BETA

30.05.2018

09:21

לתת לילד חיזוקים
לתת לילד חיזוקים,
Getty Images/ אימג'בנק

בעד ונגד: חיזוקים לילדים

מצד אחד - חיזוקים ילמדו את הילדים על התנהגות רצויה. מצד שני - החיזוקים יכולים להפוך להרגל וציפייה... מה נכון לעשות וכיצד כדאי לנהוג?

בעד

 

"מתן חיזוקים לילד נועדו לעודד ולבנות בו את ההבנה מהי התנהגות רצויה ומועילה לו, כמו לסדר את הצעצועים בחדרו או לצחצח שיניים לפני השינה.

 

מוחו של הילד הצעיר מגיב לתגמולים חברתיים. ידוע הדבר שתינוק נוטה להתבונן על הבעות פנים של מי שמטפל בו ומשתף פעולה עם הבעות חיוביות, כמו חיוך.

 

במרבית המקרים די בחיזוק מילולי, בנוסח: 'כל הכבוד', 'אתה ילד בוגר', 'אני גאה בך',  כדי לתת לילד סיפוק פסיכולוגי.

מפתיע לגלות עד כמה ההורים אינם מודעים לכוח המילה שלהם על הילד. הלא  כשאמא או אבא מחייכים אל הילד ואומרים לו מלים טובות ומחזקות, קשה שלא להבחין בתגובתו. הילד מזדקף ומבסוט מעצמו בזכות אותו חיזוק.

 

כשהילד אוסף חמש פעמים ברצף את הצעצועים או כשהוא יושב על הסיר – ומקבל שי קטן או מדבקה, הילד קולט טוב יותר את הקשר בין סיבה ותוצאה... תמריצים אלה יוצרים אצל הילד סדר ומוטיבציה.

 

ואולם, ככל שהילד צעיר יותר החשיבה שלו פחות מופשטת ויותר קונקרטית, לכן חיזוק חומרי  עשוי להשפיע בצורה מיטבית יותר ובמיוחד כשעובדים איתו על תהליכים לשיפור התנהגות.

 

כשהילד אוסף חמש פעמים ברצף את הצעצועים או כשהוא יושב על הסיר – ומקבל שי קטן או מדבקה, הילד קולט טוב יותר את הקשר בין סיבה ותוצאה. אגב, מומלץ לתת לילד להדביק בעצמו את המדבקה בטבלה שעל המקרר. תמריצים אלה יוצרים אצל הילד סדר ומוטיבציה.

 

חשוב להדגיש שני דברים:

 א. שהתגמולים החומריים לא יהיו מופרזים, אבל שיהיו משמעותיים לילד. למשל, קינוח שהילד אוהב, היתר לשחק במשחק מחשב כלשהו. הפתעות קטנות מ'הכל בשקל' גם יתאימו.

 

 ב. כמי שחיים בדור שמרוכז בעצמו ובו הכל, 'מדהים', 'מהמם' וכל ילד/ה הם 'נסיך/ה/ ' –  אין להפציץ את הילד במחמאות ושבחים על כל פעולה יומיומית ורגילה, אלא  לשקף לו את מעשיו והישגיו בצורה אותנטית ומידתית.

 

לא פחות חשוב הוא החיזוק על הדרך והמאמץ שהילד השקיע ולא רק על התוצאה. לתת תגמול על שישב להכין שיעורי בית בחשבון למרות שקשה לו, ולילד בתקופת  הגמילה מחיתולים, חיזוק על העובדה שישב על הסיר או בשירותים ולא רק על ההישג.

 

לסיכום, בסופו של יום מומלץ לחזור באוזני הילד על החיזוקים שנאמרו לו במהלך היום על מעשים חיוביים. הדבר תורם לתחושת הערך של הילד כשם שהוא חש סיפוק בכל פעם שהוא רואה על המקרר את מדבקת הסמיילי שניתנה לו על מעשיו".

 

הכותבת היא: ד"ר ג'וי בנטוב אלפנדרי, פסיכולוגית קלינית ומרצה בחוג לפסיכולוגיה במכללה למנהל ובחוג לחינוך באוניברסיטת חיפה

 

אפשר לנזוף כשצריך

אולי גבולות חשובים מחיזוקים? (Shutterstock)

 

 

נגד

 

"אמא לילד בן ארבע התלוננה על שבנה מסרב להתפנות בשירותים ולכן הוא סובל מעצירות קשה. כשביררתי כיצד עודדה את בנה ללכת לשירותים התברר כי בחודשיים האחרונים, בכל פעם שהילד הסכים להתיישב על האסלה, הוריו פיצו אותו בכמה שקלים. כך- קקי תמורת כסף. משונה, אבל ממש לא מפתיע ששיטת העידוד היצירתית של ההורים הביאה את הילד למאבקי כוח נוראיים שנפסקו רק לאחר תהליך ממושך בו הוא למד להיות אחראי על גופו וצרכיו והבין  שישנן פעולות שאנו נדרשים לעשותן  ואף אחד לא צריך להריע לו או לשלם  בעבורן.

 

גם אם הדוגמא הקומית הזאת נשמעת קיצונית, ידוע כי הורים רבים משתמשים בהבטחות, מתנות וחיזוקים מיותרים באינטראקציה שלהם עם ילדיהם: "אם תצחצחי שינים, ארשה לך לצפות בסרט', 'אם תסדר את הצעצועים בחדר תקבל שוקו' ועוד.

 

השימוש בחיזוקים נועד לגרום לילדים לעשות פעולות שהם לא רוצים או מתחמקים מלעשותן. גם אם זה עובד, הדבר פסול ובעייתי בעיני. אני סבורה שהתפקיד ההורי שלנו הוא להכין את ילדינו לחיים האמיתיים, לעזור להם להרגיש שייכים ולפתח בהם תחושת ערך טובה. אבל, כשאנחנו מחברים בין העשייה לבין התשורה אנחנו בעצם אומרים לילדים שאין לנו ציפיות או אמונה שהם יתנהלו בשיתוף פעולה, מתוך רצון כן לעזור ומתוך צורך לבצע את משימות החיים - אלא רק מתוך תאווה לקבל מתנה או פרס כלשהו.

 

מכאן שהילדים עלולים להבין שלא נדרש מהם שיתוף פעולה או עזרה מעצם היותם בני בית. בנוסף, הם מפנימים מהר מאד את ה'טריק' ומתחילים לדרוש עוד ועוד (כמו אותו אב ש'נאלץ' לרכוש לבנו לגו בכדי שיסכים לסדר את החדר ) מההורים. במקום מוטיבציה פנימית הילדים  מפתחים מוטיבציה חיצונית, כלומר הם מפנימים את המסר האומר, 'בחיים שווה להתאמץ רק בעבור דבר מה חיצוני כמו כסף ולא בשביל משמעות או צמיחה אישית'.

 

כשאנחנו מחברים בין העשייה לבין התשורה אנחנו בעצם אומרים לילדים שאין לנו ציפיות או אמונה שהם יתנהלו בשיתוף פעולה, מתוך רצון כן לעזור ומתוך צורך לבצע את משימות החיים - אלא רק מתוך תאווה לקבל מתנה או פרס כלשהו

 

נכון, הצבת גבולות היא משימה מאתגרת. ההורים נדרשים להכיל המון תסכול, להתמודד עם התנגדויות, לבחור מלחמות, לתאם עם בן/בת הזוג, להיות סבלניים, אמפתיים, עקביים ונחושים. אבל כשזה נעשה באופן מכבד, בתקשורת טובה ועם תוצאות הגיוניות הילדים לומדים לשתף פעולה: לפנות את הכלים מהשולחן, לסדר את הסלון, להכין שיעורי בית, או להוריד את הכלב לטיול.


מההורים נדרש בעיקר לסמוך על הילדים, להבין שהם רוצים לתרום, משוועים לחוש נחוצים ומשמעותיים ואין להם צורך אמיתי בפרסים וחיזוקים חיצוניים. אם נלמד לעודד אותם – על הדרך, המאמץ והבחירה ביחד עם הצבת גבולות והעצמת האחריות האישית - יגדל הסיכוי שהם יהפכו להיות חלק אמיתי, תורם ושווה ערך בתוך המשפחה".

 

הכותבת היא: רות דפני, ייעוץ חינוכי (MA) מנחת הורים ומרצה. מכון אדלר

 

רוצים לקרוא עוד בנושאי ייעוץ משפחתי? רוצים לקרוא את שאר טורי המומחים של
"הורים וילדים" בשלל נושאים הקשורים להיריון, לידה והורות? 
התקשרו למוקד המינויים שלנו בטלפון 08-9999410 ותוכלו לקבל גיליון חינם!