BETA

29.05.2010

14:16

תקלינט שבור

בשבילנו הוא תמיד יהיה האיש חסר השם או הארי המזוהם, אבל זה פשוט בגלל שאנחנו מעדיפים לא לזכור אותו לוקח את אמא לאוסקר או עושה קומדיה עם אורנג-אוטנג. הרגעים הכי מביכים בקריירה של קלינט איסטווד

במהלך שמונים שנות קיום הצליח איסטווד למקם את עצמו בתודעה הקולקטיבית כאושיה של קוליות ללא רבב. העובדה שטכניקת המשחק שלו מורכבת משילוב של תנועות מיקרוסקופיות של הגבות ומבט חודר, הפכו אותו לדמות מאיימת משהו. אבל הדרך למעמד איקוני רצופה ברגעים איקוניים קצת פחות, וגם לאיסטווד היו לא מעט פדיחות. קבלו את רשימת הרגעים שקלינט איסטווד היה מעדיף לשכוח, חלקם על המסך וחלקם עדיף לו היו על המסך.

דייט עם אמא בטקס האוסקר ה-77 (2005)

לקעקע "MOM" על הזרוע בזמן שאתה יושב בכלא זה אולי די קול, אבל אשכרה להסתובב עם אמא שלך במקומות ציבוריים זה קצת פחות. אולי יש שניים שלושה אנשים בעולם שזה נראה להם חמוד ולעניין כשאיסטווד הגיע מלווה באשה שהביאה אותו לעולם לפני שמונים שנה לטקס האוסקרים ה-77, בו זכה סרטו "מיליון דולר בייבי" בארבעה אוסקרים, אבל לרוב האנשים בעולם זה נראה ביזארי ומפדח.

"מחפש צרות" (1978)

למרות שכל סוכן ומנהל בפמלייה של איסטווד יעץ לו לזנוח את הרעיון ההזוי שלו – לשחק בקומדיה מטופשת לצד קוף אורנג אוטנג בשם קלייד – קלינט זרם עם האינטואיציה שלו, וגזר קופון. מלבד "סופרמן" היה "מחפש צרות" הסרט הרווחי ביותר בשנת 1978, וגם להמשכון שלו לא היה במה להתבייש. אבל ההצלחה הקופתית לא הופכת את הסרט לפחות אבסורדי ומביך. איסטווד פשוט לא נולד לשחק בקומדיות, ובכל הפעמים שהוא עשה זאת גבולות הטעם הרע נמתחו בעוד כמה סנטימטרים.

"שועל האש" (1982)

שנות השמונים היו תקופה בעייתית משהו עבור הקלינט, שנראה רדום משהו אפילו יחסית לעצמו ברוב סרטיו. "שועל האש", או בשמו המקורי, "Firefox" (כל קשר לדפדפן מפורסם מקרי לחלוטין), הוא דוגמה מצויינת לכך. איסטווד משחק בסרט סוכן אמריקני שנשלח לרוסיה על מנת לגנוב מטוס משוכלל שטס במהירות גבוהה פי שש ממהירות הקול ומופעל על ידי מחשבה. כל מי שאוהב סרטי אקשן המתרחשים בתקופת המלחמה הקרה ומלאים בגאדג'טים משוכללים סטייל ג'יימס בונד – שיתרחק מהסרט הזה כמו מאש, כי הוא הגרוע מביניהם.

"Clint Eastwood Sings Cowboy Favorites" (1963)

בתקופה בה קלינט איסטווד שיחק בסדרה "Rawhide" (1959-1966) גם הוא נאלץ לתרום את חלקו למאמצי המרצ'נדייזינג, ותרומתו היתה בתקליט קלאסיקות הקאנטרי הזה בו הוא שר בקול טנור. איסטווד הוכיח את עצמו במהלך השנים כמוזיקאי רציני ומוכשר ביותר, אבל התקליט הזה הוא ממש לא דוגמה לכך. אם מישהו מאתכם מחפש מתנה בשביל האויב הכי גדול שלו - בינגו.

קריירה פוליטית (1986)

ארנולד שוורצנגר ורונלד רייגן כבר הוכיחו כי קריירה הוליוודית יכולה בהחלט להיות מקפצה לעמדות מפתח גם בתחום הפוליטי, אבל נסיונו של קלינט בתחום הזה היה, איך לומר, עלוב משהו. בחייך איסטווד - כרמל, קליפורניה? מי שמע על המקום הזה בכלל? התקופה בה כיהן איסטווד כראש העיר של כרמל אמנם הקפיצו את אחוזי ההצבעה של העיר, אבל באופן יחסי מדובר במאמץ סמלי בלבד, מצד מישהו שהיה בהחלט יכול להפוך לנשיא. פוטנציאל מבוזבז במלוא מובן המילה.

"הקדילק הורוד" (1989)

הסרט שנחשב עד היום לרגע העלוב והפתטי ביותר בקריירה של איסטווד הוא ללא ספק "הקדילק הורוד" משנת 1989. קשה לדמיין מה משך את איסטווד בתסריט המשונה בו עוקב הגיבור אחר בחורה מיסתורית שנרדפת על ידי ניאו נאצים, אבל התוצאה היא קומדיה משמימה וחסרת תוכן. בניגוד ל"מחפש צרות" המצליח, במקרה הזה המבקרים והקהלים היו תמימי דיעות לגבי האיכות הירודה של המוצר הקולנועי המדובר, שהיה גם כישלון קופתי צורם.

"טרנטולה" (1955)

לא מעט שחקנים נאלצו להתפרנס כניצבים בתפקידי משנה מיניאטוריים בתחילת הקריירה שלהם, ואיסטווד הוא לא יוצא דופן. בשנות החמישים, לפני שלוהק ל "רוהייד" והפך לפנים מוכרות, השתתף איסטווד בכמה הפקות בי ירודות במיוחד, שחלקן הפכו עם הזמן לסרטי פולחן. נראה אם מישהו מאתכם יצליח לאתר את איסטווד בקטע הבא מתוך קלאסיקת המד"ב המכוננת "טרנטולה" משנת 1955.

אבהות ממזרית (כל החיים)

מלבד פדיחות מקצועיות קלילות וזניחות היו לאיסטווד גם כמה חטאים רציניים יותר. הקריירה המפוארת של איסטווד כבמאי ושחקן לא הפריע לו לפתח תחביב מקורי במקביל – טיפוח משפחות סודיות. בזמן שאיסטווד היה נשוי לפגי ג'ונסון, אשתו הראשונה, הוא הביא לעולם ילדה בשם קימבר עם מאהבת, והמשיך לתמוך בה כלכלית, ואף לבקר אותה ואת אמה, במשך כל חייו. גם בשנות השמונים, בתקופת הזוגיות שלו עם השחקנית סנדרה לוק, הסתבר שהוא הפך במקביל לאב לשני ילדים בעזרת דיילת בשם ז'קלין ריבס.

"המכורים לזהב" (1969)

בשיא הצלחתו ככוכב מערבונים, שלוש שנים בלבד לאחר "הטוב הרע והמכוער", ושנה אחרי "המצוד" של דון סיגל, נחרדו מעריצי איסטווד לשמוע את "האיש ללא שם" פוצח בשירה במערבון המזמר של ג'ושוע לוגן. "אני מדבר אל העצים", בתרגום חופשי, היה הנאמבר הפסיכדלי ביותר בסרט שהמילה מיושן נשמעת כמו מחמאה מוגזמת בהקשרו. ההפתעה הגדולה ביותר היא שהקריירה של איסטווד הצליחה להתאושש מההלם.

"הימור מסוכן" (1988)

סיקוולים חמישיים הם עניין חמקמק וקשה לפיצוח, והסרט החמישי בסדרת "הארי המזוהם" מוכיח זאת שוב. איסטווד עצמו הצהיר כי החלק החביב עליו בסרט הוא מרדף המכוניות, והוא הכוכב הראשי. ואכן, באופן לא מפתיע, כל שאר הסרט משמים לחלוטין. מלבד לעורר געגועים למקור המופתי אין לסרט הזה כל ערך, וטוב עשו קברניטי הפרנצ'ייז כשהם איפשרו לשוטר האלים לפרוש ולא המשיכו להתעלל בדמותו בעוד סרט.

>>> הולי איסטווד: יום הולדת שמונים לקלינט איסטווד
>>> קלינט מועדף: הסרטים האהובים עלינו
>>> מי צריך את מוריקונה: על המוזיקה בסרטיו
>>> בלתי נסלח, בלתי מנוצח: איסטווד השחקן, איסטווד הבמאי