BETA

23.01.2018

10:16

עודכן:

מיכאל הקטן
מיכאל הקטן,
אלבום פרטי

ההורים האלה ששולחים לגן ילד עם כינים

הגיעו מים עד נפש! נמאס מהמלחמה הבלתי פוסקת בכינים ובהורי הגן, שלא מפסיקים לשלוח ילדים מדביקים (כינים, דלקות עיניים, שלשולים, תולעים) לגן

בשבוע שעבר, יום לאחר הטיפול השביעי נגד כינים, שבו מיכאל צרח בכל פעם שסירקתי אותו, עד שממש פחדתי שמישהו מהשכנים יקרא לרווחה, הוא חזר הביתה עם ראש מלא ביצי כינים. הסתכלתי על הראש שלו, ומיד כתבתי הודעת וואטסאפ זועמת בקבוצה של הגן. אלי הצטרפו עוד ועוד הורים, מה שגרם לי לתהות: אם כולכם עושים טיפול נגד כינים, איך יכול להיות שהילדים עדיין נדבקים וחוזרים הביתה מכונמים לגמרי?

 

הפעם, החלטתי להילחם על דרך הכניעה, לקחתי את הילד לספר ונתתי הוראה פשוט להוריד הכל. הילד יצא תוך עשר דקות עם תספורת מארינס, שחשפה שורשים בלונדיניים ופנים מאירות. אבל, היופי הזה לא בלבל אותי, ועדיין ההדבקה הכעיסה אותי.

 

אם יש משהו שאני לא מצליחה להבין זה איך הורים מרשים לעצמם לשלוח ילדים מדבקים לגן. האם הם חושבים שלא נדע שזה הם? וגם אם לא נדע, שום תחושת אחריות? או אשמה? עכשיו, זה לא רק מכת הכינים, שאחרי כל טיפול המסרק נראה כמו קבר אחים לזוחלים, זה גם דלקות עיניים ושלשולים. וירוסים של בטן השתוללו בגנים והצליחו להפיל גם חלק מהאמהות, שלא לדבר על הילדים שסבלו ממש וגרמו לנו, לצד הרחמים עליהם, לקחת ימי מחלת ילד, במקום לצבור ימי חופשה למועדים משמחים יותר.

אני מודעת לעובדה שאם הילד מרגיש טוב, או שלא רואים שהעין מודלקת, יש פיתוי רציני לעלים עין ולקחת לגן. גג, הגננת תתקשר, נגיד שזה לא היה ככה בבוקר, נמשוך קצת ונגיע לקראת שתיים וחצי. מינימום פגיעה ביום עבודה ופגיעה קשה במערכת החיסונית של ילדי הגן.


שלא תבינו לא נכון, גם אני לא פעם שלחתי לגן ילד שהיה לי ספק אם הוא בריא במאה אחוז, אבל באמת, אין מצב שאשלח ילד מדבק. לא רק שזה יגרום לשרשרת של ימי מחלה, אלא יתחיל סבב הדבקות בלתי נגמר, שבסופו של דבר, ממש לא ישתלם לאף אחד מהצדדים.

 

עכשיו בטח תגידו, כינים זה לא דלקת עיניים, ביצי כינים זה לא שלשול או וירוס. נכון, תאורטית. כי אני, רק מדברים על כינים, מתחילה להתגרד, אז תחשבו מה זה ילדים קטנים שיש להם כינים. אמיתיות. שהולכות להם על הראש! לא רק שהם סובלים, המחזה גורם לבהלה שמה הדבר יתפשט והילדים של כולם יתגרדו, ידביקו את בני הבית, ומבצע חפיף ילד ממש רחוק, שלא לומר, אמצעים קונבנציונליים כבר לא יספיקו.

 

אמנם יש לי בנים, יש להם שיער קצר, אבל משום מה, לכינים יש חיבה עזה לשיער בהיר ולבנים שלי בפרט. ניסיתי כל סוג אפשרי של שמפו שאמהות בגן נשבעות בו, תכשירים, תחפיפים, חומרים וריחות, הכינים נמשכות לילדים כמו דבורים לדבש. אז כמו שפחה אני עושה טיפול שבועי, מסרקת כמה שהם נותנים, כולל בלילה כשהם ישנים, שמה טיפות רוזמרין ומספרת קצוץ כמה שניתן. ועדיין, הילדים הולכים לגן נקיים ונטולי כינים וחוזרים עם. איך שאני רואה כינה הולכת, אני מתחילה להתגרד ומכניסה את הבית למשטר כינים. אני תוהה איך אני יכולה להדביק את שאר ההורים בשני הגנים במשטר הזה, אם לכפות עליהם או לנסות להלהיב. בינתיים אני הולכת לשסות בהם את הגננת, כי אם לא, גם לילדים שלה יהיו כינים, וכאן נראה, יתחיל הסוף.

 

מיכאל הקטן

מיכאל הקטן(אלבום פרטי )

 

 

לעוד כתבות שקשורות לנושא:

 

למה אנחנו מלחיצים את הילדים?

מה עושים כשהילדים לא מרוצים משום דבר?

מסתמן: ילדים יכולים להתמודד לבד עם שעמום