BETA

21.12.2017

12:12

עודכן:

האומץ להפרד
האומץ להפרד,
פוטוליה

האומץ להפרד: מה צריך להבין על מנת להחליט להתגרש?

מה באמת הופך אדם לאמיץ ולמה צריך אומץ על מנת לקבל החלטה להתגרש? כל התשובות כאן

אחרי שהתגרשתי, אחת התגובות הכי נפוצות ששמעתי הייתה,  "איזה אומץ יש לך ". לא הבנתי אז, על איזה אומץ הם מדברים. אני אמיצה..? מה באמת הופך אדם לאמיץ ולמה צריך אומץ על מנת לקבל החלטה להתגרש..?

 

אומץ מוגדר במילון, כתכונה אנושית המגלמת את היכולת להתמודד עם פחד, כאב, סכנה  ואי ודאות. אלו בדיוק התחושות שהרגשתי לפני 9 שנים כשקיבלתי את ההחלטה. ערב אחד, בסוף דצמבר 2008, הבנתי שזהו, זה נגמר. אני לא מסוגלת להמשיך.

 

הביחד הזוגי והמשפחתי הזה לא עובד יותר עבורי. למעשה, הוא לא ממש עבד מההתחלה, אבל נדרשו כמעט שנתיים של נסיונות כושלים, להגיע לרגע הזה.

 

(פוטוליה )

 

 

צריך המון אומץ, להיות המבוגר האחראי, שאומר בקול רם: " אני רוצה להתגרש" להגיד ובאמת להתכוון לזה.

וכן צריך לגייס המון אומץ, כשמקבלים את ההחלטה הזאת:

 

אומץ להודות –ההבנה שהסטטיסטיקה הגיעה אליכם הביתה ואתם הזוג הזה, האחד משלושה, שמתגרש, היא הבנה קשה. מדובר בתחושה של כישלון גדול כלפי עצמכם, ובעיקר כלפי הילדים שלכם. איך יודעים מתי זה מספיק? איך יודעים אם לתת עוד צ'אנס לטיפול זוגי נוסף או עוד 3 חודשי ניסיון, או עד הבר מצווה של הילד או עד כיתה א'? אין באמת נקודה אחת ברורה ומובהקת. לכל אחד מאיתנו יש את נקודת האל חזור שלהם. ברגע שמגיעים אליה, משהו בנו  מתפרק סופית ואז מתחילים את תהליך הפרידה.

 

אומץ להשלים- "למה זה קרה לי? למה זה מגיע לי? איך יכול להיות שזה התסריט שלי, מישהו שם למעלה טעה בכתובת.." שאלות נוקבות וכואבות ששאלתי את עצמי, לאורך כל התהלך ואחריו. המון זמן בחרתי בבור הקורבני (המוכר כל כך) לקח לי המון זמן להודות ולהשלים עם הסטטוס ועם ההבנה שאני בחרתי בחירה זוגית לא נכונה עבורי ולכן אני בחרתי להתגרש (וגם הוא בחר..). ברגע שהשלמתי עם הבחירה שלי ועם התוצאות שלה, והפסקתי להתנגד למציאות שלי, היה לי יותר קל להתמודד איתה ועם המורכבות שלה.

 

אומץ להתמודד- הבחירה בגירושין מביאה איתה המון התמודדויות מוכרות יותר או פחות: רגשות אשמה מול הילדים, חרדה כלכלית, חזרה לשוק הבשר עם כל מה שנובע ממנו ובעיקר רגעי בדידות קשים עם התחושה הקשה שהכל: עלי..! צריך לגייס את כל הכוחות הטמונים בנו ואת תאי הזיכרון שעדיין לא נמחקו לנו על מנת להזכיר לעצמנו, למה אנחנו כאן ואיך נראתה האלטרנטיבה. הביחד ההוא בפרק א', לא עבד ולא עשה לנו טוב . אז, נכון שיש המון קשיים, אבל גם יש תקווה וסיכוי לשינוי זוגי ומשפחתי, מוצלח יותר בהמשך.

 

אומץ להמשיך – איך ממשיכים מכאן? איך חוזרים להאמין בעצמנו? ביכולת שלנו להיות שוב בזוגיות טובה? ברצון שלנו (אם הוא קיים) להביא ילדים נוספים, להתחתן שוב, לחוות פרק ב' או ח' מוצלח? על מנת להמשיך הלאה, צריך לגייס המון כוחות רצון, אופטימיות ואמונה בעצמנו. ההבנה שמה שהיה, הוא לא בהכרח מה שיהיה ויש לנו את הזכות להיות מאושרים ולחיות חיים זוגיים ומשפחתיים מיטיבים עבורנו. 

 

*מיכל צרפתי היא מאמנת אישית לנשים, מתמחה באימון נשים סביב נושא הגירושין