BETA

29.06.2009

19:34

עודכן:

"אתה לא יכול להיות ראפר טוב אם אתה לא מודע לעצמך”

רגע לפני שהוא מגיע לישראל עם ההרכב ?Why שבראשו הוא עומד, יוני וולף סיפר לעמית קלינג על הגישה שלו להיפ הופ העכשווי, על ג'יי זי, ואפילו על הפחד מהתקרחות

יוני וולף מאתגר את המוח שלי כבר חמש שנים. הוא יהודי מאוקלנד שהתחיל לעשות היפ הופ במרתף בית הכנסת בו עבד אביו, פגש את אדם דראקר (Doseone) בזמן לימודי אומנות בקליפורניה, והמשיך כחבר בלהקת ההיפ הופ האבסטרקטי cLOUDDEAD, שהספיקו להוציא שני אלבומים מלאים, אינספור סינגלים, דמואים, וגם להופיע בישראל בשנת 2009. עכשיו הוא חוזר לארץ עם ?Why, פרויקט-הסולו-שהפך-ללהקה, שבמסגרתו שחרר שני אלבומים.

- האלבום השני שלך, "Alopecia", נשמע יותר כמו אינדי-רוק או מוזיקה נסיונית מאשר היפ הופ. אתה הולך ומתרחק מהתחום?

כן ולא. היה לי ברור שיהיו אנשים שיגידו על האלבום שהוא לא היפ הופ – ואמרו את זה גם על cLOUDDEAD. אבל להיות ראפר זו עדיין הזהות התרבותית המרכזית שלי. ככה אני תופס את עצמי.

- אז איזה ראפרים אתה אוהב? קונבנציונליים יותר או פחות?

"קשה לי להגיד כי אני לא שומע כל כך הרבה היפ הופ עכשיו. גדלתי על זה, אבל עכשיו אני לא ממש מקשיב לראפרים חדשים. MF Doom מצוין, אני אוהב הרבה מאד דברים שקורים באנטיקון (קולקטיב היפ הופ שוולף היה שותף להקמתו – ע.ק.). ואת ג'יי זי, כמובן"

למרבה הצער, חלקים גדולים מהשיחה לא באמת יכולים להכנס לכתבה. קשה לעקוב אחרי שצף הדיבור של וולף, שהוא אסוציאטיבי ופרוע כמעט כמו הכתיבה שלו. אנחנו מזגזגים מלדבר על דימויי השיער המרובים שרצים לאורך שני האלבומים שלו (הראשון שנקרא "Elephant Eyelash" – “ריס של פיל", והשני "Alopecia" - “גזזת", מחלה הגורמת להתקרחות בכל הגוף) לפסיכולוגיה וחיפוש עצמי, בעקבות האמירה של יוני, “אני מניח שזה הכל קשור לאבא שלי ומהפחד שלי להקריח, כמוהו. אני בחור די שעיר". בסופו של דבר אני מצליח לייצב אותו מעט, ולהמשיך לדבר על היפ הופ עם הראפר הכי בלתי שגרתי ששמעתי אי פעם.

- אתה לא מרגיש חשוף יתר על המידה בעקבות הטקסטים שאתה כותב? כמה שהם מבלבלים, הם גם מאוד אישיים.

"ברור, אבל מבחינתי זה דבר טוב. זה מונע ממני לצלול לאיזושהי דמות. המסורת של הראפ היא לשחק תפקיד, ואני פשוט רוצה להיות עצמי, אז כשאני כותב טקסטים כל כך ביוגרפיים, אין לי דרך להתחמק מזה. אני יכול להיות רק עצמי".

אני מסכים איתו, ואומר לו שבסך הכל ג'יי זי כבר איש משפחה מיושב בן 40 ולא גנגסטר, ו-RZA מהוו-טאנג קלאן הוא לא אומן קונג פו מסתורי, אלא טבעוני חובב ספרות עתיקה ושחמט. מאוחר יותר אני חולק איתו את האבחנה שלי שהרבה מאד ראפרים למעשה נמנעים מאכילת בשר. אני שואל את יוני אם הוא שם לב לזה פעם.

"כן. האמת היא שגם אני טבעוני", הוא אומר, "ואני חושב שהאמת היא שזה קשור בדיוק למה שדיברנו עליו קודם, על הביוגרפיזם. כשאתה כותב על עצמך, אתה נעשה מודע לעצמך, ואז אתה גם נעשה מודע לכל הבחירות שאתה עושה, ולמה שנכנס לגוף שלך. אז הרבה נעשים טבעונים, אני חושב. אתה לא יכול להיות באמת ראפר טוב אם אתה לא מודע לעצמך.”