BETA
,אלבום משפחתי

הורים, היה קשה בחופש? חכו לחגים

ספרתם את הימים עד לסיום החופש הגדול ואז גיליתם ששנת הלימודים מעמיסה עליכם לא פחות מטלות? ברוכים הבאים למועדון ההורים. החדשות הטובות: בקרוב מגיעים החגים. אבל האם זה טוב או רע לנו?

יש לי חברה עם חמישה ילדים. חברה חילונית שהחליטה בצורה מודעת לגמרי ללדת חמש פעמים. מצד אחד, זה בסך הכל ילד אחד מעל מה שיש לי. אז כביכול, מה זה משנה ארבעה או חמישה? הם מגדלים את עצמם מעל מספר מסוים, לא? אבל, מצד שני, מי כמוני יודעת, שהם ממש לא מגדלים את עצמם וכל אחד מהם הוא עולם ומלואו. מה שאומר - עוד ילד אחד זה המון!

 

לפני כמה שנים נפגשנו ממש לקראת החופש הגדול. היא התוודתה שהיא לא יכולה לחכות כבר שיתחיל החופש. "איזה כיף, שיש חודשיים וחצי חופש", אמרה לי והיתה ממש רצינית. עם חמישה ילדים בבית מה הכיף הגדול בחופש הגדול? לא ממש הבנתי ודרשתי הסבר מקיף. "לא צריך לקום בבוקר בזמן, לא צריך להעיר את מי שלא קם, לא צריך לזרז אף אחד... לא צריך  לאסוף מהמסגרות, לא צריך לשבת להם על הוריד שיכינו שיעורים. לא צריך להילחץ מהמבחנים שלהם, לא צריך להסיע לחוגים, לאסוף מחוגים, להתרוצץ לקנות להם עוד חוברת, מחק או סרגל שנשבר. בקיצור, איזה כיף, החופש הגדול".

 

אבל איך את מעבירה עם חמישה ילדים חודשיים וחצי של חופש? הם לא מטריפים אותך בבית? לא רבים ביניהם? את לא משתגעת כל יום לדאוג להם לאטרקציה אחרת? הם לא מתלוננים שמשעמם להם? לא משגע אותך שהם כל היום בין הרגליים? איך את מסתדרת עם כמויות האוכל שהם צורכים כשהם כל היום בבית?

 

חברתי היקרה הסתכלה עלי בפליאה וענתה את התשובה הבאה: "ברור שלפעמים התשובה היא 'כן' לכל השאלות שהעלית, אבל אני עדיין מעדיפה את זה על הלחץ שיש בבית בתקופת הלימודים".

 

החופש הגדול שהסתיים לא מזמן היה הפעם הראשונה שהזדהיתי איתה, מה שלא חשבתי שיקרה אף פעם. אולי בגלל שהגדול שלי כבר בן 16 והקטנה כבר בת 4, החופש עבר מהר מדי וממש התבאסתי לחזור לראשון בספטמבר.

 

 

הגדולים העסיקו את עצמם, הקטנים אחד את השני ואיכשהו הימים עברו ממש בנעימים. ואז, איך שהתחילה השנה, מצאתי את עצמי על הבוקר בלחץ להעיר את כולם בזמן, להכין כריכים לבית הספר, להסיע, להילחץ שוב פעם מהפקקים ולהתחיל את יום העבודה שלי עם הלשון בחוץ. ואז, במשך כל השבוע הראשון מצאתי את עצמי כל יום נאלצת לעבור בחנות חומרי כתיבה, כי לזה המורה החליפה את חוברת העבודה וצריך לקנות חדשה, השני היה צריך מחשבון מאד ספציפי, השלישי חייב רק עטיפה אדומה למחברת עברית ורק הקטנה הלכה לגן, אז לא היתה צריכה כלום.

 

וזה רק עד הצהריים. אחרי הצהריים מצאתי את עצמי מפרפרת מחוג אל חוג, מנסים, מתנסים, ואני נאלצת להתייבש שעות מחוץ לחוגים. מה עשיתי בזמן שהתייבשתי? ניסיתי לתאם את החברים של הילדים בין החורים שיש בין החוגים. עוד כיף גדול.

 

אז, חברתי היקרה עם החמישה ילדים, צדקת - אני ממש מחכה לחגים. גם אם לא ניסע לשום מקום, אני כבר לא מפחדת מעשרה ימים רצופים של חופש. החרדות, שהיו לי לפני כל חופש משמעותי עברו. הילדים גדלו, הם מצליחים להעסיק את עצמם גם בלעדי, וזה כזה כיף! אז, אם יש לכם ילדים ממש קטנים ואתם מאלו שמחכים ביום ראשון לחזור לעבודה כי הסוף שבוע התיש אתכם. אם אתם מפתחים תיקים בעיניים לפני כל חופש כי אתם בהיסטריה ממה שמצפה לכם - דעו, יש מקום לאופטימיות. ההנאה מהסופשבוע ומחופש תחזור. לא איבדתם את זה לעולם.