26.12.2018

10:16

 כדאי להשלים שהמסכים הם פה כדי להישאר
כדאי להשלים שהמסכים הם פה כדי להישאר,
shutterstock

מתלוננים שהילדים כל הזמן מול המסכים? אתם חייבים לקרוא את זה

מצד אחד אנחנו מושיבים פעוטות מול המסך כדי לזכות בשקט. מצד שני, כשהילדים גדלים אנחנו לגמרי מאבדים שליטה על זמן המסכים שלהם. ככה תלמדו להתנהל נכון אל מול הקידמה

התרחבות הטכנולוגיה בחיינו הפכה  מזה זמן לעובדה מוגמרת ומדובר ללא ספק במהפיכה טכנולוגית חברתית. הטלפונים הניידים, המחשבים ומשחקי המחשב שינו ללא הכר את אורח החיים היום יומי ואת אופי הקשר והתקשורת בין אנשים. נוסע שיערוך תצפית על אנשים ברחוב הישראלי או בתחבורה הציבורית יתקשה למצוא אנשים שלא עסוקים בנייד, במחשב או בשעון החכם דבר המעיד על הכוח הקסום של המסכים.

בניסיון לנתח את ההתרחבות של השימוש במכשירים השונים ניתן לציין את התרומה לעולם העבודה והיכולת להישאר מחובר מרחוק ובמהירות לעולם העבודה.

החיבור החברתי לאנשים שונים ורחוקים, והיכולת הויזואלית המשתפרת מהווה אף היא גורם משיכה. הרשת מהווה שער לאנשים ותכנים מכול העולם, ומאפשרת שפע עצום של גירויים וחוויות ויזואליות. העולם הווירטואלי הפך גם לכלי לפרנסה ודי אם נסתפק בסכומים שעובדי ההייטק מגלגלים, או נתייחס לכוכבי הרשת ונזהה את הפוטנציאל הכלכלי שברשת. הדבר גורם ללא מעט אנשים להאמין שהשעות מול המסך רלוונטיות לעולם האמיתי ושעם הזמן הקו המפריד בין העולם הווירטואלי לאמיתי הולך ומיטשטש.

 

בשל ההתמעטות במפגשים חברתיים ספונטניים, נוצר מצב לפיו ילד שאינו רשום לפעילות ממוסדת כדוגמת חוג או  תנועת נוער, עלול שלא לצאת כלל מהבית, ובפועל לסבול מחסך קשה בהתנסות חברתית

תופעת המסכים מטבע הדברים לא פסחה על עולם הנוער והצעירים והילדות הולכת ומשתנה מרגע לרגע. מגיל צעיר הילדים מכירים בקסם המכשירים. בניסיון להעסיק ילד בגיל הרך הורים רבים מגלים שדי בכך שנושיט לו את הטלפון הנייד כדי שנזכה בדקות אין סופיות של שקט ורוגע. בקרב משחקי המחשב  חייבים להכיר בגאונות של היוצרים שהצליחו לייצר עולם שבו הילד חווה הנאה, אתגר, תחושת מסוגלות ובעיקר תחושת שייכות. נראה שיוצרי המשחקים הצליחו לפצח את כל המרכיבים שיגרמו לילד להעדיף את המסך על כל פעילות מתחרה אחרת.

 

יש גם הרבה דברים טובים במשחקי מחשב...

 

בתחום המשחק (לדוגמת פורטנייט) ילדים לומדים לתקשר עם ילדים אחרים, לשתף פעולה, להתגבר על מכשולים שונים ולרכוש בעזרת מאמץ מיומנויות וניסיון. המינון החכם של קושי סביר במשחק בדרך להצלחה, לצד הנאה ועניין מצליח לייצר לילדים חוויה של צמיחה ומסוגלות. הרבה ילדים חשים בעלי ערך באמצעות המשחק, והם חווים תחושות של מסוגלות וסיפוק.

אבל, לאורך השנים משחקי הרשת רוקנו כמעט לחלוטין את המפגשים השכונתיים שהתקיימו בעבר וגם ביקור בבתים של ילדים ובני נוער הופך לנדיר. יש לא מעט בני נוער המדווחים על כך שסדר היום שלהם מורכב מבית ספר ומגוגל. לדבריהם הם מגיעים הביתה לאחר יום לימודים, אוכלים ומבלים את המשך יומם בשיטוט ברשת, ביוטיוב ובסדרות. ילדים אלה מבלים כשבע שעות ביום במחשב ובנייד וגם בסוף שבוע הם לא משנים כמעט משיגרה זו. חלקם חולמים להיות ביום מן הימים כוכבי רשת וחלקם אף הצליח להרוויח לא מעט צפיות, עוקבים ולעיתים אף הכנסה.

עבור ילדים אלה נראה שהילדות כולה נמצאת ברשת וחלקם לא רואה בסדר היום דבר חריג או בעייתי. בשל ההתמעטות במפגשים חברתיים ספונטניים, נוצר מצב לפיו ילד שאינו רשום לפעילות ממוסדת כדוגמת חוג או  תנועת נוער, עלול שלא לצאת כלל מהבית, ובפועל לסבול מחסך קשה בהתנסות חברתית. בשל כך גם נוצרים פערים גדולים בין אזורים מבוססים בהם ההורים מקפידים על העשרה וליווי של הילדים, לבין בתים בהם הורים קשיי יום עסוקים בפרנסה, וילדיהם מתמודדים עם ריקנות ובדידות. העובדה שהילדים מעסיקים את עצמם במסכים גורמת לכך שהילדים לא מתלוננים על המצב, ובכך נוצר מצב של הזנחה רגשית וחברתית סמויה.

בקרב משחקי המחשב  חייבים להכיר בגאונות של היוצרים שהצליחו לייצר עולם שבו הילד חווה הנאה, אתגר, תחושת מסוגלות ובעיקר תחושת שייכות. נראה שיוצרי המשחקים הצליחו לפצח את כל המרכיבים שיגרמו לילד להעדיף את המסך על כל פעילות מתחרה אחרת

הילדים של היום  מקיימים את הקשרים דרך קבוצות הווצאפ והמשחקים במחשב וילד מתבגר יכול לקבל אלפי הודעות ביום. גם מערכות החינוך החלו להיעזר בטכנולוגיה להעברת אינפורמציה והנחיות, וילד שלא יהיה מחובר עלול לשלם מחיר משמעותי אם בכך שלא שמע על מבחן מתוכנן או שלא שמע על השינוי שנקבע בשעת האימון או הפעילות בתנועת הנוער.  התלות במכשיר כאמצעי חברתי הופכת לעצומה והורה שמנסה להחרים לילד את המכשיר נתקל בהתנגדות שלא נופלת מהתנגדות של עובד שמאיימים לשלול ממנו את הרכב או את המחשב.

 

הגבלות שעות מסך ועונשים

 

הורים רבים מנסים להילחם בתופעת התלות במכשירים באמצעות הגבלות ועונשים. חלקם אף עושים זאת באמצעות אותם מכשירים כשהם מסמסים לילדים מרחוק תזכורת שלא להיות כל היום מול המסך.

ובמובן הזה ברור שלדוגמא האישית השפעה מכרעת. בלא מעט בתים גם ההורים נמצאים בקשר תמידי עם הניידים וכל התקשורת המשפחתית הופכת למקוטעת וקופצנית. נראה שבבתים רבים גם כשההורה מגיע הביתה הפניות שלו להורות מתחרה עם המשך התקשורת עם העבודה. הורים רבים ממשיכים לקבל שיחות טלפון הביתה, לעבוד על המחשב ובפועל לא להיות זמינים באופן מלא לילדיהם. החוויה הזו הרבה פעמים הדדית כי גם ההורים חשים שהילד לא תמיד פנוי עבורם, וגם הם נאלצים להתחרות עם המסכים של הילד. הורים אלה יתלוננו לא פעם על הרגלי השימוש של ילדיהם, אך במקביל יהדפו את הטענות של ילדיהם על השימוש שהם עצמם עושים במסכים בטענה שעבורם מדובר בעבודה.

חשוב אם כן להכיר בכך שהשימוש במכשירים הפך לנחלת הכלל (מלבד אולי בחברות מסורתיות יותר או שמרניות) ומשפחות רבות לא נערכו להתמודד עם השינויים בדרך טובה. במרבית המשפחות אין כללים ברורים לגבי השימוש בטכנולוגיה, וגם כללי השיח והמפגש המשותף הפכו לא ברורים. בלא מעט משפחות השיחות פנים אל פנים מלוות במענה לטלפונים או הודעות, ארוחות משותפות נעשות תוך שימוש במסכים וגם הצפייה בטלוויזיה נעשית תוך שימוש בנייד. ומעבר לכללים, ניכר שבבתים רבים לא ניתן מענה מספק לתופעה רחבה, שדורשת מאתנו ההורים לפעול בדרך משמעותית יותר ויעילה.

 

המסכים כתחליף לריקנות ובדידות

חשוב אם כן להדגיש, שעל אף  האטרקטיביות הגדולה של המסכים, הסיבה העיקרית לשימוש המוגזם בהם נעוצה בהתנהלות שלנו המבוגרים. המסכים למעשה מהווים מענה לריקנות החברתית שיצרנו לילדים ולבני הנוער. העובדה שילדים רבים מגיעים לבתים ריקים וקרים, מובילה אותם להפיג את החוויה בפניה לאמצעי התקשורת שמשמשים תחליפי קשר. מדובר במעין תחליף מלאכותי המפיג תחושות של שעמום וריחוק.

בבתים בהם יש נוכחות ואינטראקציה חברתית חיובית ועשירה, הקסם של התחליפים יתמעט והשימוש במסכים יצטמצם. במקום להגביל את המסכים באמצעות השמצות ומלחמות עדיף לתת אלטרנטיבה חברתית בריאה שלבטח תצמצם את הצורך במסכים.

חשוב לזכור שהטכנולוגיה עדיין לא יכולה להתחבק בחום ובחיבוק ההורי, בקשר אמיתי של אחים, או של חוויה של מדריך משמעותי המוביל אחריו ילדים. עובדה ידועה שבמחנה קיץ בתנועה, הילדים זונחים את הניידים (ולא רק בגלל שהסוללה התרוקנה) ומתמסרים לעשייה החברתית. כך גם בשבת משפחתית בקרב משפחות מסורתיות.

העובדה שילדים רבים מגיעים לבתים ריקים וקרים מובילה אותם להפיג את החוויה בפניה לאמצעי התקשורת שמשמשים תחליפי קשר. מדבור במעין תחליף מלאכותי המפיג תחושות של שעמום וריחוק

כאשר אתה מוקף בחברה אנושית שיוצרת קשרים של ממש, הרי לא צריך לחפש קשר עם דמויות וירטואליות, כי עדיין במשחק מחשב העשייה היא לא אמיתית, המגע לא פיזי, הפעילות בסך הכול וירטואלית ומי שמעריך אותך מעריך בסופו של דבר דמות פיקטיבית. אז חשוב לזכור את הדברים הבאים:

ילדים זקוקים להצלחה בחיים האמיתיים ולכן חשוב שנראה נוכחות פעילה בחייהם.

נפנה זמן להתבונן בהם. להקשיב להם. להתעניין בהם.

חשוב להקפיד על רוטינה משפחתית - ארוחות משותפות, סיוע בלימודים גם אם הם חכמים. חשוב לשבת לידם. לשמוע איך היה יומם. חשוב לשחק איתם לפי גיל.

חשוב לעודד אותם להיות פעילים במסגרות ולתמוך בהם כך שיתמידו - ספורט, ריקוד, אומנות, מוזיקה, רובוטיקה ותנועות נוער. כל מה שמאפשר פעילות במסגרת חברתית תוך מימוש היכולות האישיות.

מאחר ויש להניח שהטכנולוגיה רק תלך ותתפתח, חשוב שנדע לאזן אותה במגע חברתי חם ותומך וכך ילדנו יזכו לחיים מלאים ובריאים, שיש בהם התחדשות וקידמה, אך לא פחות מכך - יש ליווי אנושי וחברתי.

 

כמה עצות פרקטיות לניהול נכון של זמן מסכים:

 

יש להקפיד על הפוגות וזמנים נטולי מסך בהם מבקשים מכולם להניח נייד בצד - ארוחה משפחתית, שיחה, הליכה לשירותים וכדומה וכאן להקפיד על דוגמא אישית.

 

בגיל הגן וביסודי ניתן לקבוע זמן כיבוי פלאפונים (כדוגמת שעת כיבוי אורות שהייתה נהוגה בעבר).

 

חשוב להסביר את הגבול - למה אנו מבקשים להגביל את השימוש במכשיר ("כי אנחנו רוצים להתייחס אחד לשני, לא מתאים להיות כל הזמן מול קרינה, הנייד מבזבז המון זמן" וכדומה).

 

לוודא שיש נוכחות הורית בפרקי זמן מוגדרים – אם בזמן ארוחה, הכנת שיעורי בית, בילויים וכדומה.

 

לוודא קיום פעילות חברתית אטרקטיבית טיול משפחתי, משחקים משותפים, פיקניק, מסעדה ועוד.

 

לעודד ילדים לקחת חלק בחוגים ובפעילות משמעותית אחר הצהריים.

 

צפייה משותפת במסכים - בגיל הגן וביסודי חשוב לצפות ביחד עם הילדים בתכניות השונות. בזמן הצפייה חשוב שהורים יביעו דעתם לגבי תכנים העולים, ישימו גבול לתכנים קשים ובכף יכוונו את הילדים לגבי ערכים ותכנים הראויים לצפייה מבחינתם.

 

ניתן לשחק עם ילדי הגן בנייד, להסביר שימוש, ללוות. בגיל היסודי חשוב ללמד אותם כיצד לנהל שיח מכבד בקבוצות. להסביר את חוזקו של השיימינג ולהדגים כיצד נכון להגיב בדרך נכונה שלא פוגעת באחרים.

 

בגיל הגן כדאי שלא לעשות שימוש רב במכשירים בכדי להשיג שקט מהילדים. עדיף להציע להם משחק או פעילות לצידנו ולא להשתמש בנייד כבייביסיטר או משתיק קול. חשוב לוודא שאנו ממשיכים ללוות אותם בזמנים חשובים כגון הרדמה והשכמה. לספר להם סיפור לפני השינה, ולשמר שיח דו צדדי.

 

בגיל ההתבגרות להיות בכוננות למצבים בהם המתבגרים מעוניינים בשיח אתנו. על אף שיהיה מי שיראה התחשבות יתר במתבגר, כדאי שהשיח עם המתבגרים יהיה מרצון. לכן, כשהם מעוניינים בשיח כדאי לנצל את חלון ההזדמנות ולהיות קשובים אליהם.

 

 חשוב במקביל להציע זמן איכות שמתואם עם המתבגר - נסיעה לקניות או למסעדה יכולה להוות הזמנה אטרקטיבית. בגיל הזה כבר פחות מתאים להיכנס לתוך הניידים שלהם או לעקוב אחריהם. רוב המתבגרים ממילא עולים עלינו בידע ויכולים להטעות אותנו במידת הצורך. לכן הכוונה אמינה ממקום של יחסים טובים עדיפה על פיקוח וסנקציות. כן כדאי לכוון לשיח פתוח ולהביע בקצרה את עמדתנו לגבי זהירות ברשת. חשוב שלא להשתמש בהחרמת הנייד כאמצעי חינוך נפוץ. יש בכך פגיעה משמעותית בילד שבדרך כלל רק פוגעת ביחסים.

 


 

 

הכותב הוא דני עמית, פסיכולוג ומטפל בילדים נוער ומשפחה, מרצה להורים ולמוסדות חינוך, מנהל תחנה  לשרות פסיכולוגי חינוכי ומחבר הספר - "הורים מהרגע הראשון"