BETA

18.06.2018

12:03

 זה בסדר... זה שקר לבן!
זה בסדר... זה שקר לבן!
, shutterstock

האם מותר לשקר לילדים?

מצד אחד, לא תמיד האמת הבסיסית מתאימה ונכונה לצרכיו של הילד בזמן מסויים. מצד שני, האם שקר הוא לא ההפך המוחלט מקשר?

בעד

 

"נכון, שקר היא מילה בעלת קונוטציה שלילית, אבל לא תמיד זה כך.

כשהורה או מחנך נדרש לתווך לילד קטן מציאות בעייתית או מפחידה, אפשר לשקר, ובמלים אחרות: לתת מענה שיתאים לגילו ולהתפתחותו של הילד. אפשר לשקר גם במצבי חיים מסויימים.  לדוגמא, כשאמא מגיעה עם ילדיה לחנות ואחד הילדים דורש שתקנה לו דבר מה. במצב כזה האם יכולה לומר: 'אין לי כסף'. לעתים זו אמת, ולרוב זו דרך לחמוק מעימות עם הילד במקום פומבי.

אני חושבת שמדובר בתשובה פשוטה, שעשויה להקל עליו ועליה. דוגמא נוספת: בשעת הפרידה מהילד בפתח הגן, אמא אומרת לילד הבוכה שהיא חייבת ללכת לעבודה בעוד שהיא הולכת לשבת בבית קפה. אני סבורה ש'בשקר' הזה האם נתנה לילד מידע שיאפשר לו לחוש בטוח.

במצבים אחרים קשים או דרמטיים יותר, כשילד בן 3-4 מתעניין במוות ושואל: 'האם אני אמות?', 'האם אמא ואבא ימותו?', תשובה כנה ואמיתית בנוסח, 'כן, כולנו נמות', תזמן עוד שאלות שתשובה כנה להן לא תתן מענה לצרכיו של הילד. במקום זאת אפשר לשוחח איתו על חששו שמא יישאר לבד וגם לומר לו: 'נראה לך שאמא תשאיר אותך לבד?'.

שקרים לבנים מטיבים גם בתקשורת עם ילדים חולים ומאושפזים. במסגרת עיסוקי בבית חולים לילדים 'שניידר', לא אחת אני מייעצת  להורים לא לספר לילדים קטנים מהי המחלה ממנה הם סובלים. במקום זאת להגיד, 'יש לך מחלה ועכשיו תקבל טיפול'. כשילד חרד מפני בדיקה ושואל האם זה יכאב, אני סבורה שאמירת האמת לא תתרום למצבו ולחרדותיו של הילד. רצוי לכן, לומר, 'אני לא יודעת אם זה יכאב' ולהוסיף: 'בוא נעבור את הבדיקה ונראה'. שקר כזה, מקנה לילד תחושה שאמא סומכת עליו שיידע להתמודד והיא נמצאת לצידו ותומכת בו.

במקרים אלה לא מדובר בשקר גס.  אולי אפשר להגדירו כ'שקר לבן'. מה שבטוח זו התשובה שהילד זקוק לה באותו רגע. כלומר, לא תמיד האמת הבסיסית מתאימה לצרכיו של הילד באותו זמן ומצב.

לכאורה, תשובות כאלה מתנגשות עם עולם הערכים  שלנו וזה שאנחנו מנסים להקנות לילד. כשאנחנו תובעים ממנו להגיד לנו את האמת, לא לשקר.

ואולם כמבוגרים גם אנחנו משקרים לעתים. אני לעולם לא אגיד לחברתי שמבקשת את חוות דעתי לשמלה החדשה שקנתה, שהשמלה מכוערת למרות שזאת האמת.

החיים אינם נחלקים לשחור ולבן, טוב ורע, נכון ולא נכון.

החיים לא מתנהלים תמיד בצד האמת. אני סבורה שחינוך לאמת מוחלטת אינו חינוך טוב, ממש כפי שחינוך לשקר מוחלט אינו חינוך טוב.

עם זאת לשקר לילד על דברים מהותיים, הוא דבר בלתי נסלח.

לפעמים, יש שקרים שנמצאים במרחב המותר, כמו שקר לבן,  אמת חלקית ועיגול פינות. לדעתי זהו דבר חשוב בחיים".

 

הכותבת הינה ד"ר מירב חן, ראש החוג לפסיכולוגיה במכללה האקדמית תל חי

 

 

נגד

 

"אין לשקר לילדים. במקום בו יש שקר או סוד, מרחפת באוויר תחושה של אי שקט וחוסר ודאות.

בניגוד לאמת, אנחנו מאד מתאמצים להסתיר את השקר. ילד בגיל הרך, גם אם אינו מבין במה מדובר, מרגיש שמשקרים לו. ומאחר שהוא מתקשה לבטא במלים את תחושותיו, המצב מקשה עליו שבעתיים.

שקר הוא ההיפך המוחלט מקשר, אגב, גם היפוך האותיות מלמד על כך.

הבסיס האמיתי להתפתחותו הרגשית של הילד מצוי בקשר שבינו לבין הוריו. ככזה, השקר אינו תורם לקשר בריא.

הילד רואה באבא ואמא שלו  מודל לחיקוי וכשהם משקרים הוא עלול להבין ששקר הוא דבר לגיטימי.

לילדים יש סנסורים רגישים. הם הראשון לקלוט שמשהו לא בסדר גם אם אינם מבינים במה מדובר. ואולם כשהילד מגלה שהוריו (או אחד מהם) שיקרו לו, או שהם מסתירים מפניו דבר ועוטפים אותו בשקרים -  עולמו קורס. אופפת אותו תחושה של אובדן אמון בהוריו, שהם המשענת שלו ובהם הוא בוטח.  הדבר עלול להשפיע על בטחונו העצמי של הילד. הוא חווה חוסר שקט, עלול לסבול מהתפרצויות והתנהגויות לא רגועות אחרות.

לעומת זאת, כשילד גדל באווירה של אמת,  הוא נינוח ופנוי לשחק בשקט, לעבוד, ללמוד ולחקור את העולם.

פה ושם ההורה עלול להיתפס בלתי מוכן מול שאלותיו של הילד. במצבים כאלה  ומתוך רצון להגן עליו, אפשר לא להגיד לילד את כל האמת, או לספק רק את המידע שהוא יכול להכיל. להבנתי, אם ילד שואל כנראה שהנושא חשוב לו ומעניין אותו. במקרה כזה אפשר לומר: 'השאלה שלך מאד חשובה לי', או 'ברגע זה אני לא יודע מה לומר. אחשוב ואתן לך תשובה מתאימה'. אפשר ורצוי לחבק את הילד, לברר איתו מה הוא יודע על הנושא ועוד. תגובות הוריות כאלה מעידות על רצון ההורה להימנע מלשקר לילדו.

כל זה ועוד מתחבר בעיני לתרבות האמורפית בעידן הפייק ניוז בו אנחנו חיים,  כשלפעמים לא ברור לנו מהי אמת ומהו שקר. לכן המסר הרציני והמכבד של ההורה חשוב מאד ומאפשר לילד לגדול על קרקע בטוחה".

הכותבת הינה רוני שפירא סוקלסקי, עו"ס מוסמכת בהתערבות טיפולית להורים ולילדים בגיל הרך