BETA

18.01.2018

09:34

 חיים על זמן מדוד
חיים על זמן מדוד,
שאטרסטוק

למה אנחנו מלחיצים את הילדים?

האם לא יותר חשוב לגדל ילדים רגועים לאמא רגועה מאשר להספיק לעוד איזה חוג? אולי התפקיד שלנו כהורים הוא דווקא ללמד את הילדים שלנו להירגע ולקחת את החיים בקלות

השבוע כשלקחתי את הבת שלי מהבלט מצאתי את עצמי מהופנטת מול סיטואציה די שגרתית. אחת האמהות ניסתה לזרז את הבת שלה להתלבש אחרי השיעור: "יאללה, יאללה", אמרה לה, "מהר, שימי נעליים, שלא נאחר". הילדה ניסתה להזדרז ככל יכולתה, בזמן שהחליפה את נעלי הבלט במגפיים, האמא כבר הצליחה להוריד לה את בגד הבלט ולהלביש אותה בבגדים אחרים. "קדימה מתוקה", אמרה לה, "מהר, מהר".

 

אחרי ההתלבשות הזריזה השתיים הלכו/רצו מהחוג ומרחוק עוד שמעתי את האמא מדרבנת את בתה קדימה, מהר ועוד קצת יאללה יאללה.

 

אני לא יודעת אפילו למה התהפנטתי על השתיים, אבל הרגשתי שמישהו מציב לי מראה מול העיניים. רוב היום סביר להניח שאני נראית בדיוק ככה, גוערת, מזרזת, לחוצה שלא להיות בזמן.

 

בבוקר אני  מבקשת מהילדים להזדרז לסיים את ארוחת הבוקר, אחרי זה מדרבנת אותם להתלבש מהר וזורקת בודאי איזה יאללה או שניים כשהם מסדרים את התיק לבית הספר ואנחנו יוצאים ברגע האחרון מהבית. כל עיכוב כמו התלבטות לגבי איזו חולצה או מכנסיים ללבוש, אי מציאת הנעליים בבית, הקפדת יתר על צחצוח שיניים וכד' גורר אחריו גל נוסף של יאללה יאללה.

 

בצהריים, כשהם חוזרים, אני מבקשת שיאכלו בזריזות, כי יש שיעורי בית או איזה חוג שיש למהר אליו. אפילו בערב לפני השינה יוצאות לי מהפה כמה יאללה יאללה כאלה- יאללה לצחצח שיניים, יאללה להתקלח, יאללה לישון...

רוב היום אני מרגישה בתת הספק, ואנחנו נמצאים רוב הזמן באיזה מירוץ להספיק דברים. וכל הדברים האלו שאנחנו רוצים להספיק הם באמת חשובים – אנחנו לא רוצים לאחר, או שאנחנו לא רוצים לפספס או שאנחנו מפחדים שנפסיד. אבל מה?

 

האם לא יותר חשוב לגדל ילדים רגועים לאמא רגועה מאשר להספיק לעוד איזה חוג? האם לא שווה לפעמים לוותר על מסיבת יום הולדת או על מפגש עם חבר למען השלווה והרוגע? ואולי גם שווה להעיר את הילדים שעה אחת מוקדם יותר בבוקר, כדי שיתחילו את היום בנחת ולא באטרף?

 

כשצפיתי באמא הזו מהבלט, שבסך הכל לא עשתה שום דבר רע, פתאום התחלתי לשים לב כמה אני מלחיצה את הילדים שלי, ובשביל מה?

 

כששאלנו את אברום בורג לפני תחילת שנת הלימודים מה הוא היה משנה במערכת החינוך, הוא אמר דבר מרכזי אחד – "הייתי דורש מכולם לקחת הכל הרבה יותר באיזי". בורג ביקש דבר אחד – שנאט. "הייתי משקיע את כל מה שאפשר כדי להאט את החיים", אמר, "הייתי הופך את שגרת החיים לאיטית יותר, תזיזיתית פחות ובעלת משמעות ועומקים".

בעולם של אפליקציות ומסכים וגירויים בלתי פוסקים, אולי התפקיד שלנו כהורים הוא דווקא לאמץ את מה שבורג אומר ולנסות ללמד את הילדים שלנו להירגע ולקחת את החיים הרבה יותר באיטיות? להעמיס עליהם פחות, לצפות מהם לפחות ולתת להם ליהנות מילדות רגועה ונעימה. יש מצב שככה הם אולי יסבלו גם קצת פחות מהפרעות קשב וריכוז, יהיו אגרסיבים פחות ויחייכו הרבה יותר.

 

אני, בכל מקרה, מתכוונת לנסות וקצת יותר לשחרר. עוד כמה שנים אדווח לכם על התוצאות.