BETA

03.06.2018

17:01

מה הילד מנסה לומר לנו?
מה הילד מנסה לומר לנו?,
Shutterstock

ציור שהוא סימן מצוקה!

"הוא מפונק!", "הוא בוכה כל הזמן!",מה קורה כאן בעצם? הורים רבים מפרשים בכי והתנהגות קיצונית כהתנהגות של ילד מפונק. אבל לפעמים, הוא פשוט רוצה להגיד לכם משהו חשוב

אחת הבעיות הגדולות בתחום של פינוק זאת האמינות שלו – הרבה הורים אומרים לי בקליניקה, "זו מניפולציה, הוא משתמש בי, הוא לא באמת צורח. הוא רק משחק אותה" – ויש בהחלט כאלה מקרים, רגעים שבהם הילד מבין שרק אם יעשה דרמה יקבל את מה שהוא רוצה. הפעם, דווקא אני רוצה להראות מקרה הפוך – ההורים חשבו שזו מניפולציה, אבל בעצם זה היה משהו אחר לגמרי.

 

בשנים האחרונות משתמשים הרבה במילה הזאת – פינוק.  אני מתייחסת להתנהגות "מפונקת" של ילדים כמו לחום. זהו סימפטום למשהו שמתחולל בתוך הילד, יש לו סיבה, ובכל ילד הסיבה שונה. פענוח הציורים יאפשר לנו להבין למה לשייך את ה"חום" הזה.

 

אם אנחנו מתייחסים לפינוק הזה כאל, "משהו שקורה לכל הילדים וזהו", או אם אנחנו אומרים "הילד הזה מפונק וזהו, זה האופי שלו!", אנחנו מפספסים את הסיבה שעומדת מאחורי ההתנהגות, ומפספסים את הילד, את הדיבור הפרטי שלו, את מה שהוא רוצה לומר לנו דרך הפינוק הזה.

 

לפני זה אבל כדאי שנעשה הפרדה ברורה בין פינוק שלילי לפינוק חיובי. לחבק, לנשק, לתת, להביא לילד כוס שוקו למיטה או לסדר במקומו את הצעצועים לאחר יום ארוך בו הוא עייף ועצבני זה בסדר. זה לא הורס לו את החינוך. העניין הופך לשלילי כשאנחנו מתחילים לעשות עבור הילד באופן עקבי פעולות שהוא מסוגל לעשות עבור עצמו. אם כל יום ההורים מסדרים את החדר של הילד, למשל, זה לא תורם לו, וזהו כבר פינוק שלילי. גם דחיפת יתר לעצמאות וגם הגנת יתר מצד ההורה יובילו לפינוק. בשני המקרים אין הקשבה לצרכיו של הילד. במקרה הראשון מדובר בהורה שמעוניין שילדו יתבגר כבר, ובשני בהורה שמתנהל לפי החרדות שלו עצמו.

 

הילד לא מפונק, אלא נדחף לעצמאות יתר

כשהורים מגיעים אלי ומתלוננים על פינוק, לרוב מדובר בחוסר שיתוף פעולה: בכי, דרמות, השתטחויות וצרחות. בבית שומעים הרבה "לא רוצה!" - ההורה מבקש מהילד דברים, והוא מתעלם, מתנגד ואפילו זורק חפצים. ואז הפרשנות להתנהגות הזו היא שהילד מפונק – אינו מסוגל להתמודד עם דרישות המציאות, לא מוכן לשמוע לא, צריך לקבל את הכל עכשיו!

 

את הציור שנראה השבוע צייר ילד בן שש שסבל מהמון קשיים חברתיים, והוגדר כ"מפונק", לאחר שהיה פורץ בבכי כשחבריו לא נתנו לו מיד את מה שביקש. נתמקד בחמש נקודות שונות בציור, שדרכן אפשר להבין מהן הסיבות שגרמו להתנהגות הילד שתויג כך.

 

 המרווחים בצביעה - הילד מרגיש שהולך לאיבוד וזקוק לתמיכת הוריו

המרווחים בצביעה - הילד מרגיש שהולך לאיבוד וזקוק לתמיכת הוריו (אוסף פרטי)

 

 

גזע העץ הדק

הגזע מסמל בציורים את גזע האישיות, והגזע פה הוא דק, שברירי ועקום. הוא נראה גבעולי, כאילו שהוא יכול לעוף ברוח. כשאני רואה גזע כזה, אני אפסיק להתייחס אל הילד במונחים של פינוק. מדובר בילד שמאמין שאינו מסוגל. יש בו משהו אמיתי שאומר, "אתה לא שווה כלום". הוא מתנהל בתחושת תלות אמיתית בסביבה שלו וצריך לעזור לו.

 

צמרת עץ הפונה כלפי מטה

סגנון הצמרת הוא סמל לדפוסי חשיבה. צמרת דלה הנוטה ככה מטה מעידה על כך שההערכה העצמית של הילד נמוכה ואין לו מאגר הישגים שעליו הוא יכול להסתמך.

 

הדמות האנושית דקה ושברירית

הדמות שצייר הילד גם היא כמו עפה ברוח. ילדים מציירים את עצמם ואת האחר באותה נשימה, וכשאנו רואים דמות כזאת: שברירית, רכה ורגרסיבית לעומת מה שמצופה מילד בגילו לצייר, יש להתייחס לכאב האותנטי אותו מפגין הילד. בציור אין זיוף, הוא נובע ישר מהמח, דרך השריר ואל הדף. אם בדקנו ומצאנו שאין כאן בעיה מוטורית, אבל עדיין רואים רכות, בלבול ורגרסיה כמו אלה שבציור הזה, המקרה כאן הוא לא פינוק והוא לא מניפולציה. במקרה הזה, כדאי להאמין לילד, לתמוך בילד רגשית. כשההורים מאמינים בילד זה הצעד הראשון להעצמה אמיתית.

 

איברים חסרים

לדמות האנושית חסרים איברים. מחסור באיברים חשובים, כמו עיניים, פה, אוזניים או אצבעות ידיים מראה על תחושת חוסר יכולת של הילד לתקשר עם הסביבה, ומעיד על מצוקה.

 

גזע עץ עם מרווחים לבנים

 אולי הגזע הזה נראה במבט ראשון פחות שברירי, אך למעשה אין בו גבולות והוא כאילו נשפך החוצה. הציור שברירי, עצבני וחסר גבולות. המרווחים בצביעה וגם בצביעת השמיים, מעידים על כך שהילד כמו הולך לאיבוד במרחב הדף, וכך גם בחיים. הילד נדחף מוקדם מדי על ידי הוריו לעצמאות יתר. במקרה הפוך, בו ההורים מגוננים על הילד יתר על המידה, נראה בציור צפיפות גדולה המעידה על חרדה.

 

טיפים להורים

1. הדבר החשוב ביותר זה להיות בצד של הילד ולא נגדו. להאמין לו ולהקשיב. אני מציעה לראות את הציור כמו נייר לקמוס שנותן לנו דגימה מהאופן בו הילדים רואים את העולם. הצורך של הילד להתנהג פתאום כמו תינוק נובע מפחד. הצורך שלו לשלוט בסביבתו ולקבוע מה לעשות גם הוא נובע ממצוקה.

 

2. רוב ההשתטחויות - פינוק של ילדים קורות במקומות כמו קניונים, ולא על גדות נחל. באי השקט שיש במקומות הצרכנות האלה הילדים נכנסים לבלבול כלפי מה הם צריכים בפועל. שימו לב היכן הילד מפגין פינוק כזה. יכול להיות שתמצאו שם רמז לעומס שאינו יכול לעמוד בו.

 

3. שימו לב לדרך שבה אתם מדברים על חייכם מול הילדים: חשוב לשדר לילדים מסר של מסוגלות, הצלחה, אמונה ולא תבוסתנות. גם אם ההישגיות אצלכם לא נמצאת בתחום הקריירה, כל משפחה יכולה למצוא את מקומות ההצלחה שלה ואותם להדגיש. ילד לא יוכל להרגיש מסוגל כשאביו רק מתלונן כל היום על עבודתו ועל הבוס והאם אומרת שהוא לוזר. חשוב לשמור על האווירה בבית בהתאם לאווירה שאתם מעוניינים שאותה יחווה הילד.

 

4. אם כבר הייתה סצנה מביכה וקולנית בתוך קניון, כדאי למצוא אחר כך זמן שקט לדבר עם הילד על מה שקרה, לשתף אותו ברגשות שלכם ולנסות למצוא לכך פתרון אמיתי. ביחד.

 

5. שימו לב, גם התנהגות לא נעימה ולא תרבותית כמו התפרצויות זעם או השתטחויות בקניון היא בעצם, איתות לכך שאי אפשר יותר! גם אנחנו לפעמים מתפרצים בזעם כשהעומס רב מדי, ברגעים האלה (בדיוק כמו אצל מבוגרים) צריך לעצור לרגע ולחשב את כל המסלול מחדש.

 

 

הכותבת היא מיכל וימר, תרפיסטית באומנות (M.A), מנהלת מסלול ללימודי תעודה בפיענוח ציורי ילדים והדרכת הורים יצירתית. מחברת "המדריך השלם לפיענוח ציורי ילדים" ויוצרת הקלפים "מעגלי שיח". נשואה ואמא לשלושה.

 

 

רוצים לקרוא את הטור של מיכל וימר במלואו? רוצים לקרוא את שאר טורי המומחים של
"הורים וילדים" בשלל נושאים הקשורים להיריון, לידה והורות? 
התקשרו למוקד המינויים שלנו בטלפון 08-9999410 ותוכלו לקבל גיליון חינם!