BETA

28.02.2018

12:21

 לחסן או לא לחסן?
לחסן או לא לחסן?,
שאטרסטוק

לחסן או לא לחסן? הצד שנגד

חיסונים- נושא טעון וכאוב, ביחוד כשמדובר בילדינו. מצד אחד, המדינה לוחצת עלינו לחסן לטובתנו, מצד שני – יש את גיא בן צבי ועוד הורים רבים אחרים שמתנגדים

בטור שלי הפעם אכתוב על נושא החיסונים, אותו אני לומד וחוקר כאוטודידקט (לא בשום מוסד רפואי) קרוב ל-20 שנה, מנקודת המבט האישית שלי. אין בדברי משום המלצה לפעולה או הימנעות מפעולה כלשהי אלא הבעת עמדה אישית בלבד. עקב קוצר היריעה לא אביא סימוכין לדעותיי בגוף המאמר אך אני יכול להצהיר כי כל אמירה שלי בנידון מבוססת על קריאת ספרים ומחקרים וניתנת הן לביסוס מחקרי והן להסבר ביולוגי.

 

מה זה חיסון?

כל חיסון הינו חומר זר המוזרק לגוף ובדרך כלל מכיל חלבונים או חלקי חלבונים (פפטידים). חדירה של חלבונים זרים לגוף תמיד מזוהה על ידי המערכת החיסונית כגורם זר (פתוגן) שיש להשמיד אותו. מולקולות קטנות יותר מחלבונים כמו סוכרים או שומנים לא יעוררו בעצמם תגובה חיסונית, אך כמעט כל חלבון זר יעורר תגובה כזו.

בטבע כל חדירה של חלבון זר למערכת הדם או הלימפה מלווה במחלה. למשל:

  1. דלקות מעיים כרוניות בהן חודר חלבון או פפטיד שלם לתוך זרם הדם
  2. חדירה של בקטריות לזרם הדם כתוצאה מפציעה
  3. הכשה של נחש (או רמש אחר)

המקרה היחיד הנוסף בו מוזרק חלבון ישירות לתוך הדם הוא חיסון. לכן אפשר להמשיל חיסון להזרקה של ארס ואכן התגובות של הגוף הן דומות.

מה קורה כאשר חיסון מוזרק לגוף?

המערכת החיסונית מזהה חלבון זר וחושבת שחדר פתוגן לגוף. המערכת החיסונית מפתחת תהליך דלקתי בו נוצרים נוגדנים נגד אותו חלבון בתקווה שכאשר בעתיד יחדור אותו חלבון בצורת פתוגן אמיתי המערכת החיסונית תתקוף אותו לפני שהוא יספיק להתרבות ולגרום למחלה או לנזק.

נשמע מעולה נכון? אז זהו שיש בעיות:

  1. חיסונים רבים אינם יעילים ולא מונעים הדבקות חוזרת במחלה ולעיתים אפילו לא הדבקות ראשונית (המספר הידוע "יעילות החיסון" מגדיר איזה אחוז ממקבלי החיסון אכן לא יחלו בחשיפה לפתוגן. המספרים נמוכים מאד, 10%-30% בלבד, למשל בחיסוני שפעת).
  2. חיסונים רבים גורמים לתגובה אוטואימונית אצל אחוז מסוים מהילדים. תגובה כזו היא בדרך כלל קלה אך במקרים נדירים עלולה לגרום למחלות קשות.
  3. חיסון העדר המפורסם למעשה לא מתקיים כלל. האמת חמורה יותר- מתן חיסונים אסלולריים מהסוג המודרני (כמו חיסון השעלת המודרני DTaP ) הוכחו במחקרים עדכניים כגורמים ישירים לאבדן חיסון העדר. במילים אחרות ילדים המקבלים חיסון שעלת אסלולרי אמנם לא יחלו במחלה בגיל צעיר, אך לאחר 5-10 שנים יגרמו להדבקה מוגברת ולמגפות שעלת הן בקרב ילדים שלא חוסנו והן בקרב אלו שכן חוסנו. לכן המתקפה של הציבור הישראלי המלובה על ידי הרופאים, המערכת הרפואית ותעשיית התרופות על הורים המסרבים לחסן את ילדיהם בתואנה של "הרס חסינות העדר" הינו מופרך ולמעשה הפוך. דווקא הילדים המחוסנים בחיסון האסלולרי, למרות שרובם לא יחלו בגיל צעיר, (חלקם כן יחלו בגיל צעיר) הם המפיצים את המחלה בגלל אופי וסוג החיסון האסלולרי ולכן תהיה עליה בתחלואת ילדים ומבוגרים לאחר 5-10 שנים כאשר השפעת החיסון תפוג.

משרד הבריאות גאה בהתקדמות של מספר החיסונים הניתנים לילדים בישראל. אם בשנת 1950 ניתן חיסון אחד בלבד בישראל (אבעבועות שחורות) וב-1970 ניתנו 7 חיסונים ,בשנת 2000 ניתנו 23 חיסונים ונכון ל-2016 ניתנים עד גיל 13 לכל ילד בישראל 34 חיסונים כאשר חלקם (MMR ו DTaP) הם חיסונים משולשים, כלומר מכילים תרכיבים של 3 מחלות שונות.

 

ואני שואל שאלה אחת פשוטה- האם כל העושר הזה הביא לנו גם אושר? האם מתן של קרוב ל-40 תרכיבים של פתוגנים (חלבונים) בהזרקה ישירות לדם של ילדים מרגע הלידה ועד גיל 13 האריך את תוחלת החיים או הקטין את התחלואה? אני טוען שלא. להפך ישנה עליה מתמדת בתחלואה של מחלות רבות הנמצאות בקורלציה ישירה למספר החיסונים הניתנים בילדות.

 

אני כהורה נחשפתי לדילמה בסוף שנות ה90- לאחר הפרסום על העלייה במקרי האוטיזם The Autism Explosion והמתאם בין העלייה במקרי האוטיזם לשימוש מוגבר בחיסונים בארה"ב. זה גרם לנו כהורים להיזכר כי הילד השלישי שלנו היה ילדנו הראשון שקיבל חיסונים כבר בחדר הלידה ובשבועות הראשונים לחייו. לבננו זה התפתחו שתי תופעות חריגות במשפחתנו- תסמונת טורט והיפר אלרגיה. כיום ידוע כי יש מתאם בין חיסונים ועליה במקרי הטורט כולל דיווחים של הורים על התפרצות טורט מיד לאחר מתן חיסון וכן כי אלרגיות כרוניות הן תופעות לוואי מוכרות של חיסונים. ההחלטה במשפחתנו כבר בסוף שנות ה-90 הייתה כי ילדינו לא יקבלו חיסונים מלבד מספר חיסונים שהחלטנו כי הסיכוי למנוע מחלה שווה את הסיכון של גרימת מחלה.

 

כיום אתם כהורים נתקלים באותה דילמה. ד"ר טטיאנה אובוקניץ, מחברת הספר אשליית החיסון (הוצאה בעברית – גדעון כינר) ממליצה: "החלטות בנוגע לחיסונים היא אחריות אישית חשובה שאין להשאירה בידי סמכות רפואית או מדעית כלשהי" ומוסיפה "חשוב לבצע הערכה של הסיכון להיפגע מהחיסון לעומת הסיכון להיפגע מחשיפה למיקרואורגניזם שנגדו מכוון החיסון. אך לא כדאי שהניתוח ייעצר שם. אני מפצירה בכל הורה לקחת בחשבון כיצד החיסונים משיגים את השפעתם, האם השפעת החיסון המבוקשת באמת מועילה לילדינו ולחברה שלנו".

 

מילים אלו מפיה של חוקרת אימונולוגית בכירה ואם בעצמה אשר חוותה וצפתה בסכנות החיסונים ראוי שיהיו נר לרגלינו בחיפוש התשובה כהורים כיצד עלינו לנהוג בנושא החיסונים. למזלנו יש כיום שפע של חומרים זמינים להורים לחקור בעצמם.

 

לסיכום- האחריות על ילדינו היא שלנו ההורים. משרד הבריאות, הרופאים, האחיות בטיפת חלב ועמותות מדעיות שונות הם במקרה הטוב יועצים כנים ובמקרה הרע יועצים מטעם הרשאים להמליץ לנו. אין חובת חיסונים בישראל, להפך יש חובת קבלת הסכמת ההורה למתן חיסון ואין לחסן ללא אישור ההורה. האחריות היא עלינו כהורים ללמוד, לשקול ולהחליט מה נכון לנו ולילדינו. הזכות שלא להכניס חומרים זרים לגופנו וגוף ילדינו היא שווה בערכה לפחות כמו הזכות כן להכניס חומרים אלו.