BETA

02.07.2011

08:46

עודכן:

סוויד שופ • איך היה בהופעת האיחוד?

בהופעה אמש בגני התערוכה, ברט אנדרסון והחברים מסוויד הראו שגם בלי אלבום חדש וחומרים טריים, הם עדיין לא שכחו איך נותנים פרפורמנס מושלם

אם רק אפשר היה לחזור אחורה בזמן, להקפיא רגעי ילדות קסומים, לשמור אותם בתוך קפסולה קטנה ולשאת אותה איתך לעד. אמש, למשך כשעה וחצי, בביתן 1 של גני התערוכה בתל אביב, זה היה אפשרי.

 

סוויד התאחדו רק לפני שנה אחרי הפוגה של 7 שנים מפעילות. ישראל תמיד אהבה אותם והם ידעו תמיד להפגין חיבה בחזרה, ואם יש מקום אחד שיקבל אותם בכל מצב, קשישים ורעועים ככל שיהיו - זה המקום. הקהל, הבוגר ברובו, מילא את האולם באנרגיות השמורות לרוב למעריצות ביבר צווחניות ומלבד איזה ג'וינט סורר פה ושם, הארומה באוויר הייתה של תכונה והתרגשות עזים מחזרתם של מי שהיו פה פעם מלכים ורוצים לקבל את הכתר שלהם בחזרה.

 

קשישים ורעועים אמרנו? אולי כדאי לדייק ולומר נטולי גיל ובועטים. להלם הראשוני שתוקף את החושים אחראי ברט אנדרסון, סולן הלהקה, שבגיל 43 נראה כמו גרסה חתיכית יותר, סקסית יותר ומהוקצעת יותר של עצמו. ההשתאות ממשיכה כשמבינים כמה אנרגיות האיש הזה אוגר בתוכו ומגיעה לשיאה כשהאוזניים מתענגות על הסאונד המשובח שבוקע מכלי הנגינה ומהקול העדיין כל כך ערב של אנדרסון.

 

 

לא מבזבזים זמן על פטפוטים עם הקהל

סווייד יודעת לתת לקהל הישראלי האוהב שלה בדיוק את מה שהוא בא לשמוע, היא מפציצה בלהיטים האהובים ולא מבזבזת זמן על חנפנות. מאנדרסון לא תשמעו חצאי משפטים בעברית שבורה, לא "תודה", לא "אנחנו אוהבים אותך תל אביב" ולא "לשנה הבאה בירושלים הבנויה". נאדה. סוויד כאן בשביל לעשות מוזיקה וברט אנדרסון כאן בכדי להטריף את חושי הקהל (ואת דמיונן של הנשים).

 

בכל הנוגע לרפרטואר, הלהקה העניקה מינונים נבונים ונכונים של להיטי ענק לצד שירים פחות מוכרים שרק מיטיבי הלכת ידעו לדקלם בעל פה. "טראש" הקפיץ את הקהל כמו במסיבת כיתה בחטיבת הביניים בעוד "אנימל נייטרט" ו"פילם סטאר" כישפו את האוויר עם נוסטלגיה מהולה בסקס אפיל מיוזע מכיוונו של אנדרסון, שבאמת סוחט את עצמו עד הטיפה האחרונה בכל ביצוע - ווקלית ופיזית גם יחד. היתרון הברור בלהקה שמנגנת כל כך הרבה שנים יחד ניכר, והסאונד המלוטש מחזיר את הקהל לימים בו האזינו לדיסקים (או לקסטות) של הלהקה בווקמן הפרטי שלהם. הפינאלה, כצפוי, כולל את The Beautiful Ones שמוצא את הקהל המשולהב כשהוא כבר רשמית חזרה בגיל 15, מזיע וצווח כאילו אין לו ילדים שמחכים בבית עם הבייביסיטר, וההדרן של Saturday Night מרסק סופית את הלב של כל הנוכחים באולם.

אנדרסון, על גזרתו הדקיקה ותסרוקתו הג'רביס קוקרית הוא פרפורמר אדיר, משופע מניירות ועוצר נשימה. מחיאות הכף, צעדי הכמעט פלמנקו, המשחקים הבלתי פוסקים עם כבל המיקרופון - כל מה שהוא כבר לימד אותנו לצפות לו - היה שם אמש והקהל אכל את הכל בביסים גדולים בלי ללעוס, והתענג על כל נגיסה. מאז שלמה ארצי לא נצפה מבצע שמפלרטט עם הקהל באופן כל כך מוצלח ושיודע את כל השטיקים בספר, ומתי בדיוק עליו לשלוף כל אחד מהם.

 

מי שגדלו על סוויד והתחנכו על ברכי הבריט-פופ המסתיידות שלהם, היו אולי צעירים מדי מכדי לבוא אי שם בניינטיז לעיר הגדולה ולראות אותם בשיאה. כמה כיף היה לגלות שגם בלי אלבום חדש וחומרים טריים, "בשיאם" הוא כנראה שמם האמצעי של חברי הלהקה. אם רק אפשר היה לחזור אחורה בזמן, להקפיא רגעי ילדות קסומים ולשאת אותם איתך לנצח.

 

סוויד, גני התערוכה בת"א, שישי 1.7.2011

>>> חם על הבמה: כל הופעות קיץ 2011