BETA

04.03.2018

11:18

 זה קורה להרבה הורים
זה קורה להרבה הורים,
pixabay

ילדים פיצוץ: כך תתמודדו עם התקפי זעם של ילדים

הורים רבים מתלוננים כי אינם יודעים איך להתמודד עם התקפי זעם של ילדיהם, חלקם סלחניים מידיי, חלקם קשים מידיי וחלקם פשוט מעבירים מסרים לא ברורים ולא עקביים

לפני כמה ימים הגיעה אליי לפגישה  אמא לילדה בת שבע וחצי ושאלה אותי: "איך אני אלמד אותה סבלנות, רוגע והתמודדות עם כעסים?". "דווקא נתתי לה דוגמא אישית," היא מספרת, "הראיתי לה שגם כשהיא יוצאת מהכלים אני לא מאבדת את זה ביחד איתה, אבל זה לא עובד. היא לא הצליחה במבחן ואני לא מתעצבנת מזה כמוה."

"כן, בוודאי," אני משיבה לה, "מבחן בכיתה ב' לא מרגש אותך ובטח לא מוציא אותך מהכלים. אבל מה קורה לך בבטן באותו הרגע?"

 

"אה..., זה כבר משהו אחר," היא עונה, "האמת שבתוך תוכי אני מתפוצצת. חושבת על העתיד, איך היא תתמודד עם תסכולים אם היא מתרגשת ככה מדברים פשוטים של כיתה ב'?"

 

זה קורה להרבה הורים

 זה קורה להורים רבים: הילד בוכה בגלל משהו שנראה לנו קטן וזניח לעומת בעיות "אמתיות" של החיים, אבל בעצם אלו הבעיות שלו כרגע. כשלוקחים לו את הצעצוע, זה כאילו לקחו קרדיט למשהו שעשיתם בעבודה – זה מרגיש אותו הדבר. ברוב המקרים, אנחנו עושים את זה כי אנחנו רוצים לגדל ילד חזק וחסין מפני כאבי החיים, אבל התוצאה הפוכה – אם מקטינים לו בכוח את התגובה הרגשית הטבעית של תסכול הוא גודל להיות אדם חלש יותר ופחות מסוגל להתמודד.

כשאנחנו עומדים מול הילד שלנו שמתקשה בלימודים, בהבנת גבולות, בהשתלבות חברתית אנחנו עומדים גם מול כל מה שדמיינו שיהיה הילד שלנו. ואנחנו טובים מאד בלדמיין – ילד יפה, מוצלח ומושלם. כשפוגשים את הקושי, את התינוקיות, את הסערה הרגשית רוצים להכחיד אותם ולהמשיך כרגיל. בדיוק ברגע הזה מופיעה – התפרצות זעם! גם של ההורה, שיום שלם התאפק בעבודה וגייס בתוכו הרבה כוחות כדי להיות נחמד ואדיב, וגם אצל הילד שעשה את אותם מאמצים בגן או בבית הספר.

 

"תראי, ככה בתי תלמידת כיתה ב' מציירת. ילדה מקסימה וחכמה. מצד אחד, היא נראית נסיכה אמתית, עדינה, פגיעה ורגישה עד מאוד. מצד שני, היא עקשנית ודעתנית, מפונקת וזקוקה לאמא ולקרבתה. היא בעצם די 'טום בוי' קשוחה שאוהבת בנים ומשחקי בנים ומפגינה בטחון רב, חצופה, שובבה ואהודה בקרב חבריה. הבעיה, שלעיתים קרובות היא נוטה להתפרצויות זעם המלוות בצעקות, בכי, כפייתיות, אלימות פיזית, בעוצמה שלא קשורה למקרה ואז קשה לנו מאוד להרגיע אותה, להתקרב אליה ולהוציא אותה מהמצב הרגשי הזה. איך אני אמורה להתמודד במצבים אלה? נדמה ששום אסטרטגיה לא מועילה. המצב די מייאש ומתיש."

 

בשנים האחרונות אני שמה לב יותר ויותר לפניות של הורים שמאד דומות למצב שהאמא הזו סיפרה  – התפרצויות זעם ואפילו אלימות פיזית כלפי ההורים. רובם, בדיוק כמוה, מתארים מצד אחד תפקוד חברתי טוב ואהדה חברתית ומצד שני בבית  גיהינום. שאלתי את עצמי מה גרם לגל הזה: האם ההורים נוקשים מדי? רכים מדי? האם המסרים מבולבלים ולא עקביים? האם הילדים נתונים ללחצים כבדים מדי?

 

בסופו של דבר, האמת היא איפה שהוא באמצע... בחלק מהמשפחות הגבולות לא ברורים ובחלק אחר החוקים נוקשים מדי. אני שמחה לספר שאני רואה שוב ושוב בקליניקה שעם הכוונה נכונה ניתן להרגיע את האווירה בבית תוך בערך 3 פגישות של הדרכת הורים.

 

( מיכל וימר)

 

 

מה ראיתי בציורים של בת ה-7.5?

 יש לך ילדה מאד חזקה והחלטית, ילדה כזו שנולדה עם 'אג'נדה', ילדה שמגיל צעיר יש לה דעה אישית והיא רוצה להשמיע אותה!, חלק מהתפרצויות הזעם שלה קשורות בדיוק לזה -  אני ממליצה לבדוק מחדש את הגבולות והכללים של הבית ולראות אם הם לא נוקשים מדי עבורה. לבדוק האם יש כללים שניתן לפתוח למשא ומתן והאם יש אחרים שלא.

בתך מציירת עם המון לחץ על כלי הציור, וזה מעיד על לחץ רגשי שהיא מצויה בו – אני מציעה לבדוק מה מקורות המתח הרגשי שלה? לבדוק למשל האם בתקופת החופש יש פחות התפרצויות זעם? בדקו מה מלחיץ אותה, איפה היא דורשת מעצמה יותר מדי ואיפה דורשים ממנה.

 

נקודה נוספת שעולה מהציורים היא שבתך זקוקה לסדר וארגון. היא אוהבת להרגיש בשליטה על שגרת היום שלה, וההתפרצויות מופיעות, לפי הציורים, בדיוק במקומות בהם היא נדרשת לאלתר ואינה מוכנה לכך מראש. ככל שהיא תוכל להיות מוכנה מראש ואתם תוכלו לעשות לה הכנה לפני חלק מהאירועים, ההתפרצויות ישקטו.

בציור המשפחה שציירה, מצויר עץ גדול או דמות גדולה בירוק המפרידה בין ההורים לילדים – ההפרדה הזו מסמלת איזה ריחוק שהיא חווה ביניכם לבינה. וזה אחד המקורות המרכזיים להתפרצויות שלה בבית – היא מרגישה כאילו אין באמת ערוץ פתוח ביניכם, כאילו, אם לא תצעק לא ישמעו אותה בכלל...בשבילה, אחר הצהריים בבית הוא מלחמה על תשומת הלב של אמא ואבא. בתך צריכה במה להציג עליה את הכישרונות שלה: לרקוד, להתחפש. היא צריכה תפקיד ברור בבית שתוכל לקצור ממנו מחמאות. היא תשתף פעולה בשמחה בכל פעילות שתהיה בה גם תזוזה, אפילו הליכה בשעות הערב – העיקר למצוא דרך לחזור לשיחה ולא רק להוראות ושמירה על גבולות.

 

לקבלת גיליון מתנה ורכישת מינוי

 

***הכותבת היא מיכל וימר, תרפיסטית באומנות (M.A), מנהלת מסלול ללימודי תעודה בפיענוח ציורי ילדים והדרכת הורים יצירתית. מחברת "המדריך השלם לפיענוח ציורי ילדים" ויוצרת הקלפים "מעגלי שיח". נשואה ואמא לשלושה