BETA

02.07.2018

12:17

כולנו "שונים"...
כולנו "שונים"...,
shutterstock

תפסיקו לקרוא לילדים "מפגרים"

אם אתם כהורים תדעו איך להתייחס נכון לילדים עם צרכים מיוחדים, יש מצב שהילדים שלכם בכלל לא יחשבו שמשהו שונה אצלם

כאמא עצמאית אני נוהגת לאסוף את הילדים שלי בכל יום בסיום הלימודים. אני אוהבת את העובדה שאני פנויה עבורם ויכולה לאסוף אותם ולהכין להם ארוחת צהריים. אבל זו לא הסיבה היחידה. הבן שלי, הבכור, אמנם לומד בכיתה רגילה בבית ספר רגיל, אבל הוא ילד עם צרכים מיוחדים שנמצא עם סייעת. למרות שאני צריכה לשחרר ולקבל את העובדה שהוא בדיוק כמו כל הילדים בגילו שהולכים הביתה ברגל מבית הספר (בדיוק כמו שאני הלכתי בגילו) אני לא מצליחה, ומוצאת את עצמי בכל סיום יום לימודים מחכה לשניהם מול בית הספר.

הקטנה שלי היא סך הכל שנה מתחתיו אבל היא זו שמתפקדת בתור הבכורה בהרבה מובנים וזו עוד סיבה שאני לא אוהבת להשאיר אותם יותר מדי זמן לבד- כי היא אמנם מתפקדת בתור הבוגרת אבל היא בסך הכל ילדה קטנה ואני לא אוהבת להפיל עליה את כל האחריות. את שניהם גידלתי, ועודני מגדלת כילדים "רגילים" ו"נורמטיביים" לחלוטין. שני ילדים, עם הפרש של שנה ביניהם, אח ואחות שגדלים ביחד בלי יחס שונה ובלי התייחסות שונה. הם שניהם רגילים לגמרי מבחינתי ומבחינת אבא שלהם, וגם מבחינת הסביבה.

אחת הדוגמאות לכך היא חוג הכדורסל בו הם משחקים. כשראיתי שהבן שלי לא מוצא את עצמו בחוגים של בית הספר ושל המתנ"ס, אם בגלל שהחוקים נוקשים מדי או אם בגלל הילדים שהציקו, החלטתי לפתוח חוג חדש בעיר. ממש ככה. חוג שמתאים לכל הילדים שלא מוצאים את עצמם בחוגים הרגילים ומחפשים מסגרת אחרת. בחוג ישנם מספר ילדים עם צרכים מיוחדים- כולם משולבים במסגרת רגילה, ועוד מספר ילדים נורמטיביים. מבחינת הילדים מדובר בחוג רגיל לחלוטין וכך הוא מתנהל- עם מדים, מאמן, תחת מרכז הספורט. רק שהוא החוג היחיד עם ילדים משולבים.

באחד הימים כשאספתי את הבת שלי וחיכינו לבן שלי שיסיים ללמוד, היא הפתיעה אותי בשאלה. "אמא, אני מכירה ילדים אוטיסטים?", השאלה מפתיעה אותי משתי סיבות - האחת, למה היא פתאום שואלת אותה והשנייה - היא הרי מכירה לא מעט ילדים על הרצף. היא מספרת לי שהיה להם שיעור בו הסבירו להם על ילדים שהם שונים ואחרים וגם סיפרו להם על ילדים עם אוטיזם ומעניין אותה לפגוש כזה ילד. שוב אני מופתעת וגם קצת נבוכה מהשאלה. "ברור שאת מכירה ילדים אוטיסטים", אני עונה לה ונוקבת בשמות: "הבן של...." וגם ".... מחוג הכדורסל שלך."

לתגובה שלה ממש לא ציפיתי. היא ממש התעצבנה! "לא, אמא, הוא לא אוטיסט. הוא רק משחק יותר לאט משאר הקבוצה ולא תמיד קשוב." ואז הבנתי, היא לא רואה את זה. את מה שברור לנו ההורים כשמש, את מה שלמבוגרים קשה אפילו להגות כי הם מרגישים שהם מעליבים - ילדים רואים כמובן מאליו. מבחינתה אותו ילד מהחוג הוא לא אוטיסט ולא על הרצף ולא עם אוטיזם ולא שום הגדרה שכזו. מבחינתה הוא חבר לחוג הכדורסל שהוא קצת איטי ולא תמיד קשוב. הוא שונה ממנה כמו שהיא שונה ממנו.

אני מנסה להסב את תשומת ליבה לילדה אחרת שהיא מכירה עם תסמונת דאון. "זוכרת את ....? במה היא שונה?", אני שואלת. היא חושבת לרגע ועונה לי, "אסור לה מוצרי חלב והיא רגישה לגלוטן". זה מה שהיא זוכרת מהילדה המקסימה ולא מעבר לכך וכך צריך להיות.

מבחינת הבת שלי, כל הילדים שהיא מכירה קצת שונים אחד מהשני ובזה זה נגמר. מבחינתה אין הגדרות לאיך שחברים שלה נראים וגם החברים שלה לא מגדירים אותה, ההגדרות מתחילות אצלנו

ילדים הם דף חלק. הם מקבלים ומכילים ומשלבים ואוהבים. הם רבים רגע אחד ומכריזים שלעולם לא יהיו חברים ואז רגע לאחר מכן הם חברים לעולם ועד לנצח נצחים. הם משחקים, הם משתפים, הם ילדים והם בעיקר מושפעים. הם שומעים ורואים כל מה שאנחנו המבוגרים אומרים ועושים. הם קולטים מבטים, הם מבינים כשמתרחקים. הם שומעים גם מה שנאמר מעל הראש שלהם.

מבחינת הבת שלי, כל הילדים שהיא מכירה קצת שונים אחד מהשני ובזה זה נגמר. מבחינתה אין הגדרות לאיך שחברים שלה נראים וגם החברים שלה לא מגדירים אותה, ההגדרות מתחילות אצלנו המבוגרים שחייבים לתייג ולסדר בתוך תבניות, תחת כותרת בכדי שיהיה נוח יותר להתמודד.

ההגדרה "נורמטיבי" היא שנויה במחלוקת. אין באמת ילד שהוא לא מיוחד או שונה מאחרים, וכל הילדים הם מיוחדים, שונים, אחרים, ושווים. עם צרכים מיוחדים, בלי צרכים מיוחדים, זה כלל לא משנה. ילדים הם ילדים - ככה הם רואים את עצמם ואחד את השני - וככה עלינו לראות אותם גם.

כשאני אומרת שאני אמא לילד מיוחד אנשים נוטים לרחם עליי. להתרחק כדי שלא ידבקו. להודות על כך שהילד שלהם, "נורמלי". אבל העניין הוא שכל הילדים הם מיוחדים, כל אחד בדרכו שלו ואין כזה דבר ילד "נורמטיבי" שאין לו שום קושי או בעיה. והאחר הוא שונה ושווה כי כל ילד הוא אחר ושונה ושווה ולא רק הילדים המיוחדים. אז איך מסייעים לילדים לראות (או יותר נכון לא לראות) את השוני אצל הילדים האחרים?

  • אל תתייגו את הילדים. אל תשימו עליהם תוויות. הילדים עצמם לא רואים את זה אבל ברגע שאתם המבוגרים תתחילו לקרוא לחברים שלהם בשמות ותארים למיניהם - הם יתחילו להשתמש בהם וללא צורך.
  • אל תדברו על ההתנהגויות של הילדים המיוחדים ליד הילדים שלכם. אם יש לכם ביקורת על ההתנהגות של ילד או של ההורים שלו אל תדונו בזה ליד הילד שלכם.
  • במידה והילד שלכם כן שואל שאלות - תענו לו בפשטות, בגובה העיניים ובמילים שלו. תסבירו לו בצורה שלא יסתכל על הילדים אחרת או שונה.
  • שלבו את הילדים שלכם בפעילויות - אם כהתנדבות עם ילדים עם צרכים מיוחדים בתפקוד נמוך ואם בפעילות משולבת עם ילדים עם צרכים מיוחדים בתפקוד גבוה.
  • בהתאם לגיל של הילד- אל תחכו שישאל שאלות אלא הסבירו לו מראש מושגים כמו "לקות", "פיגור", "על הרצף".
  • שימו לב לשימוש נכון במושגים ולמילים שאתם משתמשים בהם! לדוגמא, לא אומרים, "בעל צרכים מיוחדים", אלא "עם צרכים מיוחדים". לכם אולי זה נשמע אותו הדבר אבל יש הבדל וחשוב שתשימו לב אליו.
  • אל תרחמו על הילדים עם הצרכים המיוחדים והסבירו לילדים שלכם שאין צורך לרחם עליהם או לוותר להם, הדבר הטוב ביותר הוא להתייחס אליהם כשווים.
  • במידה ויש לילדים שלכם חברים או ילדים עם צרכים מיוחדים איתם במסגרת - כאשר אתם מארגנים פעילות תדאגו מראש שהיא תהיה מתאימה ומונגשת ושאותו ילד לא ירגיש שונה.
  • במידה והם מתרחקים מילד מיוחד או לא רוצים בחברתו, אל תכריחו רק בגלל שהוא עם צרכים מיוחדים. עם זאת - דברו איתם ובדקו מדוע מתרחקים והדגישו בפניהם את היתרונות והצדדים החזקים של אותו ילד. כדאי שינסו להתחבר איתו כמו עם כל ילד אחר.
  • הסבירו להם ש"נכה" ו-"מפגר" ו-"אוטיסט" זה לא קללה! אסור להשתמש במילים האלה בשביל להעליב ילדים אחרים, כי יש ילדים שהם באמת כאלה. זה מצב פיזי או מצב רגשי נתון ולא משהו להתבייש בו.

 

הכותבת הינה חן קרופניק, אמא מיוחדת, מחברת "לאמא הכי מיוחדת", מחברת מידע והשראה לאימהות לילדים עם צרכים מיוחדים"

www.facebook.com/specialmomsnotebook