BETA

15.12.2015

23:14

עודכן:

סטיבן ווילסון בישראל
סטיבן ווילסון בישראל,
ליאור כתר

סטיבן ווילסון: "שמח לסיים את סיבוב ההופעות במדינה האהובה עליי"

סטיבן ווילסון חזר לישראל עם אלבום חדש ואורחת - נינט טייב, וסיפק הופעה נפלאה. האזינו לביצוע של השניים ל"Space Oddity" במחווה מרגשת לדיוויד בואי

פה תמונה של ווילסון לבד/עם הלקה

"אני שמח לסיים את סיבוב ההופעות הזה בישראל, המדינה האהובה עליי (אחרי אנגליה, כמובן), במקום היפה הזה ומול הקהל היפה הזה"- כך פתח סטיבן ווילסון את ההופעה שלו, אמש בזאפה אמפי שוני.


ווילסון כנראה לא רק מלקק לקהל אלא אומר באמת מה שהוא מרגיש, שכן הוא כבר גר בתל אביב במשך מספר תקופות בעבר, בה עבד עם אביב גפן על חומרים ללהקת "בלאקפילד" בה השניים היו חברים.


ווילסון, ממובילי הרוק המתקדם בעשורים האחרונים, הגיע לישראל כדי לסגור את הטור הנוכחי שמקדם את האלבום הרביעי שלו - "Hand Cannot Erase", והביא איתו אורחת - נינט טייב, שהפכה כבר לחלק בלתי נפרד מהטור ועושה חיל יפה בחו"ל.


אחרי פתיחה ארוכה במיוחד (ארוכה מדי לטעמי, אם כי היא נועדה לשרת את הנרטיב שהיווה חלק בלתי נפרד מההופעה) סיפר ווילסון על סדר המופע ועל כך שחלקו הראשון יהיה האלבום אותו בא לקדם במלואו.

פה תמונה עם נינט

ווילסון פתח עם "First Regret" שהמשיך לתוך "3 Years Older", ונתן ביצוע מרשים מאוד מבחינה מוזיקלית, גם שלו וגם של שאר חברי הלהקה, שנתן את הטון לכל הערב. לאחר מכן ניגן את "Perfect Life" וגם את שיר הנושא מהאלבום - "Hand Cannot Erase" שהיה מצוין.


נינט הגיחה לראשונה מעט אחרי, בביצוע לשיר המשותף שלהם מהאלבום- "Routine", שבעיניי (ולפי התגובות, גם בעיני רוב המעריצים) הוא השיר הטוב ביותר באלבום. הביצוע, כאמור, היה לא פחות ממדהים, כשווילסון ונינט הביאו את כל העוצמות שאפשר לשיר הכל-כך כואב הזה; ויחד עם הוידאו-ארט המדהים ברקע (בניצוחה של ג'ס קופ המבריקה שאחראית גם למספר קליפי קליי-מיישן נוספים לשיריו) לא השאירו כמעט עין יבשה בקהל וסיפקו את הביצוע הטוב ביותר בהופעה כולה, ואחד המרשימים ביותר ששמעתי בלייב מזה הרבה זמן.


כאן המקום לציין שהווידאו ארט הנ"ל מהווה חלק בלתי נפרד מהגרסא החיה של האלבום הזה, כשכל שיר מלווה בקליפ סינמטי אישי שעוזר לספר את הקונספט של האלבום- מה שללא ספק לוקח את החוויה כולה רמה אחת למעלה.

 

 

נינט טייב בהופעה עם סטיבן ווילסון בישראל
 

נינט טייב בהופעה עם סטיבן ווילסון בישראל(ליאור כתר)

 

פה תמונה כלשהי שנראית לך

לאחר שסיים לנגן את האלבום החדש (עם ביצוע מבריק ל"Ancestral"), התפנה ווילסון לחומרים ישנים יותר - את חלקו השני של המופע פתח ווילסון עם "Harmony Korine" מאלבום הסולו הראשון שלו, ונתן ביצוע שקשה לתאר את איכותו במילים, אבל הבליט דווקא כמה ווילסון מוקף באנשים מוכשרים מאוד, שעושים עבודה מדהימה.


בכלל, שמו של סטיבן ווילסון אולי מופיע בשם המופע, אבל ללהקה שליוותה אותו חלק לא מבוטל בהצלחתו, כשבולטים במיוחד הם הבאסיסט המבריק ניק בגס שעשה דברים שמעולם לא ראיתי מישהו עושה בלייב (וראיתי מספר לא מבוטל של באסיסטים גדולים), ואדם הולצמן שהוא קלידן מעולם אחר.


נקודה מעניינת היא דייב קילמינסטר, הגיטריסט שהחליף את גאת'רי גוואן בחלק זה של הטור, שהוצג ע"י ווילסון בתור מי שעבר מלהופיע עם המוזיקאי הבריטי שהכי פחות מחבב את ישראל לזה שמחבב אותה הכי הרבה- רמיזה לכך שמדובר בביקור שני שלו בישראל, כשבפעם הקודמת שימש כגיטריסט ראשי של חביב הציבור הישראלי, רוג'ר ווטרס, איתו ניגן רבות בעשור האחרון.


שני שירים אחרי נרשם אחד הביצועים היותר מרשימים עם "Index", שהיה שונה מאוד מהגרסה המוקלטת וטוב יותר בהרבה. לאחר מכן המשיך ווילסון עם ביצוע לאחד מהשירים המפורסמים ביותר של פורקיופיין טרי, להקתו - "Lazarus", בביצוע די סטנדרטי יש לציין, אבל כשמדובר בשיר כל-כך טוב זה לא באמת משנה.

 

פה הוידאו עם נינט ששלחתי

המופע כולו היה תצוגת תכלית של אמן שידע לספק לקהל בדיוק מה שהוא רוצה ובו בזמן להכיר לו את התכנים שהוא לא בהכרח מכיר, וכן לספק גרסאות מעניינות לכל שיר ושיר עם קטעים אינסטרומנטלים ארוכים ומורכבים מאוד, אבל כאלה שאתה פשוט רוצה שימשכו לנצח.


האנקור של המופע היה כנראה השיא שלו בשביל הקהל, כשהוא נפתח עם מחווה לדיוויד בואי: "2 מהאמנים המשפיעים ביותר עליי הלכו לעולם השנה - פרינס ודיוויד בואי, והערב בחרנו לתת את הכבוד לבואי". ווילסון הזמין שוב את נינט (שבסה"כ ביצעה 4 שירים, והייתה מעולה בכולם) לביצוע מרגש מאוד ל"Space Oddity", אולי ה-להיט של דיוויד בואי, שבהחלט נגע בקהל. לאחר מכן ביצע את "Sound Of Muzak" של פורקיופיין טרי, אותו הגדיר כמקרה נדיר של שיר שלו בעל פזמון קליט.


לאחר יותר משעתיים סיים סטיבן ווילסון את המופע עם "השיר הטוב ביותר שכתבתי" לטענתו - "The Raven That Refused To Sing", כשאי אפשר שלא להרגיש מועקה כלשהי כששומעים את השיר הכל-כך קשה הזה ועוד בלייב.


אין צורך להכביר מילים על ההישג של ווילסון, שלמרות שמנגן מוזיקה לא בדיוק נגישה, הצליח למלא את אמפי שוני ואפילו להפוך את נינט האהובה לאירוע שולי בערב (למרות שהתרומה שלה למופע הייתה יפה). במשך שעתיים וחצי שלט ווילסון בקהל שמילא את האמפיתיאטרון והגיע להקשיב בלייב לאחד מהאמנים הכי גדולים שינחתו כאן הקיץ והציב את הרף לבאים שיגיעו לכאן - שספק גדול אם יצליחו לעמוד בו.

 

לעוד כתבות במדור מוזיקה:


בלתי-נגמר: כריס קורנל מספק את הסחורה גם בפעם הרביעית בישראל
האם זה השיר הגרוע ביותר של עומר אדם?