה תלוי בילד לקבלת המידע הרלוונטי. כך למשל, כשההורה רוצה לוודא שהילד מתמודד נכון עם המטלות הלימודיות ומסתבר שהילד מסתיר ממנו את העובדה שהוא מקבל שיעורי בית או שהישגיו במבחנים נמוכים. כך גם במצבים בהם הגננת פונה להורה ומדווחת על קשיי התנהגות של הילד, בעוד שהילד מכחיש את הבעיות או מציג נתונים הפוכים מאלה של הגננת.

 

ברור שמצבים אלה מהווים גורם לחץ להרבה הורים, שנאלצים להתמודד עם גרסאות שונות, ולנסות לטפל בדיווח על בעיה כשהם לא באמת יודעים מה העובדות הנכונות. תחושת התלות בדיווחים של הילד יכולה לייצר חוויה של אובדן שליטה וחוסר אונים מצד ההורים, דבר שכמובן לא מקל על עבודת ההורות.

 

גורם נוסף שקשור בקושי בניהול הבית במצבים של אי אמירת אמת, קשור בתחושה שאי אמירת האמת פוגעת בסמכות ובכוח של ההורים. כאשר יש תלות של ההורה בדיווחים של הילד, נוצרת משוואה לפיה הכוח עובר לילד ולכאורה מחליש את ההורה. מצב זה גורר הרבה הורים למצבים של מאבקי כוח עם הילדים, ולעתים פניה לאיומים, סנקציות והפעלת לחצים על הילד.

 

ניתן לראות שכל הנושא של דיווחי אמת ושקר מהווים נושא מרכזי ביחסים במשפחה וביחסים חברתיים בכלל, ואם ניצמד לעיקרון לפיו הבית הוא בית הספר המרכזי לחיים בכלל ולהתנהלות חברתית בפרט, ברור שהמסרים שלנו בנושא חשובים ביותר.

 

כדי שנוכל להעביר את המסרים הנכונים לילדים, כדאי שבראש ובראשונה נבהיר אותם לעצמנו.

נושא האמון ההדדי ואמירת אמת מהווה כאמור ערך מרכזי ביחסי אנוש, אך יש לזכור שבפועל יש מצבים בהם אנו חורגים מהכלל הזה. כך למשל, בשקרים לבנים שבהם אנו מכופפים מעט את המציאות כדי לייפות אותה או למנוע פגיעות מיותרות, או כשילד מציג לנו ציור שאינו יפה בעינינו. ברור שאמירה ישירה של האמת לא תקדם את הילד, או כשאנו מתבקשים לברך עובד שפורש מהעבודה ונערכת לו מסיבת פרידה, על אף שידוע שהיו עמו לאורך הדרך לא מעט קשיים, ברור שלצורך התחושה הטובה של העובד נשים את הדגש על החלקים היפים מהעבודה המשותפת ונדגיש את החוזקות שלו, ולא נבחר לתאר את הפעולות הלא מוצלחות שלו דווקא במסיבת הסיום.

 

ויש את עיגול הפינות והרמאויות הקטנות אליהם הילד נחשף כאשר מנחים אותו להגיד לשכנה שאנו לא בבית, או כשנתרץ אי הגעה לאירוע רחוק בכך שלא הרגשנו טוב. הילד מגלה שההנחיה לאמירת אמת לא מתקיימת באופן גורף ואם לא נסייע לו בהבנת מצבים אלה הדבר יכול לגרום לו לבלבול רב.

 

ישנם מצבים בהם ברור שיש ערכים שקודמים לאמירת האמת. למשל, בכל הנושאים הקשורים בהגנה על החיים. נסביר לילד שאם אדם מסוים רוצה לפגוע בו מותר לו להשתמש באי אמירת אמת לשם הגנה עצמית.  למשל, כשמבוגר זר שואל אותו אם הוא לבד בבית, מותר לו לדווח על כך שיש מבוגר בבית גם אם זה לא כך, או בסיפורים של אנשים ששרדו בשואה לאחר שהסתירו את יהדותם וכדומה.

 

ברור שילדים ערים לכך שאמירת האמת אינה ערך שמתקיים בכל מצב ובתנאים אבסולוטיים, אך בהחלט כדאי שהנושא ידובר בבית. לדוגמא, בדילמות אתיות הקשורות בהסתרת חומרת המחלה מאדם זקן שמנסים למנוע ממנו סבל מיותר, או מחשיפה מיותרת של ילדים למידע שרק ידאיג אותם ולא ממש יסייע לתפקודם.

מנגד, כדאי להסביר שאמירת האמת תורמת ליחסים של אמון בין אנשים קרובים, מסייעת לטפל בקשיים ומהווה את הבסיס לביטחון וכנות.

 

חשוב במקביל להדגים את נושא אמירת האמת ביחסים במשפחה ולזכור שילדים לומדים מצפייה בהתנהגות ההורים יותר ממה שהם לומדים בהקשבה לדברי ההורים. כשהילד שומע מההורה הטפה על כך שיש לומר תמיד אמת, ודקה אחר כך מגלה שההורה "עבד עליו" כשדיווח שהשוקולד נגמר, הוא יבין ש"שקרן גדול הוא זה שטוען שהוא תמיד דובר אמת".

 

 

 

(יחצ)

 

עקרונות הכנות והיושר

חשוב לפיכך לדאוג לפעול על פי עקרונות של כנות ויושר, כדי שערכים אלה יופנמו על ידי הילדים, ולהסביר באילו מקומות ולמה אנו חורגים לפעמים מעקרונות אלה.

 

במקביל, חשוב לוודא שהאמת תשתלם יותר מהשקר. בבתים רבים יש חוויה מוחשית שהאמת כואבת. ילדים רבים משקרים משום שהם מבינים שאם יגידו את האמת הם ישלמו מחיר כבד. למשל - אם יגידו שנכשלו במבחן, ימנעו מהם הליכה לחוג שאהוב עליהם. אם יגידו שהרביצו לילד בגן - יקבלו נזיפה או עונש ואם יגידו שהם לא סובלים באותו רגע את אחיהם, הם יעמדו בפני אכזבה כואבת מצד הוריהם.

 

לכן בהרבה מקרים הם מעדיפים לספר שלא היו שיעורי בית, שהם כן הצליחו במבחן ושבמסיבה של כתה י' אף אחד לא שותה אלכוהול. ילדים אלה מסיקים שזו הדרך היחידה לשמור על אוטונומיה ומידה של חופש וזכויות, ואת הפעילות שלא מקובלת על ההורים הם מסתירים ועוברים לפעול במחתרת.

 

ניתן לקבוע איפוא, שבמשפחות רבות הדפוס של אי אמירת אמת נובע מגישה של סמכות נוקשה יתר על המידה, שגורמת לילדים לבחור בדרכים של הסתרה ומרמה כמפלט מהגבלות יתר או ענישה.

 

חשוב לזכור גם את הנושא ההתפתחותי. ילדים בגיל צעיר נוטים לפעול הרבה פעמים באזור הביניים שבין מציאות לדמיון. בגיל הצעיר ילדים יכולים לתאר את משאלות ליבם כאירועים שקרו באמת, ולדווח על דברים שאין להם נגיעה אמיתית במציאות. למשל, כשילד בן שנתיים וחצי טוען שילד בגן הרביץ לו, או שהגננת צעקה עליו. חשוב כמובן להתייחס בכבוד לדיווחים של הילד אך לזכור שבגיל הצעיר עדיין יש מגבלות קוגניטיביות ולא תמיד התפיסה של הילד או הדיווח שלו חופפים באופן מלא למציאות האובייקטיבית. כשם שנתייחס בזהירות לדיווח על המפלצת מלוך נס  שמופיעה אצלו בלילה בחדר החשוך.

 

הקושי של הילד להפריד בין העולם הפנימי לעולם האובייקטיבי בא לידי ביטוי לעתים גם בתופעה הפוכה. בקושי של ילדים קטנים שלא לומר את האמת. כך למשל כשנבקש מילד לא לגלות סוד. נגלה שלא מומלץ לחשוף ילד בגיל הגן למסיבת הפתעה כי רוב הסיכויים שהאמת תצא לאור. גם אם הילד ינסה להישמע לבקשות שלנו שלא לשתף את אחיו בכך שהמשפחה צפויה להגיע, נגלה שהאח הקטן פנה לאחיו ואמר לו שהוא לא יגלה לו שמחר כולם יגיעו למסיבת יום ההולדת שלו.

 

מכאן שחשוב לזכור שכשילד צעיר בגיל, אין מקום לכעוס עליו על דיווחים שאינם תואמים באופן מלא לאמת שלנו, או כשאין לו את היכולת להפריד בין האמת הסובייקטיבית לאובייקטיבית.

חשוב לפיכך לנהל את הבית בהתאם ולא להטיל על כתפיו הרכות את האחריות לאמירת אמת או להבטחות כבדות משקל. אם חשוב לנו לדעת מה באמת היה בגן אז כדאי שנפנה למקורות בוגרים יותר ולא נבנה יתר על המידה על הדיווח של הילד. וכך גם בגיל הבוגר יותר.

 

איך מתמודדים עם השקרים שלהם?

אם אנו מתרשמים שהניסיון להשיג מידע מהילד על שיעורי הבית נתקל באי אמירת אמת, לא נעמיד את הילד במבחנים ובחקירות ולא ננסה לתפוס אותו בשקר. כאשר הורה מודע לכך שניתנו שיעורי בית, עדיף שלא להעמיד פנים שאתה לא יודע שהיו שיעורים ולנסות לגרום לילד להודות בכך. כי אם אתה מעמיד פנים, הרי שבכך אתה נותן דוגמא של חוסר יושר וחוסר אמון בינך לבין הילד. לא מומלץ לנהל שיחה עם הילד באמצעות שאלות בסגנון "חם - קר" שמנסות להוביל את הילד להודות באמת שידועה להורה, אך מוסתרת מהילד.

 

לדוגמא, כשמורה דיווחה להורה שהילד היה מעורב בקטטה בהפסקה וההורה פונה לילד בשאלות בסגנון, איך היה היום בבית הספר? היה מקרה חריג? למשל, בהפסקות? היו אירועים אלימים? סוג כזה של דיאלוג מלמד את הילד שההורה לא פתוח איתו, אלא מתנהל מולו בדרך של תחבולות והסתרה. סביר להניח שהילד יאמץ את אותה דרך בהתנהלות שלו אל מול ההורים.

 

עדיף שהורה שרוצה ליצור יחסים של פתיחות ואמון ישתף את הילד בכך שהמורה התקשרה, ויבקש ממנו לנהל שיח פתוח על הדברים. חשוב להבהיר לילד שההורה רוצה בטובתו ושגם אם יתברר שהילד פעל שלא כשורה, הוא לא ייענש בעקבות הבירור, אלא להיפך - יעשה ניסיון משותף למצוא פתרון לבעיות שנוצרו.

 

כאשר הילד יחווה מעורבות הורית מסייעת ולא מזיקה, קרוב לוודאי שהוא יבין הלכה למעשה שפתיחות וכנות מביאים לתוצאה טובה. כך תחוזק ההתנהגות של אמירת האמת, ותדחק לצד הדרך של שקרים והסתרה.