BETA

23.10.2011

14:42

עודכן:

משמרות המהפכה • מה חשבנו על "השוטר"?

סרט הביכורים של נדב לפיד מנסה להציג לנו תמונה כנה של החיים בישראל בטכניקה קולנועית לא שגרתית, ומראה שמדובר ביוצר עם עתיד מבטיח

סרט מעניין, "השוטר". הוא מתחיל בתור מעקב אחר דמותו של ירון (יפתח קליין), שוטר ביחידת הלוחמה בטרור של המשטרה. הוא גבר גבוה וחזק. אשתו בהריון וזה משמח אותו מאוד. ירון הוא טיפוס מחושב, וכשמגיע הצורך לבחור בין הישרדות היחידה לבין הישרדות אחד מחבריה, ירון בוחר ביחידה (החבר גם ככה גוסס). בסך הכל אנחנו בעד ירון, למרות שיש לו צד בעייתי. כך אני מרגיש גם כלפי הסרט, שמנסה להציב באמצעות דימויים מראה מול "הגבריות הישראלית הטיפוסית" בחציו הראשון, אבל בחציו השני הוא מתהפך ומתחיל לספר סיפור אחר לגמרי.

 

באמצע הסרט אנחנו עוזבים את ירון (נחזור אליו מאוחר יותר) ועוברים לסקור את דמויותיהם של ארבעה מהפכנים צעירים ויפים שמתכננים סדר יום חברתי חדש מתוך דירה באחד ממגדלי היוקרה בתל אביב. כפי שנאמר בדיאלוג הסרט - "הגיע זמנם של העניים להתעשר ושל העשירים למות". ארבעת הצעירים הם סוג של קומוניסטים מבולבלים. ברצונם לבצע פיגוע טרור באירוע של אחד מעשירי ישראל במטרה למשוך תשומת לב. תשומת לב למה - לא ממש ברור לצופה, ואני מניח שגם לא לדמויות. הצעירים יוצאים לדרך אלימה בלי ממש לדעת מה הם עושים ומה הם רוצים מלבד תמונה בעיתון. זה לא הגיוני שמישהו יעשה משהו כזה, ולכן אין לי אלא להניח שכפי שדמותו של ירון משמשת כדימוי לגבריות ולמערכת השלטונית בישראל, כך דמויות המהפכנים מהוות דימוי לרוח הנעורים ורצון לשינוי.

 

שני אלו יתנגשו בעימות חזיתי, אבל עד שנראה אותו יש עוד דרך לעבור. בדרך הזאת יש סצנות חזקות ומלאות רגש, אבל יש גם לא מעט בעיות עם הסרט שגורמות לחוויית הצפייה להיות פחות חזקה ממה שהיא הייתה יכולה להיות. הבעיה הגדולה ביותר היא בתסריט ובדמויות של המהפכנים - אף אחת מהן היא לא דמות אמינה, ואנחנו לא מקבלים הסבר ללמה הם עושים את מה שהם עושים. היחיד מביניהם שכן מוצג המניע שלו הוא מיכאל מושונוב, וגם שם מדובר במניע לא הגיוני בעליל. זה ממשיך בצילום - מצד אחד השוטים הם מאוד נקיים ומצד שני מורגש בהם רישול מסויים. יש לא מעט רגעים בסרט בהם הסרט מציג בפנינו שוטים בהם מורגשת יד כבדה מדי מצד הבמאי - הגיבור שוכב בזוית לא נוחה אבל "נכונה" לצורך הצילום, שוט רחוב שצולם בחטף ובו העוברים ושבים מסתכלים ישירות לעין המצלמה. אני חושד שהדבר נעשה בכוונה, אבל מה שהיה אמור לעבור שם לא עובר.

 

זהו סרטו הארוך הראשון של הבמאי נדב לפיד. "השוטר" הוא מאמץ כן לעשות סרט קצת שונה. מחד הוא מציג לנו את המאצ'ו הישראלי שראינו בעבר, ומאידך הוא מדלג אל דמויות שלא ראינו קודם באמצעות טכניקות נראטיביות שאני לא זוכר מאף סרט אחר. יערה פלציג, שמשחקת בתפקיד המשוררת של המורדים הצעירים, מציגה בפנינו דמות חזקה שלא מהססת, ואני מקווה שנזכה לראות עוד מיערה בסרטים עתידיים. עם זאת יפתח קליין, השחקן הראשי בסרט, נותן תצוגת משחק מוגזמת בכוונה, כזאת שאמורה להצהיר בפנינו שמדובר בסטריאוטיפ, אבל לטעמי זה לא לגמרי עובד והיה מקום לשייף את הדמות עוד בשלב התסריט.

 

לסיכום, אומר שלפיד הוא במאי ששווה לעקוב אחריו, ואם סרטו הבא יהיה שלם יותר אז מדובר בכשרון רציני שבמידה וירצה יוכל לעשות סרטים בחו"ל שמיועדים לקהל גדול הרבה יותר. "השוטר" מרגיש כמו נסיון ראשון לעשות משהו, ושכזה עדיין ניכרים בו רגעים עליהם היה צריך לחשוב יותר לפני שמצלמים, אבל עם זאת מראה לנו תמונה כנה של חיים בישראל.