BETA

13.06.2018

10:51

עידן של שינוי במושג התא המשפחתי
עידן של שינוי במושג התא המשפחתי,
Shutterstock

אחר זה נורמלי

הם נולדים מתרומת זרע או ביצית, בפונדקאות או להורים בני אותו מין. ילדים שלא חיים במבנה המשפחתי המסורתי לפעמים מרגישים שונים. איך יוצרים אצלם תחושת קבלה ושייכות?

לצד מודל המשפחה המסורתי (גבר-אישה נשואים וילדיהם הביולוגיים) הולך וגובר מספרן של משפחות בהן ילדים גדלים לזוג אבות, זוג אמהות, או לאם/אב חד הורי/יחידני. ילדים אחרים גדלים להורים שבחרו בהורות משותפת, או שהגיעו לעולם באמצעות תרומת זרע/ביצית וכן יש משפחות שבחרו בתהליך אימוץ.

 

 למרות הקבלה הגוברת לסוג כזה של משפחות הן מהוות עדיין מיעוט יחסי, וילדים החיים במשפחות חדשות זקוקים לסיוע ולתיווך של הוריהם וסביבתם על מנת לעבד שונות זו, ולחיות בתחושת קבלה ושייכות בכל הנוגע לזהותם המשפחתית.

הורים רבים במשפחות חדשות באופן טבעי מהרהרים ותוהים כיצד לשוחח עם הילד על השונות המשפחתית, מה הגיל הנכון לעשות זאת, כיצד המבנה המשפחתי משפיע על הילד, האם הוא יכול להזיק לו וכו'.

 

מחקרים בפסיכולוגיה ההתפתחותית מראים כי ילדים למשפחות "חדשות" יכולים לצמוח ולשגשג בדיוק כמו כל ילד אחר, וכי בריאותם הנפשית זהה לילדים ממשפחות "קלאסיות". זאת אומרת, למודל המשפחתי אין השפעה על התפתחותו ובריאותו הנפשית של הילד. יתרה מכן, ילדים במשפחות חדשות הם ילדים שלרוב הגעתם לעולם הייתה כרוכה בהחלטה ברורה. הם ילדים רצויים ומתוכננים, ילדים שלעיתים הוריהם חיכו להם זמן רב. נקודה זו לרוב משפיעה באופן חיובי על אופי ההורות והתפתחותו הנפשית של הילד.

 

זהות ההורים והדרך שבה ילד מגיע לעולם הינם נושאים משמעותיים מאוד עבור כלל הילדים בתהליך בניית זהותם, וזאת מגיל צעיר מאוד. סביר שעיסוק ראשוני בנושא יתחיל כבר אצל פעוטות, עוד לפי שני שהם יכולים לשאול על כך. עיסוק יותר ברור ושאלות בנושא יתחילו לצוץ עם הכניסה למסגרת חינוכית, אז הילד ייחשף למשפחות רבות ומגוונות.

 

מתי מתחילים?

 

במשפחות חד מיניות או יחידניות, רצוי לדבר עם הילדים על כך בגיל צעיר ביותר, סביב גיל שנה וחצי שנתיים. כאשר המבנה המשפחתי שונה מהמשפחות סביב, פעוט חש את השונות, ורצוי לומר לו בפשטות למשל: במשפחה שלנו יש אבא ואבא, ואין אמא. זוהי עובדה פשוטה עבורו שמאפשרת לו להבין את הסביבה ואת השייכות שלו. הוא לא יבין זאת לעומק בשלב זה, אך המידע וההתייחסות לנושא נחוצים לו.

 

מחקרים בפסיכולוגיה ההתפתחותית מראים כי ילדים למשפחות "חדשות" יכולים לצמוח ולשגשג בדיוק כמו כל ילד אחר, וכי בריאותם הנפשית זהה לילדים ממשפחות "קלאסיות". זאת אומרת, למודל המשפחתי אין השפעה על התפתחותו ובריאותו הנפשית של הילד

 

הילד שאינו יודע לשאול 

 

 לא פעם הוריו יהיו סבורים כי אם הילד לא שואל או מתעניין ישירות משמע שאינו עוסק בנושאים ואין צורך לדבר איתו, כי ייתכן והשיח יעורר אצלו מצוקה ועצב מיותרים. למרות זאת, אין ספק כי גם ילדים ש"שומרים על זכות השתיקה" בנושאים מהותיים אלו מחפשים אחר מידע ותשובות, לא משום שחסר משהו, אלה מתוך הבנה שלכולם יש אמא ואבא ואצלי זה אחרת ומתוך רצון לברר ולדעת. גם כאן חשוב שכהורים נספק את המידע מתוך רגישות רבה וכבוד לצרכים של הילד ואישיותו.

 

ייתכן כי ילד שאינו שואל חושש להעלות את הנושא, לכן נמנע מכך גם בגיל צעיר מאוד. לעיתים ילדים עסוקים בשאלות אלה זמן ממושך עד שמרשים לעצמם לשאול. כאשר ילד שואל כמובן חשוב לתת את המידע. ילד שלא מקבל מידע ישלים אותו מתוך דמיונו באופן שיכול לפגוע בו. למשל ילד כזה עשוי לחשוב שאין לו אבא, "כי אני ילד רע ואבא לא רוצה אותי", או לפתח ציפייה לדמות שאיננה ואמונה כי היא תחזור אליו.

 

יש להדגיש כי חשוב לעשות הפרדה בין מקרים שבהם ילד גדל להורים הטרוסקסואליים נשואים, שהביאו אותו לעולם באמצעות תרומת זרע/ביצית אימוץ, לבין ילד שגדל במשפחות חד מיניות/חד- הוריות /יחידניות. במשפחות הטרוסקסואליות המבנה המשפחתי זהה, ולכן הילד לא יחוש בשונות המשפחתית כפעוט.  במקרים אחרים ניתן לדחות את חשיפת המידע על האימוץ/תרומת הזרע וכו' לגילאים מאוחרים מעט יותר, ועדיין מומלץ לעשות זאת החל מגיל 3, בפשטות ועל פי רמת ההבנה של הילד זאת מאחר ושיח על כך בגיל מאוחר יוצר סוד בתוך המשפחה. סודות תמיד קשורים לבושה, לנושא שצריך להסתיר אותו. גילוי הסוד באופן ספונטני (מישהו יגיד משהו בטעות בנוכחות הילד, כפי שקורה פעמים רבות), עלול לגרום פגיעה בילד.

 

בנוסף, גם שיח גלוי עם הילד בגיל מאוחר על כך ייצור משבר אמון ועשוי להוביל לכעס על כך שהנושא הוסתר, ולכן עדיף להתחיל מוקדם.

 

 חשוב להסביר לילד כי יש בחברה סוגים שונים של משפחות
 

חשוב להסביר לילד כי יש בחברה סוגים שונים של משפחות (Shutterstock)

 

 

 כיצד לנהל שיחה עם ילדים בנושאים אלו?

 

חשוב להסביר לילד כי יש בחברה סוגים שונים של משפחות וכולן מיוחדות ומקובלות בדרכן. חשוב לתת דוגמאות כך שיחווה את הגיוון- "יש משפחות שבהן יש רק אמא, רק אבא, שתי אמהות, שני אבות, יש משפחות שבהן לאמא יש בית משלה ולאבא בית משלו".

 

חשוב לשים דגש על מה שיש ולא מה שחסר: לא להדגיש את חסרון האב/אם בחיי המשפחה ("אין אבא"), ולא לשים דגש רב מדי על הפרוצדורות הטכניות-רפואיות, אלא על התוצאה המוצלחת שלהן - היוולדו והצטרפותו למשפחה. למשל: "יש לך אמא, ואין לך אבא. בכדי להוליד תינוק צריך לקחת חלק מהבת שנקרא ביצית, וחלק מהבן שנקרא זרע. אני הלכתי למקום שיש בו הרבה זרעים, ושם בחרתי זרע. שמנו את הביצית והזרע ביחד בבטן שלי וככה נולדת". רצוי להמחיש זאת לילד בדרכים יצירתיות. למשל, לשתול יחד זרע באדמה ולהראות לו איך האדמה והזרע "מולידים" פרח. דוגמא נוספת: זוג אבות שנעזרו בפונדקאית יכולים לומר לילדם בן השנתיים: "אבא ואבא מאוד רצו אותך, אבל לא יכולנו לשים אותך בבטן ולהוליד אותך, אז נתנו אותך לדניאל, היא שמרה אותך בבטן וכשנולדת היא החזירה אותך אלינו".

 

חשוב לשמור על כנות ואמיתות התכנים הנמסרים לילד, ולהימנע מהסתרות ומכזבים. בדרך זו נאפשר לילד לחוש כי גדל באווירה של פתיחות, שיתוף ובטחון. לרוב הסתרות יובילו לתחושות בושה וחוסר קבלה של התא המשפחתי בעתיד.

ללכת בקצב של הילד, להגיב לשאלותיו בכבוד ולשים לב שלא מציפים אותו במידע רב מדי ולא בתדירות גבוהה מדי.

לשמור על אחידות במסרים העוברים אל הילד מההורים ומבני משפחה אחרים.

 

אין ספק כי גם ילדים ש"שומרים על זכות השתיקה" בנושאים מהותיים אלו מחפשים אחר מידע ותשובות, לא משום שחסר משהו, אלה מתוך הבנה שלכולם יש אמא ואבא ואצלי זה אחרת

 

למרות הרגשות השליליים שעלולים להתעורר בהורים שמנהלים שיחה כזו (כגון מבוכה, אשמה וצער), חשוב ככל הניתן לנהל את השיח באופן רגוע וגלוי. אם ההורה חש שהשיחה קשה מידי עבורו, עדיף להתכונן לכך ולשעות זאת כאשר יכול לנהל את תחושותיו מול הילד.

 

 חשוב מאוד להתאים את התכנים שמועברים לגילו ולרמתו ההתפתחותית של הילד. לילדים בגילאי הגן. בגיל זה חשיבתם קונקרטית יחסית, חשוב לתת תשובות קצרות וברורות ולהימנע מהעמסת מידע לא חיוני או לעסוק בתכנים מיניים, מוסריים או פילוסופיים מדי. למשל, ילד בן 3 שישאל, "האם יש עוד ילדים שלהם יש רק אמא?", מצפה לתשובה של "כן/לא".

חשיפה לספרות ילדים הינה דרך מצוינת לסייע לילדים לקבל הבנה עמוקה יותר של הסיטואציה המשפחתית ולנרמל עבורם את השוני בינם לבין משפחות "קלאסיות". ספרי ילדים פונים לילדים בשפתם ומצליחים לא פעם להוות גשר בין ההורה הנבוך לילדו. ספרות שכזו יכולה ליצור שיח פתוח יותר ולייצר לגיטימציה אצל הילד וההורה לגעת בנושאים עדינים שכאלו.

 

הכותבים הינם: ד"ר אילן טל, פסיכיאטר, מנהל מרכז ד"ר טל ועמית רז, פסיכולוגית ילדים ונוער במרכז ד"ר טל