BETA

31.07.2018

22:47

 קיימות גישות שונות לגבי שימוש בתרופות נוגדות דיכאון במהלך הריון
קיימות גישות שונות לגבי שימוש בתרופות נוגדות דיכאון במהלך הריון,
shutterstock

האם מותר לך לקחת תרופות נגד דכאון או חרדה בזמן ההיריון?

מצד אחד, אם לא תקחי תרופות נגד דכאון בהיריון יש לך סיכוי גבוה יותר לסבול מדכאון אחרי לידה. מצד שני, את צריכה לחשוב גם על העובר

דיכאון הינה הפרעה נפוצה המופיעה אצל בין 10%-16% מהנשים בתקופת גיל הפריון. הריון הינו מצב דחק, העשוי לעורר הפרעות במצב הרוח ולהעלות את הצורך בטיפול תרופתי.

SSRI- Serotonin Reuptake Inhibitors או בעברית מעכבי ספיגת סרוטונין, הינה קבוצת התרופות הנפוצה כיום לטיפול בהפרעות במצב רוח ובחרדה וניטלת בארצות הברית על ידי 6-12% מהנשים בהיריון. השמות המוכרים לציבור הישראלי מקבוצה זו הינם ציפרלקס, אסטו, רסיטל, ציפרמיל, פרוזק, פריזמה, פלוטין, לוסטרל, סרנדה ועוד אחרים.

לאור השימוש ההולך וגדל בתרופות מסוג זה, והידיעה כי תרופות אלה הינן "חוצות שליה" ולפיכך עלולות להשפיע גם על העובר, עולה הצורך בבדיקה מדוקדקת של השפעתן על העובר ועל הילוד. כאשר אישה המטופלת בתרופות נוגדות  דיכאון מתכננת הריון, עולות שאלות רבות לגבי המשך הטיפול התרופתי הספציפי, כדאיותו, מינון התרופות לאורך ההיריון וההתרחשויות הצפויות סביב הלידה ובסמוך לה. לשם כך תמיד מומלץ להיוועץ עם גורם מטפל מקצועי.

אם המטופלת מחליטה על הפסקת הטיפול התרופתי, מומלץ מאוד כי הדבר ייעשה באופן הדרגתי, תחת פיקוח רפואי, על מנת למנוע הישנות של אירוע דיכאוני

מחקרים שונים בדקו האם ישנה עליה בשיעור הופעת מומים מולדים משמעותיים בעקבות שימוש בתרופות. בשימוש בתרופה Paroxetine ששמותיה המסחריים הם: סרוקסט, פקסט, פרוטין נמצא כי ישנה עליה קלה בסיכון למומים לבביים, ועל כן היא אינה מומלצת בהיריון.  שאר התרופות מקבוצת מעכבי ספיגת הסרוטונין נחשבות בטוחות למדי מבחינת העליה בסיכון למומים מולדים.

תוצאי היריון ולידה נוספים הקשורים בשימוש תרופתי במעכבי ספיגת סרוטונין הם ירידה מסוימת במשקל הלידה, לידה בגיל היריון מוקדם יותר (אך לאו דווקא לידה מוקדמת) וציון אפגר מעט נמוך יותר. כמו כן, ישנה עליה של פי 1.3-1.5 בסיכון לדימום יתר לאחר הלידה (PPH) בקרב מי שנטלה מעכבי ספיגת סרוטונין בחודש שקדם ללידה. ראוי לציין כי לא מדובר בשינויים דרמטיים ובעליה משמעותית בסיבוכים, אך בכל זאת יש לקחת את אלה בחשבון בעת קבלת ההחלטה על הטיפול התרופתי.

בשנים האחרונות, הופיעו עדויות לקיום צבר סימפטומים המופיעים בילודים שנולדו לנשים שטופלו בנוגדי דיכאון בסמוך ללידה. תסמונת זו מכונה הסתגלות לקויה של הילוד ומתאפיינת באי שקט, הפרעות שינה, קשיים בהאכלה, שלשול, היפוגליקמיה, קושי בנשימה והפרעות בתנועה. שיעור האירעות משתנה מאוד מדיווחים שונים. התסמונת חולפת עצמונית בדרך כלל תוך שבועיים, מבלי להותיר את הילוד עם נזק עתידי.

בשנים האחרונות, הופיעו עדויות לקיום צבר סימפטומים המופיעים בילודים שנולדו לנשים שטופלו  בנוגדי דיכאון בסמוך ללידה

קיימות גישות שונות לגבי שימוש בתרופות נוגדות דיכאון במהלך הריון. ההחלטה לגבי המשך הטיפול או הפסקתו מתבססת בדרך כלל על ההיסטוריה הרפואית של האישה, עוצמת ההפרעה ממנה סובלת, מספר האירועים הדיכאוניים מהם סבלה האישה בעבר, והאם קיים מרכיב הורמונלי משמעותי בהפרעה הדיכאונית.

לפי ההמלצות האמריקניות, לנשים שנוטלות נוגדי דיכאון  ומפסיקות בהיריון יש סיכון של 68% לחזרה של הדיכאון. דיכאון קליני לא מטופל עלול לגרום אף הוא לסיבוכי היריון ולידה כמו לידה מוקדמת, משקל ילוד נמוך וסיבוכים נוספים אחרי לידה, בעיקר כשהוא מופיע בשליש שני ושלישי. כמו כן, להפסקת הטיפול ייתכנו השלכות אפשריות על מצבה הנפשי של האם לעתיד.

אם כך, ישנם שיקולים אימהיים ועוברים לטובת כל אחד מהצדדים בהחלטה האם יש ליטול תרופות נוגדות חרדה מקבוצת מעכבי הסרוטונין במהלך ההיריון. יש לבצע הערכה מושכלת לגבי המאזן של תועלת אל מול נזק אפשרי.  הערכה זו מתבצעת על ידי רופא הנשים, הפסיכיאטר ובדיון עם האישה.

אם המטופלת מחליטה על הפסקת הטיפול התרופתי, מומלץ מאוד כי הדבר ייעשה באופן הדרגתי, תחת פיקוח רפואי, על מנת למנוע הישנות של אירוע דיכאוני. בנוסף, יש לשקול אפשרויות טיפול שאינן תרופתיות, כגון טיפול פסיכולוגי. מאידך, אם המטופלת זקוקה להמשך טיפול תרופתי, יש לשאוף למינון נמוך ככל האפשר, ולהימנע במידת האפשר משילובי תרופות, להמליץ על הפחתת מינון עד לכדי הפסקת השימוש בתרופות בסמוך ללידה. עם זאת, חשוב לציין כי החלטה שכזו צריכה להיעשות בהתחשב בסיכון הפוטנציאלי האפשרי להידרדרות מצבה הנפשי של האישה ההרה, החשופה גם כך בשיעור גבוה יותר ביחס לאוכלוסיה הכללית, להתפתחות דיכאון שלאחר הלידה.

הנקה עם תרופות נוגדות דכאון הינה אפשרית ומומלצת כאשר יש התוויה לטיפול לאישה כיוון שתרופות מקבוצת מעכבי ספיגת הסרוטונין מופרשות בחלב האם במינונים קטנים, כך שאת חלקן לא ניתן לאתר בבדיקות מעבדה מקובלות. ניתן לנסות ולתזמן זמני הנקה, בהתאם למועד נטילת הטיפול התרופתי, כך שההנקה תתבצע בסמוך לנקודות השפל של רמת התרופה בחלב האם. 

 לסיכום: כפי שנכתב, הטיפול בנוגדי דיכאון וחרדה הינו נפוץ ביותר בקרב נשים בגיל הפריון בכלל, ובזמן היריון בפרט, וזאת לאור היות תופעת הדיכאון נרחבת והשלכותיה הן על האם והן על תינוקה אינן רצויות. אכן תרופות אלה אינן חפות מתופעות לוואי, אך במצבים רבים הן ניתנות לאחר יעוץ עם הרופא הפסיכיאטר ועם רופא הנשים ובדיון עם ההרה, כיוון שהן אפקטיביות מאוד לטיפול בדיכאון וחרדה וכיוון שתופעות הלוואי שלהן אינן מצדיקות לרוב הפסקה או הימנעות מטיפול במי שיכולה להיתרם מהן.

 

הכותבת היא ד"ר יעל פסטרנק, רופאה בכירה באגף לגינקולוגיה ומיילדות, מרכז רפואי מאיר