BETA

17.06.2018

13:42

שמות זה החיים
שמות זה החיים,
shutterstock

על שמות והשלכות

שמות יכולים לשנות מציאות עבור ילדים, שנאלצים יום יום להסביר את שמם מחדש לסביבה. אז אולי כדאי לחשוב פעמיים לפני שנותנים לילד שם מקורי במיוחד?

הרבה פעמים, כשאני הולכת למקום ציבורי עם הילדים ואני שומעת שמישהו קורא בשם רוני, אני מסתובבת. כאילו שהשם שלי יחודי ונדיר. לרוב אני מגלה ילדה קטנה וחמודה מדלגת ועונה לקריאה, ואני נזכרת איך בתור ילדה קטנה, כשאמרתי שקוראים לי רוני, אמרו שזה שם של בן.
רצו ההורים שלי, ויותר מזה שקוראים לי רוני, לתאומתי קוראים גילי, כך שצילי וגילי היה כינוי שליווה אותנו בשנות ילדותינו ועדיין, כששומעים על הצירוף, כולם בטוחים שהם ממש מצחיקים כשהם אומרים לי: "טוב שלא קראו לכם צילי וגילי".

תמיד אני מספרת את האנקדוטה היודעה במשפחתי בה אבא שלי אמר שאם ניוולד שני בנים ובשמחת תורה, יקראו לנו שישו ושמחו. אני שמחה שנולדנו בנות וניצלנו משישו ושמחו, למרות שאני משוכנעת שזה היה בהומור, כלומר מקווה.

אז אחרי שכל ילדותי כל פעם כשקראו את השם שלי בכל מקום, היו בטוחים שמדובר בבן, נשבעתי שלילדים שלי אתן שמות מובהקים של מינם, למרות הטרנד של השנים האחרונים לתת איזה שם שרוצים לכל מין, גם אם המשמעות שייכת למין ההפוך. ג'נדר פלואיד תגידו? ממש לא, התאהבות בשם בלי מחשבה על המשמעות או ההשלכות על הילד, אני אומרת.

 

כל עניין השמות לילדים עבר מהפכה של ממש בעשורים האחרונים, ומלתת שמות מהתנ"ך, שמות על שם קרובי משפחה שמתו או סתם שם שנשמע נחמד, השם הפך לסוג של אטרקציה ואפשרות להגשים שאיפות אצל ההורים. האבא חולם לנצח במירוצי מכוניות, יקראו לילד ראם, האמא חולמת על קריירת דוגמנות בינלאומית? לילדה יקראו ליב. שוקלים אולי פעם לעבור לגור בחו"ל? מיד מוצאים שם בניחוח של חו"ל, כמו אמה, אמילי או שון. איך זה יעבוד בגן הישראלי ובבית הספר? פחות חשוב (מה גם שבסוף, כל הילדים יהיו עם שמות לועזיים ואז אין בכלל בעיה).

אני זוכרת כילדה את שמות הילדים השכנים, החל מהאחים ניר, גיא ודורון , דרך התאומים סיני וגולן והאחיות יהלומית וכוכבית. היו לי בכיתה 4 מיכל ו-2 גלית, השם רועי כיכב ושרון לא הרבה מאחוריו. כשאחי נולד וקראו לו מתן, חלק ניכר מהאנשים פשוט קראו לו נתן. אמא שלי החמיצה פנים ואמרה שבסוף יתרגלו. ואכן, כולם התרגלו, בכל מקום.

 

האבא חולם לנצח במירוצי מכוניות, יקראו לילד ראם, האמא חולמת על קריירת דוגמנות בינלאומית? לילדה יקראו ליב



אז נושא השמות ליווה אותי כל חיי וכשהייתי בהריון עם הבן הגדול שלי, היה לאבא שלו ולי ברור, שהוא יקבל שם עברי, של בן, עם שתי הברות לפחות ושלא יתחרז עם שם המשפחה שלנו. אני תמיד מצחקקת כמו ילדה קטנה כשאני שומעת שם פרטי שמתחרז במשפחה (נגיד: רוני שמעוני, כמו דמות מסרט מצוייר) או שם פרטי שנגמר באות הראשונה של שם המשפחה והכל מתחבר, כמו גד דולב. כשהוא נולד, ולמרות שאת השם הזה זנחנו עוד בחודש רביעי, זה היה ברור שקוראים לו מיכאל. במילרע, לא כמו בשיר העצוב של מרים ילן שטקליס, שמיכאל שלי שונא כי הוא עצוב.

לבן השני לקח לנו ארבעה ימים למצוא שם, כשהכל נפסל על הסף וכל שם מזכיר איש לא אהוב ואפילו שנוא, או מעלה אסוציאיה שלילית. בסוף הוא קיבל את השם אורי, כמו בשיר של רחל, כמו סבא שלי. עד היום, שלוש שנים אחרי, עם כל האהבה שלי לשם, אני מתבאסת שבכל פעם כשאני כותבת את השם שלו, אני כותבת ליד באנגלית URI, כדי שלא יתבלבלו.  

אז ממני אליכם, תחשבו פעמיים לפני שאתם בוחרים שם לילד, שילווה אותו המון שנים, ואם אפשר לחסוך על טיפול פסיכולוגי לפחות בעניין הזה, אז למה לא?