BETA

14.03.2018

08:36

אני אנפוש בינתיים - הם עוד יתגעגעו אליי
אני אנפוש בינתיים - הם עוד יתגעגעו אליי,
אוסף פרטי

מי שם אצלכם את הגבולות בבית?! - טור עורכת

גייל זאבי ציבלין, עורכת מגזין הורים וילדים החליטה שנמאס לה להיות השוטרת בבית (או שלא), בזמן שבן-זוגה קוצר את הפרגון מהילדים.

הפרק הראשון בסדרה של אדיר מילר, "צומת מילר 2", עיצבן אותי ממש. היה קטע שבו עוברים לעתיד, הבת של אדיר מילר כבר אישה בוגרת, דוקטור, ומקבלת פרס על במה גדולה ומכובדת. בנאומה היא מודה לשני אנשים, שבזכותם כל זה קרה. לאבא שלה, שפרגן לה, תמך, עודד, הכיל, הצחיק, חיבק, דאג ואהב, ולאמא שלה – שהציבה לה גבולות...

 

אנחנו יושבים, בעלי ואני, רואים את הפרק ובקטע הזה הוא נקרע מצחוק בעוד אני כולי בעצבים. הוא כל כך צחק, שהוא היה חייב לקרוא לבן הגדול שלנו, שיראה את הקטע ואז לבן הבינוני, ולקטן ולקטנה – וכך ראינו את הקטע הזה חמש פעמים עד שהפיוזים קפצו לי לגמרי ונאלצתי לשים גבולות! בעיקר לעצמי, כי עוד דקה והייתי מנפצת את הטלוויזיה.

 

הפרק הזה כאילו צולם אחרי צפייה בנו. אני זו שתמיד מעירה, גוערת, מחנכת, מתעקשת וכמובן מציבה גבולות – לא מתוך כוונה להיות אמא מרושעת, אלא מתוך אמונה שהילדים שלי מתישהו יצטרכו להתנהל בעולם בצורה עצמאית וכדאי שיהיו להם כלים לכך. אם הם יהיו מפונקים, בכיינים עם מלא חורים בשיניים יש מצב שהחיים יהיו להם קצת יותר קשים.

 

ההבנה שאולי יום אחד גם הילדים שלי יודו לי על זה שהצבתי להם גבולות ולאבא שלהם, שעשה להם פאן פאן פאן, הביאה אותי למסקנה שאני כנראה טועה.

 

לבעלי יש גישה קצת שונה. כשהוא עם הילדים, הוא רוצה שיהיה להם כיף איתו, שיאהבו אותו ולכן, רוב הזמן, הוא רך כמו חמאה. הוא מכיל, אוהב, מחבק, מצחיק – וזה באמת ממש אדיר (מילר) לילדים. איזה אבא כייפי יש להם.

אמא – זה סיפור אחר. מצד אחד, צריך אותי, מצד שני, נעים מאד גם בלעדיי.

 

ההבנה שאולי יום אחד גם הילדים שלי יודו לי על זה שהצבתי להם גבולות ולאבא שלהם, שעשה להם פאן פאן פאן, הביאה אותי למסקנה שאני כנראה טועה.

 

אולי גם אני צריכה רק להתחנף אליהם?

 

בגדול, היום טיפולי שיניים הם חינם עד גיל 18, אז יאללה שיתפרעו עם הממתקים. לסדר את הבית? לא ממש חייבים – נשלם עוד קצת לעוזרת. לקפל את הבגדים שלהם? גם מיותר. היום כולם הולכים זרוק ומקומט - זה טרנדי. מה יקרה אם לא יעשו שיעורי בית? יצעקו עליהם בבית הספר, לא עלי. האם יתמוטט העולם אם ילכו לישון בחצות? כנראה שלא. קופצים על הספה עם נעליים? שטויות, נקנה חדשה עוד כמה שנים. המחברות לא מסודרות? היום במילא הכל עושים במחשב. משחק כדורגל בסלון זה כיף, אפשר גם להוסיף רשת ואז גם טניס וכדורשת זה אופציה מגניבה לאחר צהריים כייפי עם הילדים בבית.

 

בקיצור, אני רוצה שיאהבו אותי גם! אני רוצה להיות מכילה! אני מתפטרת מתפקיד הרעה, המחנכת, המג"בניקית של הבית. סה לה וי, ושיהיה לכולנו בהצלחה! אה, ותודה לאדיר מילר שהביא אותי עד הלום.

 

אהבתם את מה שקראתם? רוצים לקרוא עוד כתבות בתחום ההיריון, הלידה וההורות הנכונה? התקשרו אל מוקד המינויים שלנו, בטלפון 08-9999410, קבלו גיליון במתנה וכמובן, תוכלו לעשות מינוי!