BETA

21.06.2018

09:52

 גם לילדים עם צרכים מיוחדים צריך להציב גבולות
גם לילדים עם צרכים מיוחדים צריך להציב גבולות ,
shutterstock

גבולות מיוחדים

להורים עם ילדים בעלי צרכים מיוחדים יש קושי גדול יותר מהורים אחרים להציב גבולות לילדים. הם רוצים "לפצות" את הילד ומפחדים מתגובות הסביבה. איך תעשו זאת נכון?

 

לרבים מוכרת הסצנה שבה הילדים מגיעים עם החטיפים לסלון ואנחנו נאלצים לחזור על המשפט, "בבית שלנו לא אוכלים בסלון, רק במטבח".

יש גם את הרגעים בהם הגבולות הללו שמבחינתנו הם כללי ברזל, מתפוגגים. רגעים שבהם אנו מרגישים צורך לפצות את הילד: על יום לא טוב במיוחד בבית בספר, על כך שהוא עם חום וחולה או פשוט כי כבר הותשנו מלהעיר בכל פעם מחדש. ואז  באותם מקרים אנו מאשרים לו לאכול בסלון ונשבעים לעצמנו שזו באמת הפעם האחרונה...

אולם האם ההחלטה לאפשר לילדים לחצות את הגבולות במקרים "מיוחדים" שגויה?

ומה אם הילד שלכם הוא ילד מיוחד? האם צרכים מיוחדים מהווים רישיון מיוחד לחצות גבולות באופן תמידי?

 תמי אייזק שיפמן
 

תמי אייזק שיפמן( פרטי)

שמי תמי אייזיק שיפמן ואני אמא לשני ילדים מקסימים עם צרכים מיוחדים האחד עם שיתוק מוחין והאחר אוטיסט.

במהלך 25 השנים האחרונות לצד לימודיים אקדמאים ותארים בתחום הטיפול משפחתי והזוגי צברתי ניסיון בטיפול בהורים לילדים עם וללא צרכים מיוחדים וכמובן מניסיון אישי.

לגבולות בחיי היום יום שלנו כבני אדם ובחיי היום יום של ילדינו יש תפקיד חשוב ומהותי. הגבולות שאנו מציבים להם מסייעים ליצור עבורם את הסדר, לנהל את חייהם,  להבחין בין טוב ורע ובין מותר ואסור.

אנו מגדירים עבורם  מתי מתקלחים, מתי הזמן לשחק עם חברים, איך עליהם לאכול, וכיצד לנהוג כשמגיעים אורחים. מערכת החוקים הללו מסייעת לנו לתפקד באופן בריא ותקין . עד כאן הכל טוב ויפה. הצבת הגבולות הללו מצריכה מאתנו לא מעט אנרגיות ולעתים אף תעצומות נפש ובמיוחד למי שיש ילדים עם צרכים מיוחדים, אזי הצבת גבולות הופכת למשימה מורכבת במיוחד.

כשמשפחות הולכות למסעדה בשבת כדי ליהנות ולבלות זמן איכות, עבור משפחות עם צרכים מיוחדים זו הופכת למשימה שלא תמיד עונה להגדרה "זמן איכות", ובמקרים מסוימים אותו בילוי יכול להפוך גם לסיוט.

ובכל זאת, גם הורים לילד עם צרכים מיוחדים זקוקים להציב גבולות, ההבדל הוא שהתגובה המידית שאנו מצפים לה אינה נראית ישר לעין אלא עשויה לקחת חודשים וגם שנים.

 

אז איך תציבו גבולות?

  • יש להתאים את הגבולות לרמת ההבנה של הילד

ניתן ללמד חוקים חברתיים וגבולות, גם כאשר נדמה כי אין הבנה מלאה של הסיטואציה או של הגבול עצמו. אין ספק שהצבת גבולות לילד על הספקטרום דורשת עבודה קשה ומכופלת לעומת ילד שאינו נמצא על הספקטרום. זה דורש מאתנו ההורים עקביות, עבודה קשה, אמונה במטרה, ואמונה בילד שלך. לדוגמא: בילדים שהם על הספקטרום האוטיסטי בתפקוד בינוני - נמוך, אפילו הדרישה לקיים כלל התנהגות בסיסי כמו, "לא לגעת בצלחות של אנשים אחרים"  יכולה להיות חוויה סיזיפית, במקרה של בני לקח לי שנתיים שלמות כדי להביא אותו לתובנה זו. אבל הסובלנות והסבלנות השתלמה וכיום כשאנו הולכים למסעדה אין לי צורך יותר להעיר.

 

  • חוסן מפני מבטים ולחשושים של החברה

 אנחנו ההורים, מיום שילדינו נולד, שומעים את קולות הרקע והרחשים של הסביבה. קשה לעיתים לשבת במסעדה או לטייל בגינה כאשר הילד בוכה, צורח, משתטח ועוד התנהגויות פחות נעימות. אם אחרים מחשיבים את מה שחושבים עליהם עבור הורים עם צרכים מיוחדים, אותם רחשים מתחדדים ותחושת "הלא נעים" שולטת לא פעם ובמיוחד במקומות ציבוריים. אמנם קשה, אך יש לנסות להתעלם מאותם קולות "מפריעים" וכן, לא לחשבן. אם מגיע גיל מסוים שאנו פחות ופחות מתחשבים במה אחרים חושבים, הרי שמהר מאד הורים עם ילד מיוחד צריכים לאמץ את הגישה.

 

למה אסור לוותר על גבולות?

  • הבעיה שאותן הנאות רגעיות שאנו מבקשים עבור הילדים שלנו ברגע שאנו מוותרים על גבולות, פוגעות בנו בסופו של דבר ובתפקוד ובשילוב של הילד שלנו בחברה. אם ילד מתרגל לקבל כל מה שהוא רוצה, או מאפשרים לו להתנהג ככל העולה על רוחו לא השגנו את המטרה. אין למידה וכך אנו ממשיכים לשמור על הילד שלנו בתוך "בועת מיוחדות".
  • זה נכון שהסביבה לא פעם  מקשה עלינו ההורים  להציב גבולות לילדינו המיוחדים. זה בא לידי ביטוי ביתר שאת כשיש סבים וסבתות אוהבים ומודאגים, שכל רצונם הוא לפנק ולשמח את נכדם. והם עלולים לא פעם לחבל בעבודה הקשה שלנו כהורים בשימת גבולות.

עם כל הקושי, יש להסביר למשפחה את ההשלכות מהתנהגותם שכמובן יש בה דאגה וחמלה אך יש גם צורך מנגד לשים רגש זה בצד ולהתרכז במטרה שהיא טובת הילד לשלב אותו בחברה, שנוכל להתקדם לקראת עוד צעד שיקל על כל בני המשפחה כולל סבים וסבתות.

 

איך מצטרפים אל החברה הנורמטיבית עם ילדים מיוחדים?

אומרים שמחשבה יוצרת מציאות. נכון הדבר גם בשימוש נכון של מלים הלקוחות מתוך חיי היום יום הרגילים. אם אנחנו, ההורים לילדים עם צרכים מיוחדים, נשתמש בשפה נורמטיבית המקובלת בחברה כמו הצבת גבולות, הרי שכבר עשינו דרך כדי לשלבם למרות מצבם הלא רגיל.

         לסיום, הצבת גבולות, כאמור, דורשת הורות מתואמת ועקבית. על מנת שזה יקרה יש צורך בתקשורת הורית,  בעבודה זוגית ומאומצת שביחד תחזק אתכם כזוג אך גם תסייע לכם להציב מטרות ולסמן עוד וי בהצלחה המשותפת שלכם בהצבת גבולות.

 

 

הכותבת היא תמי אייזיק שיפמן, מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת