BETA

15.07.2018

11:53

 כשמחליטים על שינוי, מומלץ לנהל שיחת הבהרה רגועה עם הילד כדי להכריז על
כשמחליטים על שינוי, מומלץ לנהל שיחת הבהרה רגועה עם הילד כדי להכריז על ,
shutterstock

גם הילד המתבגר שלכם מנהל אתכם?

"אתם הורים גרועים! אני שונא אתכם!! מה אתם לא מבינים?!". אם המתבגרים שלכם מדברים אלכם ככה, אתם צריכים להמשיך לקרוא

הרבה מאוד הורים, מתביישים בהתנהגות נטולת רסן של בני הנוער. תחושת הערך ההורי מתערערת ואנחנו לא מבינים איך הילד המתוק שלנו כל כך השתנה.
כשנילי (שם בדוי) הגיעה אלי לפגישה היא סיפרה שהחיים בבית בלתי אפשריים, וחשפה בפניי מסרונים עם חילופי דברים בינה ובין זוהר ביתה (15). מהמסרונים לא היה ברור מי האם ומי הבת. בתה נזפה בה,  אמרה לה שההתנהגות שלה היא, "גועל נפש" ושתתבייש בעצמה על איזו אמא היא.
ניתן היה לראות בתגובות האם, שהיא עושה כל שביכולתה כדי לרצות, ופתחה במסע שכנוע להוכיח לבתה, שהיא אכן אמא טובה כי היא לוקחת אותה, מסיעה לכל מקום, קונה ודואגת.  
מסע השכנוע נדון מראש לכישלון. כשאנחנו לא בטוחים בהורות שלנו המתבגר מצדו לא מתרצה, הוא לא מעריך את הרשימה הארוכה מפני שטבעי בעיניו, שהוריו עושים למענו מבלי שיצטרך לנקוף אצבע או לזכות ביחס המפנק מידי.  
ניסיונות ההורים לרצות את ביתם עלו בתוהו. ככל שהוריה חששו להתעמת עמה, כוחה של זוהר התחזק, היא קבעה את האווירה בבית. אם הייתה במצב רוח טוב, היה נעים בבית ואם הייתה במצב רוח רע, ההורים ידעו שמצפה להם סיוט אחרי יום עבודה.

עד כה, האסטרטגיה שנהגו ההורים היא של ריצוי והנמכת פרופיל עד יעבור זעם. הבעיה היא, שככל שניסו להיות נעלמים יותר, על מנת להתחמק ממתקפה של בתם, כך תדירות התפרצויות הזעם גברה


לתת כוח רב בידיו של נער/ה צעיר וחסר ניסיון, זה מאוד מבלבל עבור ההורים ועבור הילד, שלא באמת יודע להתמודד עם כמות הכוח שנפלה בידיו ולכן בודק מתי יגידו לו, "די! עברת את הגבול". לכן, הוא מותח את הגבול מאוד רחוק עד שהמצב נהיה בלתי אפשרי עבור כולם.
עד כה, האסטרטגיה שנהגו ההורים היא של ריצוי והנמכת פרופיל עד יעבור זעם. הבעיה היא, שככל שניסו להיות נעלמים יותר, על מנת להתחמק ממתקפה של בתם, כך תדירות התפרצויות הזעם גברה. המסר של זוהר, שנאמר בין השורות, היה הצורך בנוכחות הורית בוטחת וכשההורים לא הבינו את המסר, זוהר שהייתה לפעמים נעימה וכייפית הפכה להיות רודנית לפי מצב הרוח עד שלא יכלו יותר וביקשו הדרכה.
 

תכירו את המושג – סמכות הורית דמוקרטית

 

אנחנו מעוניינים בסמכות הורית דמוקרטית, שהילדים ישתפו אותנו במה שעובר עליהם וירגישו אתנו חופשי, אך שוכחים שגם בדמוקרטיה יש היררכיה וחוקים. כשהגבולות הורה – ילד ברורים קל לכולנו לנוע בחופשיות בתוך הגבולות הבטוחים.
צמד המילים, "הצבת גבולות" והמילה, "לא" גורמים להורים רבים תחושת אשמה, שהם לא טובים כי הילד לא מרוצה וזה מעלה את השאלה: מה זה אומר עלינו?
מחקרים מראים שילדים שהביעו אי שביעות רצון זמנית בגין הצבת גבול, חשו הקלה ותחושה שיש מבוגר אחראי שמתווה את הדרך בטווח הארוך. את הדרך יש להתוות ברגישות תוך שימת לב לכל הפרטים, אך מרגע שאנו, כמבוגרים קיבלנו החלטה, עלינו לסמוך על עצמנו ולעמוד בה.
במשפחתה של נילי היה צורך להחזיר את ההורים לראש ההיררכיה המשפחתית ולהשיב את הזכות הטבעית של תפקיד ההורה להורה ולילד את תפקיד הילד. יש בזה שחרור גדול, להורה ולילד, תפקיד ההורה גדול על הילד בכל גיל.
כשמחליטים על שינוי, מומלץ לנהל שיחת הבהרה רגועה עם הילד כדי להכריז על כך. אחרי חיזוק והדרכה שניתנה להורים זוהר הוזמנה לשיחה, בה הובהר שבתקופה האחרונה היה נראה שהתבלבלו היוצרות (הורה – ילד), אך מעתה ההתנהלות בבית תשתנה לשיח מכבד.  
באופן טבעי, בחנה זוהר את הגבולות, היא התרגלה שהטרור שהפעילה מול ההורים גרם להם להתקפל, לכן בפעם הבאה שזוהר כתבה מסרון נוזף ולא מכבד להורים, ההורים השיבו במסרון שצורת ההתבטאות לא מקובלת עליהם. כשזוהר המשיכה להשתלח בגסות, השיבו לה ההורים  שבמידה ולא תחדל לכתוב בצורה פוגענית היא לא תענה, ותזכה בהתעלמות עד שתשנה את סגנון הודעותיה. שינוי התגובה של ההורים גרם לזוהר לחשוב פעמיים, אך לא היה די בכך, זוהר בדקה מה קורה כשהעימות פרונטלי, כשהיא מדברת בצורה מזלזלת להוריה. בעת עימות פרונטלי, התבקשו ההורים לעצור את השיח ולהבהיר ברוגע, שסגנון דיבור כזה לא מקובל, וכשזה לא עזר, זוהר התבקשה ללכת לחדרה. היא כמובן סירבה, הוריה הודרכו להובילה לחדר בתקיפות, אך לא בתוקפנות (אחיזה בוטחת בזרוע ובגב). הפתעתם של ההורים היתה גדולה, כאשר הובילו אותה לחדר, זוהר לא יצאה ממנו. היא אמנם המשיכה לצעוק, אך עתה עשתה זאת מתוך החדר. מבחינת ההורים זה היה שינוי גדול, הם הבינו שיש להם יכולת השפעה.
בכל התנהגות אנושית מסתתר מניע, כל חזרה על התנהגות, תלויה בתגובה, לעיתים תגובה לא נעימה היא גם פידבק. בשיחות ההדרכה שמנו לב שזו דרכה של זוהר לבקש תשומת לב, כל תשומת לב. על מנת ללמד את זוהר דרכים פרודוקטיביות ונעימות יותר לתשומת לב, הוחלט להעניק לה כל יום שיחת התעניינות של חצי שעה ע"י אחד ההורים, בשיחה זו הונחו ההורים להקשיב עם האוזניים ועם העיניים, כדי להראות לזוהר שהקשב כולו אליה ללא הסחות דעת. המסר בין השורות היה,  שאין צורך בטרור, מפני שהטרור לא יניב תוצאות, אלא הרחקה זמנית וזוהר דווקא רצתה את הקירבה. רוב הילדים, גם המתנגדים ביותר רוצים את קירבת הוריהם.
צריך אומץ כדי להאמין ולהתמיד בשינוי, שינוי תמיד גורר התנגדות והרבה מאוד הורים מפחדים מההתנגדות מבלי להבין שכשאנו מתמידים ואסרטיביים, גם הילד המרדן ביותר מתיישר וכל ניסיון ללכת "מסביב" לקושי, מנציח אותו.

 יעל שחר
יעל שחר( יח"צ)1/1 תמונות

הכותבת היא יעל שחר - הדרכת הורים וליווי בני נוער.  https://www.yaelhorim.com/