BETA

18.10.2018

11:23

 דרך הציורים של הילדים ניתן ללמוד המון
דרך הציורים של הילדים ניתן ללמוד המון ,
shutterstock

ילדים מציירים חרדה

אם הילדים שלכם נמצאים באזורי האזעקות החוזרות ונשנות דרך הציורים שלהם תוכלו לדעת מה מצבם הנפשי. ככה תדעו מה עובר עליהם

 

הדבר החשוב ביותר בזמנים של משבר וחירום בדיוק כמו מה שקרה השבוע (ובעצם כבר קורה תקופה ארוכה בדרום) הוא לשים לב לסימני האזהרה בהתנהגות הילדים ובמיוחד - לכל דבר קטן שאינו מאפיין את הילד באופן קבוע.

 

 למה שימו לב?

 

האם חל שינוי בהרגלי האכילה של הילד? אוכל פחות? יותר?

האם חל שינוי בשיתוף הפעולה שלו?

האם חל שינוי בהרגלי המשחק שלו?

האם חל שינוי בהרגלי השינה שלו?

חשוב לדעת, ב 72 השעות הראשונות כל תגובה של מתח ופחד היא טבעית לחלוטין. במיוחד לילדים שהיו בטווח הפגיעה או ילדים שחברים קרובים להם נפגעו – זו תגובה טבעית של הגוף לעצור הכל, לחשוב רק על זה, לפחד שיקרה שוב (או שיקרה גם לי). הפחד שומר על הילדים וגם עלינו ברגעים האלה ומותר – לבכות, לכעוס, להיות קרובים ובעיקר מותר וחשוב – לדבר. 

אם אתם רואים שהציורים של הילד שלכם "ירדו רמה" (ילד שצייר ברמה גבוהה יותר ופתאום מצייר פשוט יותר, פחות צבעוני, דמויות אנוש פשוטות יותר) זה אחד הסימנים לכך שמתחילה מצוקה

 

 אם הילד לא מדבר – תזמינו אותו לצייר

 

פחדים

 מלחמה "תופסת" אותנו תמיד בהפתעה וכל השגרה משתנה! ילדים רגישים, שצריכים זמן הסתגלות לכל שינוי, ייבהלו ויתחילו לדבר על פחדים או להתנהג אותם כמו: לפרוץ בבכי, לחזור להרטבה בלילה וכו'.  לפני שנראה בהתנהגות של הילד שלנו רגרסיה כזאת, נוכל לגלות אותה בציורים ולעזור לו כבר בהתחלה. אם אתם רואים שהציורים של הילד שלכם "ירדו רמה" (ילד שצייר ברמה גבוהה יותר ופתאום מצייר פשוט יותר, פחות צבעוני, דמויות אנוש פשוטות יותר) זה אחד הסימנים לכך שמתחילה מצוקה בעולם הרגשי שלו וקשה לו להתמודד עם המציאות החדשה.  

חוסר יציבות ובלבול

 במלחמה גם אנחנו ההורים לא תמיד יודעים מה יקרה מחר ואין לנו תמיד את התשובה המרגיעה לילדים. כתוצאה מזה, הילדים מרגישים חוסר יציבות ואז הציורים שלהם יהיו מפוזרים יותר, ובדרך כלל בלי אדמה – אם זה קורה, הדבר הראשון שהילד צריך מאיתנו הוא סדר ושיגרה (עד כמה שאפשר).

 מתח והצפה רגשית

כשקשה מסביב ואין תשובות מרגיעות -  ילדים (וגם מבוגרים) יפתחו התנהגות של מתח והצפה רגשית: המחשבות רצות ללא הפסקה, קשיי נשימה, התפרצויות כעס ועוד. רגע לפני שזה יתבטא בהתנהגות, אפשר יהיה לגלות את זה בציורים "ולתפוס את זה על אש קטנה": ציור בלחץ חזק מאד או חלש מאד באופן קיצוני, אלמנטים קטנים מאד או גדולים מאד, ציורים דחוסים וצפופים ועוד.

 בוא נצייר איך מרגישים בזמן מלחמה ואיך מרגישים בזמן שלום

 ציור יכול להיות כלי נפלא כדי לשוחח עם ילדים על העולם הרגשי שלהם, וגם לעזור לנו המבוגרים להבין מה מתחולל שם בפנים.

ענבל בת השבע, שגרה בעוטף עזה, מראה בדיוק איך היא מרגישה בזמן מלחמה ובזמן שלום.

 

 

בזמן מלחמה:

צביעה סוערת וחסרת שקט.

מרווחים לא אחידים שיוצרים תחושת סערה.

רגרסיה ברמת הציור לה היא מסוגלת – למשל, שמירה על גבולות הדף.

בזמן שלום:

ארגון וצביעה רגועה יותר

אלמנטים ברורים

התייחסות לפרטים קטנים – למשל, פירות על העץ

 ומה עושים עכשיו? – אפשר להזמין את הילד לצייר "ציור מקשר – בין מלחמה לשלום".

למשל: מה עושים בעתות שלום? האם אפשר להוסיף אנשים גם לשם? אילו מלחמות קטנות קורות גם בעתות שלום? ואיזה שלום קטן יכול לנבוע ממלחמה? – אלו כמובן שאלות שיש להתאים בניסוח לגיל הילד המצייר.

 

הנה עוד דוגמא שנשלחה אליי לפני מספר ימים. יובל בת החמש, מתגוררת ביישוב בדרום ואמה שואלת האם היא בחרדה? נשלחו אליי, כפי שגם ביקשתי, ציורים מהתקופה הנוכחית וציורים מימים רגועים יותר. ההשוואה כאן, היא עיקר העבודה, והיא מאפשרת לקבל תמונה רחבה ואמתית על הילד.

הנה שני הציורים מתקופות רגועות יותר (לפני תשעה חודשים)

 יובל בת החמש

יובל בת החמש ( מיכל וימר)

 

והנה ציור עכשווי:

 

 יובל בת החמש

יובל בת החמש ( מיכל וימר)

 

 

 

ההבדל ברור – בזמן מתח בטחוני, שיגור טילים ועפיפוני תבערה הציור משתנה:

  • יובל חזרה לצייר בית, פרח ולא את הציורים הקבועים שלה שהם יותר יצירתיים וצבעוניים.
  • יובל מוסיפה גם קו חוצה לאורך הבית – שזה אחד הסימנים הראשונים למתח רגשי יוצא דופן בין בני המשפחה.
  • בגיל שבע אמורות להיות כבר פרופורציות בין האלמנטים, ובציור הנוכחי הפרח כמעט בגודל הבית. שינוי פרופורציות כמובן נפוץ בזמן של מתח ביטחוני, ומאפיין רגרסיה בעקבות מתח רגשי.

 

כל הסימנים האלה הם סימנים לפחדים – שהם טבעיים בזמן שכזה – ופחות לחרדות. גם גילויי חרדה הם תגובה למצב מתח ומשבר אך הם לא קורים אצל כל הילדים ולא באותן עוצמות.

מה עושים?

הציורים של יובל מראים שהיא זקוקה להסברים הגיוניים בעיקר. מצד אחד, חשוב לשים לב למינון החשיפה לשיחות של 'גדולים' – בהם מבטאים באופן חופשי את הכעסים, המחשבות סביב המציאות המורכבת א-ב-ל מצד שני, לתת לה הסבר הגיוני ותואם גיל – אפשר להסביר לה איך עובדת מערכת כיפת ברזל, מה החלק היחסי מתוך כלל השיגורים שבאמת מצליח לפגוע,  ואפילו מאילו חומרים בנויים הקירות וכיצד הם עוזרים ומגנים עלינו – כל הסבר שהוא הגיוני ומובנה הוא הסבר שיעזור לה עכשיו.

 

גם עומר בן ה- 7 מתגורר בעוטף עזה וגם אצלו אפשר לראות לפני שנה: ציור צבעוני שמתפרס על כל הדף, לצד ציור עכשווי ריק מאד, עם צביעה דחוסה יותר ועץ תלוש מהקרקע.

כל הסימנים האלה מראים שעומר מרגיש עכשיו חוסר יציבות ומתח רגשי.  בסך הכל, מדובר בציור טבעי לתקופה לא קלה שהוא וכל המשפחה עוברת, יחד עם זה חשוב לשים לב אליו ולראות שזה לא מתדרדר יותר.

 

 איך לדבר עם ילדים על המצב?

 

צרו סביבה בטוחה (כמה שאפשר)

שמרו על השגרה ועל זמן משפחתי משותף. ילדים מרגישים בטוחים יותר בקרבתכם, וצריכים שגרה גם בתוך מציאות לא שגרתית.

דברו מהלב

כמובן שמומלץ לא "לאבד שליטה" ליד הילדים, אבל מותר לדאוג, לבכות ולדבר על הפחדים שלכם. בדרך הזאת הילד יבין שהרגשות שלו לגיטימיים, ושהוא לא לבד בתוך התחושות האלה. חלק גדול מההתמודדות עם פחד, היא פשוט לדבר עליו ולהודות שהוא קיים.

טפלו בעצמכם

אם אתם מרגישים שאתם צריכים תמיכה, אל תזניחו את עצמכם. אתם עמוד השדרה של הבית, וילדים יודעים להרגיש כאשר משהו לא כשורה אתכם.

דברו איתם והרבה

מאד קשה לדבר במצבים האלה, ולפעמים רק מתחשק לעצור את הכל. אבל הדיבור חשוב כי דרכו אפשר להגיד בקול רם מה מרגישים – חשוב להתייחס ברצינות לרגשות השונים, לא להכחיש אותם, אלא לעודד אותם לדבר עליהם בהרחבה.

הימנעו מה "לופ התקשורתי"

בזמנים כאלה, התקשורת נכנסת למצב של דיווחים סביב השעון. ילדים רבים עלולים להילחץ מהחשיפה המוגזמת לעדכונים, ובעיקר להתקשות לסנן מתוכם את העיקר. הסבירו לילדים בפרופורציה שמתאימה לגילם את מה שקורה כרגע, הדגישו את אמצעי ההגנה שלנו ואת הפתרונות האחרים הקיימים. הסבירו שאתם כאן כמשפחה ביחד, ותשמרו עליהם.

 

הכותבת היא מיכל וימר, מנהלת המרכז לפענוח ציורי ילדים והדרכת הורים

 http://drawing.todraw.co.il/sirtonim