BETA

07.05.2018

10:07

 קשה לראות את הילדים שלנו סובלים
קשה לראות את הילדים שלנו סובלים,
Shutterstock

איך מתמודדים עם חרם על הילדה?

מה אמורים לעשות הורים שילדתם בת התשע עוברת חרם על ידי בנות כיתתה, שגורם לה רצון "להיעלם"? איך הם מתמודדים עם זה בלי להסב לה נזק? איך שומרים על קור רוח?

אנחנו, אורנה וחנן, זוג הורים לשלושה ילדים, תינוקת בת עשרה חודשים, ילד בן 4 וילדה בכיתה ד'. שנינו מאוד מודאגים מביתנו בת ה- 9 בעקבות אירוע שקרה השבוע בבית הספר.

 

השבוע בשעות  הבוקר התקשרה המורה של בתי רונה ושיתפה אותי במקרה שאירע בבית הספר עם רונה וילדות מכיתתה. המורה סיפרה שרונה הסתגרה בשירותים ולא הסכימה לצאת עד שבאו אליה לחדר השירותים. המורה הצליחה לדבר איתה, "לרכך" אותה ולגרום לה לצאת מתא השירותים ולהיכנס לחדר היועצת לשוחח. המורה כמובן ניסתה להרגיע אותי, עובדה שלא עזרה במיוחד עד שראיתי את רונה במו עיניי כשחזרה מבית הספר. אני די בהלם מהמקרה. מעולם לא היו לנו "עניינים" עם בית הספר ולא עם ילדות מהכיתה.

 

שוחחתי עם רונה כשהגיעה מבית הספר. היא כבר הייתה רגועה יותר וסיפרה שהבנות עשו עליה חרם ובכתה. סיפרה שהרגישה נבוכה ורצתה "להיעלם"... מילה  שהצליחה לזעזע אותי במיוחד. פחדתי. ידוע לי שלרונה מדי פעם יש ויכוחים ומריבות עם חברות מהכיתה, אבל הייתי בטוחה שאלו ריבים כמו של כולן בגיל הזה, זה טבעי וככה לפחות אני זוכרת מילדותי.

 

בעלי ואני כמובן נחרדנו מהסיפור ומאוד נלחצנו. ניסינו להבין ממנה פרטים מדויקים יותר אבל היא לא רצתה ממש להרחיב וסיימה את השיחה שהמורה הבטיחה שתדבר עם הבנות.

 

די נרגעתי אחרי שראיתי אותה ומיד קבעתי פגישה עם המורה. בעלי בניגוד אליי פחות רגוע וכעוס מאוד על בית ספר ואינו מבין איך לא מנעו את החרם עליה.

 

מחד קשה לי עם החוויה הנוראית שחוותה בתי ואני  מודאגת ממצבה ומאידך מקווה שבית ספר יטפל כראוי ובעלי מהצד שלו לוחץ שנדבר עם הורי הבנות ולא נוותר.

 

מה לעשות שיהיה הכי טוב לבת שלי?

 

הי אורנה,

נשמע שעברתם כולכם ימים לא קלים בלשון המעטה. להרגיש את חוויות הכאב של הילד שלך זה קשה מנשוא.  קראתי את התיאור שלך לגבי רונה והחוויה שלה בבית הספר. הטבת לתאר את התחושות, המחשבות ואפילו את הפחדים הנסתרים שלך וזה לא ברור מאליו, צריך אומץ להסתכל ישר לתוכם. מאידך חנן, בעלך חווה אותן תחושות עפ"י תיאורך אך פירש או תרגם אותן מנקודת מבטו.

 

ברור שקיים מרכיב סובייקטיבי חזק שגורם להורים לקושי ותחושת איום כאשר לילדם יש בעיה חברתית, כי לעיתים הם חשים שאולי זה הכישלון שלהם במובן מסוים או שהמקרה עשוי להחזיר אותם לחוויית ילדות שנחקקה בזיכרונם. גם לילד הקושי החברתי נחווה 'כסוף העולם' ולכאורה כולם "דורכים" בביצה תובענית.

 

ראשית, תפקידו של ההורה להתעשת ולהימנע מהזדהות עם ילדו. כהורים קשה לשלוט באינסטינקט הטבעי שלנו להגן ולגונן על ילדנו ויחד עם זאת, צריכים להגיב כמה שיותר עניינית. הדבר החשוב הוא לדאוג לתחושתה הנוחה, הבטוחה והמוגנת של רונה במקום הבטוח ביותר עבורה וזה התא המשפחתי שלה.

 

את זאת נעשה בעזרת גילויי אמפטיה, הקשבה אמתית וכנה, ללא שיפוטיות וביקורת וחלילה ללא פגיעה בדימוי העצמי. חשוב להבין, שלא תמיד ניתן למצוא פתרון מיד וישירות. במקרים רבים זהו תהליך ארוך שדורש איפוק וסבלנות מצד כולם.  

 

לעיתים יהיה נכון וחשוב להתייעץ עם יועצת בית הספר, איש מקצוע אחר או טיפול שמתאים ובנוסף לפנות להדרכת הורים.

חשוב שלא תצאו ל"מלחמות" נגד ילדים אחרים, לא נגד הוריהם ואף לא נגד המורה או הנהלת בית הספר כי אנחנו כהורים חייבים לזכור שאחר כך הילד שלנו חוזר למסגרת הבית ספרית שלו, לכתה ולילדים שאיתם הוא אמור לבלות חלק ניכר מיומו וצריך לסמוך על הוריו שהם עמידים ולא מאבדים את שיקול הדעת וחזקים עבורו.

 

חשוב לספר למורה ולשתפה בפרטים ובחוויה האישית של רונה ובנוסף בתחושות, החששות וההתלבטויות שלכם לגביה.

חשוב שתשמעו את פרטי המקרה מזווית הראיה של המורה והילדים שנכחו באירוע.

 

בעת השיחה עם המורה עליכם לפעול בגישה עניינית, להתגייס ולגייס את המורה לטובת פתרון נכון ושיתוף פעולה.

יש לקחת בחשבון שלעיתים גם למורה אין את כל הפרטים המדויקים, כי מן הסתם היא אינה נמצאת בכל מקום ובכל זמן נתון עם כל התלמידים ועל כן אין להפנות אשמה כלפיה במקרה זה.

 

מטרת המפגש עם המורה היא לסייע לרונה להרגיש חשובה ומורגשת ועלינו להבין  שכהורים אנו מוכרחים לשמור על איפוק בפרט בנוכחות ילדנו.

 

חשוב שלא תצאו ל"מלחמות" נגד ילדים אחרים, לא נגד הוריהם ואף לא נגד המורה או הנהלת בית הספר כי אנחנו כהורים חייבים לזכור שאחר כך הילד שלנו חוזר למסגרת הבית ספרית שלו, לכתה ולילדים שאיתם הוא אמור לבלות חלק ניכר מיומו

 

על כן, חשוב לזכור שגם למורה אין פתרונות פשוטים לדילמות חברתיות, ולכן, הקשבה, תמיכה, אמפטיה, חיפוש פתרונות שיתאימו לרונה עפ"י ההבנה המשותפת שלכם את רונה ואת צרכיה בהתאם למגבלות או יתרונות הסביבה בהחלט יכולים לעזור.

 

חשוב לבקש גם מהמורה לעזור לרונה בהכוונה במקומות שהיא זקוקה לתמיכה בדילמות ומצבים חברתיים . 

אפשר לבדוק עם המורה ואף להציע ברמה הכיתתית בפרט והבית ספרית אם קיימת הסברה ומופעלת משמעת חד משמעית שלא מאפשרת חרם ובריונות מילולית ופיזית על ילדים. במקביל לעסוק בכתה בהגברת תקשורת, קבלת השונה, וסובלנות לזולת.

 

יש לצאת מנקודת הנחה שהמורה פועלת למען גיבוש ותקשורת טובה ומקרבת. יחד עם זאת לא תמיד יכולה להתמודד עם כל המורכבות בשגרת היום יום של הכתה וכל המשתמע מכך.

 

המורה מעצם תפקידה אמורה לשמש מודל לאדם אנושי אמפטי, סבלני, אכפתי סמכותי ומאידך לעיתים יתכן מתפרץ, כועס ואף מתנצל ולוקח אחריות. המורה אמורה בהתנהגותה לשמש דוגמא רבה יותר מעבר למסרים המילוליים כמודל חברתי משמעותי מאוד לתלמידיה.

 

במקביל, אתם הוריה של רונה משמשים מודל עיקרי עבורה וסוכני תיווך של העולם. ולכן חשוב שנשים לב לתגובות שלנו ולהתנהלות שלו מול ילדנו והיכן חשוב שנדע לקחת אחריות.

 

דבר נוסף, לעיתים הבעיות החברתיות של ילדנו הופכות להיות דרך התקשורת העיקרית שלהם אתנו.  הם לומדים להשתמש בקושי החברתי כדרך לגייס אותנו ההורים לטובתם, או על מנת לקבל תשומת לב ועל כן יש להיות ערניים ולא "להישאב" למקום הזה אלא לדאוג לגרום להם להיות מוערכים ובעלי ערך ללא קשר למצב המדובר.

 

מאחלת לכולכם בהצלחה בתהליך ולשיפור הרגשתה של רונה בקרב בני כיתתה.

 

 

רוצים לקרוא את הטור של יוקי ששון במלואו? רוצים לקרוא את שאר טורי המומחים של
"הורים וילדים" בשלל נושאים הקשורים להיריון, לידה והורות? 
התקשרו למוקד המינויים שלנו בטלפון 08-9999410 ותוכלו לקבל גיליון חינם!