BETA

29.07.2018

09:54

 הבכי מושך תשומת לב ויחס והוא מהווה סוג של קריאה לעזרה שקשה להתעלם ממנה
הבכי מושך תשומת לב ויחס והוא מהווה סוג של קריאה לעזרה שקשה להתעלם ממנה,
shutterstock

הילדים לא מפסיקים להתבכיין בחופש? זו הסיבה למה

למה ילדים בוכים כל כך הרבה? למה אנחנו פחות סבלנים לבנים שבוכים ולמה חשוב שתדעו איך להתמודד עם זה?

נושא הבכי מהווה ללא ספק את אחד המאפיינים הרגשיים החזקים ביותר שלא משאיר אותנו ההורים אדישים לרגע.

הבכי בבסיסו מהווה סוג של רפלקס המופיע במצבים של מצוקה. כשהמערכת הרגשית מציפה אותנו בכאב, בהתרגשות, בגריית יתר או בעוצמה רגשית הבכי עולה.

לבכי שתי תרומות עיקריות. ראשית, הוא מהווה דרך לפורקן המתח שנוצר, מעין טרמוסטט רגשי המצפצף בכל עלייה בחום הרגשי. במובן הזה הבכי כמוהו כשסתום לחץ המשחרר את המצוקה ומסייע להירגע. זהו בכי למעשה לצרכים אישיים המהווה כלי מצוין לשחרור ובכך הוא תורם להקלה ושחרור.

הסגולה השנייה של הבכי כרוכה בהיותו כלי תקשורת מצוין המשדר לסביבה על המצוקה של האדם. הבכי יוצר תגובות רגשיות אצל הסובבים ולא מותיר אותם אדישים אם בכך שהוא מייצר תחושות אמפתיות, אם בכך שהוא מטריד, מכאיב או מרגיז. כל התגובות שמניעות את הסביבה לפעול לשינוי המצב.

ברור שלחברה יש השפעה במסרים שעוברים לילדים בנוגע לבכי ולרוב יש יותר סובלנות לבכי אצל בנות

 

הבכי מושך תשומת לב ויחס (תשומי) והוא מהווה סוג של קריאה לעזרה שקשה להתעלם ממנה. בגיל הצעיר השימוש בבכי לביטוי רגשי נפוץ ביותר בשל העובדה שילדים יש פחות שליטה רגשית וכך גם בגיל ההתבגרות, שבו המערכת הרגשית עוברת טלטלה (התפתחות האזור הלימבי במוחולכן גם העלייה בגיל ההתבגרות בשיעור הבכי הבלתי נשלט. 

ילדים צעירים משלבים בכי כמעט בכל חלקי היום. בכל התקלות בקושי או תסכול מופיע בכי, אם כשמדובר במריבות וקונפליקטים בינאישיים, אם כשמדובר בחסכים בצרכים הבסיסיים, רעב, עייפות, קור, חום וכדומה, ואם כשמדובר בעוצמות רגשיות של שמחה, עצב כעס ועוד

ברור אם כן שהבכי הוא דבר טבעי ובריא, על אף העובדה שהוא לא נעים מהזוית ההורית.לכן, חשוב גם שנטפל בו בהתאם. חשוב לבחון מה הגורמים לבכי והאם יש דברים שכדאי לעשות כדי להקל על הילדים. 

כך למשל במצבים של בכי שמופיע בזמן שעמום או מריבה. ילדים בוכים לא פעם כשהם לא מצליחים להתמודד עם המצב לבד ובמובן הזה לא צריך לכעוס עליהם שהם בוכים. 

ברור שלחברה יש השפעה במסרים שעוברים לילדים בנוגע לבכי ולרוב יש יותר סובלנות לבכי אצל בנות.

בנים שבוכים נתפסים לא פעם כנשיים  או ילדותיים ("מה אתה בוכה כמו ילדה קטנה?") והדבר גורם לא פעם לריסון רגשי אצל בנים ולעתים לצמצום המנעד הרגשי. 

חשוב לפיכך לאפשר את הבכי ולהכיר בתרומתו כאמצעי לביטוי רגשי ואותנטי, אך עם זאת לסייע לילד להביע את המצוקה בדרך בוגרת יותר, כגון ביטוי מילולי של הרגש שהוביל לבכי

כדאי לנסות שלא להיגרר לכעס או ביקורת על הילד שבוכה. כדי שנוכל לעשות זאת כדאי לאמץ עמדה לפיה זכותו של הילד לבכות וזכותנו להגיב או לא להגיב לבכי

 

חשוב לסייע לילדים לזהות את הרגש שהביא לבכי. למשל- להסביר לילד שיתכן שהוא בוכה בשל שעמום או תסכול  או שהוא עייף וכדומה ואז לעודד אותו להגיב בדרך שתסייע לו להתמודד עם המצוקה. למשל, "אם אתה מקנא באחיך אתה לא חייב לבכות", "תגיד לי שאתה גם רוצה, שאתה לא מרוצה שנתתי לאחיך דברים שאתה רוצה ואז אבין טוב יותר מה שאתה צריך ואסייע לך".

חשוב לפיכך שכהורים נראה את הבכי כקריאה לסיוע שלנו ואז נבדוק מה הגורם לבכי או המצוקה ונסייע לילד במידה שנתרשם שהוא מתקשה לבד

ניתן לסייע לילד בכך שנכיר ברגש שלו (עצם העובדה שמתייחסים אלינו ומבינים אותנו מהווה גורם מרגיע), נסייע לו בפתרון הבעיה ונחפש מענה למצוקה

כדאי לנסות שלא להיגרר לכעס או ביקורת על הילד שבוכה. כדי שנוכל לעשות זאת כדאי לאמץ עמדה לפיה זכותו של הילד לבכות וזכותנו להגיב או לא להגיב לבכי. הפרדה כזו חשובה בכך שהיא מאפשרת לילד ביטוי אישי אך מאפשרת לנו ההורים אוטונומיה איך להגיב ואם להגיב לבכי.

מאחר ורגש מהווה דבר מדבק, סביר להניח שמצוקה של ילד ובכי יוציאו  את ההורה משלוותו. 

עם זאת חשוב שנדע לווסת את החוויה שלנו וכך גם נוכל לסייע לילד לווסת את החוויה שלו. 

אז כדאי כמובן לנשום עמוק לפני שמתערבים ולנסות להפעיל שיקול דעת בטיפול באירוע. 

חשוב להפריד בין מצב שבו נראה לנו שהילד אכן זקוק לסיוע לבין מצב שבו נראה שהוא יכול להתמודד עם הקושי

מומלץ שלא להגיב לבכי בויתור אוטומטי לדרישה של הילד (למשל- ילד שבוכה כי לא קונים לו דבר יקר וההורה קונה לו את הדבר כדי להשקיט את הילד(. במידה וילד יזהה שבכל פעם שהוא בוכה הוא מקבל מענה מיוחד עלול להגיב בבכי לסיטואציות רבות ובכך להיתפס בחברה לילד בכיין. 

הרגל כזה עלול לגרום לו לדחייה חברתית בקרב בני גילו או גורמים אחרים שלא בהכרח יגלו אהדה לתגובות אלה

חשוב במקביל שההורים יתחשבו גם בתחום ההכלה שלהם לבכי ואם הם מרגישים שהם לא יכולים לשאת זאת כדאי שהם ישתפו את הילד בכך. "אני לא יכול להבין אותך כשאתה בוכה כל כך הרבה/ אני עייף ולא יכול לסבול יותר את הצעקות האלה", ויפעלו כדי לשמור על האיזון הרגשי שלהם, למשל - על ידי התרחקות זמנית, ביטוי מילולי של הרגש שנוצר, וכדומה. 

לסיכום ניתן לומר שהבכי כביטוי רגשי הוא דבר חשוב אך מומלץ לעודד ילדים לשלוט בו ולווסת אותו עם הגיל וכמובן יש לזכור שיכולת השליטה העצמית והשליטה הרגשית היא גם מיומנות המתפתחת עם הגיל ודרך התנסות ולמידה. 

אז אם נבכה נכון ונראה לילדים דרכים שונות ומגוונות של התמודדות רגשית, יש להניח שגם הילדים ילמדו מאתנו את המיומנות הרגשית החשובה.

 

 

הכותב הוא דני עמית, פסיכולוג ומטפל בילדים, נוער ומשפחה, מרצה להורים ולמוסדות חינוך, מנהל תחנה לשירות פסיכולוגי חינוכי ומחבר הספר, "הורים מהרגע הראשון". בעברו, שימש כמנהל הקליניקה לטיפול בילד ובמשפחה במכון אדלר וכיועץ לתוכנית "סופר נני"