BETA

31.05.2018

12:12

לא קל לשאת את החרם על הילד
לא קל לשאת את החרם על הילד,
Shutterstock

מה עושים עם החרם הזה?!

מחרימים את הילד שלכם? לא בטוח שכדאי לכם להתערב. הילד שלכם שותף לחרם? לא בטוח שלכפות עליו שלא לשתף פעולה זה הדבר הנכון. כתבה חשובה על תפקיד ההורים בחרם על ילדים

ללא ספק חרם חברתי הוא חוויה מאד קשה לילד וגם להוריו, שמתמודדים עם המצב. עם כל הקושי, האם מדובר בתופעה שהיא חלק ממארג הכוחות בבית הספר? כלומר, טבעית ואולי אפילו נורמלית?

 

"חרם הוא אחד האירועים המטרידים ביותר מבחינה חברתית, להורה וגם לילד שחווה אותו. בשל היותנו יצורים חברותיים, תחושת השייכות מהווה את אחד הצרכים החזקים של האדם. על פי גישת אדלר זה המניע המרכזי לפעולות שלנו: הרצון להיות אני, להיות אהוב, נחוץ, להיות מסוגל. זה מניע אותנו לעבוד למען החברה, לשאוף להכרה, לתשומת לב, לקשר. הנה, מעולמות התוכן של היום, מי לא רוצה לקבל לייקים לפוסט או תמונה, וכמה שיותר? כולנו רוצים להיות אהודים. מכאן גם ברור למה בדידות ובידוד מהווים חוויה כה קשה ומדוע נידוי חברתי גורם למצוקה משמעותית.

 

שלא תהיה טעות, הדבר נכון גם למבוגרים המתמודדים עם תופעות דומות כמו שיימינג, ריחוק חברתי, הוצאת דיבה וכדומה. הצורך להיות שייך נכון לכל גיל.

 

ודווקא לאור זאת, אם למבוגרים, שהם בעלי ניסיון חיים, מעמד, אגו ועוגן משפחתי, החוויה היא קשה - אז על אחת כמה וכמה כשמדובר בילדים.

 

בנוסף, חשוב להכיר בכך שבמסגרות החברתיות קיימת היררכיה (לא פורמלית) בדומה לארגונים מקצועיים. מי שלא מכיר במעמדו, או מתעלם מהם, עלול לשלם מחיר חברתי".

 

אז בעצם אנחנו ההורים, שרוצים לעודד את הילד, טועים לעיתים כשאנחנו דוחקים בו להתנהג אחרת מנטייתו הטבעית?

 

"אכן. חלק מהמסרים של המבוגרים עלולים להזיק. אמירות ברוח: מי הוא שיקבע לך, תגיד למורה אם מציקים לך, אתה לא חייב לעשות מה שהוא אומר לך- הוא לא הבוס שלך- מסרים כאלה עלולים להטעות את הילד במובן זה שהוא עלול להתעלם מהנורמות הקיימות. אם בנורמה הקיימת יש בעלי עמדה חברתית גבוהה, אז חלק ממיומנות חברתית (בדומה לפוליטיקה) היא לפעול בחכמה בתוך הנורמות הקיימות. הכוונה היא, שלעיתים יותר נכון שלא להתווכח כל הזמן עם בעל העמדה החברתית הבולטת, לא לנסות לכופף אותו או לשבת בכיסאו ללא תמיכה מתאימה. כדי לשנות מבנה חברתי מדורג, חשוב להתחיל בחיפוש או בגיוס תמיכה במעגל הקרוב, ורק אחר כך לנסות להנהיג, לשנות וכדומה".

 

בנוסף, חשוב להכיר בכך שבמסגרות החברתיות קיימת היררכיה (לא פורמלית) בדומה לארגונים מקצועיים. מי שלא מכיר במעמדו, או מתעלם מהם, עלול לשלם מחיר חברתי

 

אם נגזר על ילד חרם, מה התפקיד שלנו כהורים?

"כאשר ילד מתמודד עם נידוי חברתי, הכאב של ההורים עצום, והם נוטים לכעוס על מי שפוגע בו. זה גורם להם לראות את הילדים האחרים כרעים, ולעתים אף לצאת בהתקפה ישירה מולם: 'אני אדבר אתו. מי הוא חושב לעצמו? אני אראה לו שאליך לא מתנהגים כך'.

 

על אף שיש הגיון רב בתמיכה בילד, מעורבות כזו של הורים עלולה להחמיר את מצבו החברתי של הילד.

מצד אחד, הוא עלול לחוש קורבן וקדוש מעונה. גישה זו תגרום לו לחוש עליונות מול האחרים, דבר שיגביר את הדחייה כלפיו והנה לכם מעגל קסמים לא רצוי.

 

מזווית אחרת, לעתים יש נטייה לראות את הילד המוחרם כאשם במצבו וכמי שנוהג לא נכון, ולתת לו עצות מה עליו לעשות. בעצה אין רע, אך חשוב להבין שלא מדובר בתורה מסיני. ההורה לא תמיד מצוי במה באמת קורה בשטח, מי נגד מי ומה הקודים המקובלים בעולמו של הילד, וממילא מדובר במצב מורכב. הילד עלול לקבל את הרושם שיש פתרון קל ואז לחוש תסכול ואשמה בגלל שנכשל בתיקון המצב, ואולי אפילו לכעוס על הוריו שנתנו עצות שלא הועילו.

 

אפשר להסביר לו שיש דרכים לנסות ולפתור את המצב, אבל אין נוסחת קסם.

 

בגיל ההתבגרות הכלל ברור יותר. מעורבות הורים בבעיות חברתיות אינה מקובלת. ילד שהוריו מתערבים בגלוי, עלול להיתפס כמי שהלשין, כילדותי, כבוגד וכמי שהפר את הקודים החברתיים, והמחיר החברתי יהיה בהתאם.

 

ומעל לכל, מעורבות הורים מעבירה מסר לילד שהוא לא מסוגל להתמודד בעצמו, דבר שעלול להחליש את הדימוי העצמי שלו, את האמונה בעצמו שיש לו את הכוחות להתמודד עם תופעה חברתית נפוצה הקשורה בתחרות חברתית, ותוקפנות שמאפיינת מערכות חברתיות".

 

בלתי נסבל לעמוד מנגד ולראות את הילד שלך אומלל. מה בכל זאת אפשר לעשות כדי להקל עליו או להוציאו מהמצב?

 

"יש כמה דברים שאפשר ורצוי לעשות בסיטואציות חברתיות רגישות:

 

זיהוי

לפעול לזיהוי מהיר של מצבו החברתי של הילד באמצעות שיחות פתוחות, תשומת לב למצבו הרגשי, עדכון מהמורה, מדריך וכדומה, יעזרו לנו לדעת מתי הילד זקוק לסיוע.

 

עידוד

 תנו לילד את האמונה בכוחו להתמודד עם מצבים קשים. להזכיר לו את מעלותיו ויכולותיו, תזכירו לו אוהדים שיש לו והיו לו לאורך השנים וכמובן להבהיר לו שוב ושוב שהוא לא לבד ושאנו לצדו. לדאוג לעזור לו לשמור על תחושת הערך גם אל מול התקפות והכפשות של בני גילו.

 

שיתוף והתייעצות

להבהיר שאין פתרונות פשוטים למצבים מורכבים, וצריך לחשוב ביחד, לנסות למצוא פתרונות, להתאזר בסבלנות, וכל הזמן להזכיר שבחיים לא תמיד קל. יש התמודדויות לא פשוטות וכדאי לשתף במצבים חברתיים שאתם חוויתם שהיו לכם קשים.

 

לנרמל

להראות שזה נורמלי להרגיש רע ולהדגיש שלא מעט אנשים חווים התמודדויות חברתיות מטרידות, אבל שיש בהן גם להביא אותנו גם למקומות טובים. שההתנסות יכולה לחזק, לפתח.

 

תמיד אפשר להתייעץ ולבקש עזרה מאנשים בעלי השפעה כמו המורה, היועצת ואולי הורים אחרים, אבל להיזהר מהתערבות לא נכונה. חשוב לפנות לאנשים שסומכים על שיקול דעתם, שמכירים את הנורמות והנפשות הפועלות, ולבקש מעורבות זהירה.

 

בכל מקרה חשוב לשתף את הילד ולא לפעול ללא הסכמתו. הילד מכיר את ה'שטח' ויש לכבד את עמדתו".

 

 תפקיד המבוגרים עדין וחשוב בסיטואציה
 

תפקיד המבוגרים עדין וחשוב בסיטואציה (Shutterstock)

 

 

אם אני הורה לילד ששותף לחרם - מה עליי לעשות ועד כמה להפעיל את סמכותי ההורית כדי שיחדל מהחרם גם אם הוא עלול לשלם על כך בעצמו?

 

"חרם הוא התאגדות חברתית סביב דרך שלרוב המנהיג מתווה אותה. כדי ללכת כנגד המנהיג, בלי לשלם מחיר כבד, צריך להיות בעל עמדה חברתית חזקה. לכן, צפוי שמי שחושש למקומו לא יסתכן בהליכה כנגד הקבוצה, מחשש שהתוקפנות תופנה אליו.

 

חרם, שיימינג או הצקה נעשים בהקשר חברתי. ללא קהל או עידוד הם לא ימשיכו להתקיים. באירוע כזה יש נושאי תפקידים. לרוב יש את מי שמוביל את הסיטואציה, מי שמצטרף אליו ומסייע, מי שתומך אבל לא לוקח חלק פעיל, מי שסולד מהמצב ולא עושה דבר, ומי שיוצא נגדו.

 

לא בהכרח נכוון את הילד שלנו להיות זה שפועל נגד, אך בהחלט לא נרצה שיהיה שותף פעיל לפגיעה קשה באחר.

עצתי לדבר עם הילדים, להסביר להם על דינמיקה חברתית ועל סבלו של האחר.

 

חשוב ללמד ילדים בראש ובראשונה לגלות חמלה לאחר ולא לגרום לפגיעה קשה בחבריו. ובאותה נשימה אני מציין שילד שכולו חמלה, שלא יודע לגלות תוקפנות או כוח, עלול להיות משול לאדם ללא יכולת להגנה עצמית.

 

לכן נאפשר ביטויים מתונים של תוקפנות בקרב ילדנו (מריבות בין אחים. לגלוג. ציניות. תחרות) אך ללמד אותם לא להגזים.

 

בגיל ההתבגרות הכלל ברור יותר. מעורבות הורים בבעיות חברתיות אינה מקובלת. ילד שהוריו מתערבים בגלוי, עלול להיתפס כמי שהלשין, כילדותי, כבוגד וכמי שהפר את הקודים החברתיים, והמחיר החברתי יהיה בהתאם

 

חשוב לזהות מתי הפגיעה מוגזמת ולא לקחת בה חלק. אם מתרשמים שאדם חווה סבל רב, תדאגו לשתף אחרים, כמו למשל ליידע ולגייס חברים נוספים שיתנגדו למצב, וגם את הוריהם. אין לעמוד מנגד, אבל גם חשוב שלא לעמוד לבד מול קבוצה.

 

האידאל הוא שהמבוגרים בסיטואציה, יאמצו קו כזה שמאפשר לילדים להתנהל בעצמאות חברתית אך תוך שמירה על גבולות. אין לאפשר פגיעות פיזיות, מכות או נזק גופני כזה או אחר.

 

ולא פחות חשוב גם למנוע פגיעה נפשית. לא נאפשר שקבוצה שלמה תפעל כנגד יחיד, ולא נאפשר לגרום לו לנזק נפשי. אלו ערכים שיש להעביר לילדים ולהסביר להם את הגבולות להתנהלות חברתית.

 

וכמו בכל השיחות שלנו, גם במקרים הללו יש חשיבות עצומה לדוגמה האישית. אם אנחנו נשמיץ מישהו בקבוצת הווטסאפ הכיתתית, השכונתית וכדומה, או נכתוב פוסט מכפיש נגדו ברשתות החברתיות, ונתעלם מהפגיעה בו ובמשפחתו, או ננהג בדרך תוקפנית לזולתנו -  הרי שכל המסר החינוכי ירד לטמיון. גם באופן שבו אנו מתנהלים כלפי חברנו ועמיתנו, נאה דורש נאה מקיים".

 

רוצים לקרוא עוד בנושאי הדרכת הורים? רוצים לקרוא את שאר טורי המומחים של
"הורים וילדים" בשלל נושאים הקשורים להיריון, לידה והורות? 
התקשרו למוקד המינויים שלנו בטלפון 08-9999410 ותוכלו לקבל גיליון חינם!