BETA

01.07.2008

23:26

עודכן:

מפגש פסגה

רגע לפני גיל 70, רנה שינפלד התאהבה באחד מפלאי העולם היהודי, ליאונרד כהן. אז נכון שלארץ הוא כבר לא יגיע הקיץ, אבל הגברת הראשונה של המחול הישראלי יצרה מופע המבוסס על שיריו בתרגום לעברית. "אני רוקדת את החיים" היא מספרת. ראיון

בחודש ספטמבר תציין הרקדנית והכוריאוגרפית רנה שינפלד את יום הולדתה ה- 70. עובדה זו לא מונעת ממנה לרקוד ולקפץ כאילו היתה בת 20, תוך שמירה מדהימה על יצירה עדכנית שמשלבת מחול עם מיצגי וידאו לרקע מוסיקלי של שירים בביצוע מיטב יוצרי הרוק העכשוויים כמו שלומי שבן, ערן צור, אביגיל רוז ודניאל סלומון. יצירתה החדשה של שינפלד, "רקדי לקצה האהבה", המבוססת על שיריו של ליאונרד כהן בתרגום לעברית, תעלה בחודש הבא במסגרת פסטיבל "מחולוהט" שנפתח אתמול.

"זה ריקוד שאני מאוהבת בו. לדעתי הוא הכי טוב שעשיתי עד היום", אומרת שינפלד ממרום 70 יצירותיה הכוריאוגרפיות שקדמו לזו הנוכחית. "את ההשראה הגדולה קיבלתי מהמופע שהיה בפסטיבל ישראל. זה היה ערב שלם של שירים של ליאונרד כהן בתרגום מיוחד של קובי מידן ובהפקתו המוסיקלית של דניאל סלומון. מאוד הופתעתי מהמילים ומהמנגינות ומייד התחלתי לרקוד לזה. בניתי מופע שמחולק לשני חלקים. הראשון הוא סולו שלי שבמהלכו מצטרף אלי הרקדן חמי גולדין והשני הוא שילוב שלי, של חמי ושל הלהקה שלי".

מעריצה של ליאונרד כהן?
"האמת שאף פעם לא ממש הקשבתי לו. אבל מאז שנחשפתי למופע בפסטיבל ישראל, אני מאוד מתחברת לשירים שלו. ניסיון החיים של ליאונרד כהן מאוד השפיע עליי כי הוא די דומה לניסיון החיים שלי. מאוד התחברתי גם לשירים שיש להם שורשים יהודיים, שעבורי זה גם ישראלי מאוד. שירים כמו 'עקידת יצחק', או 'מי באש ומי במים' ובכלל, שירים על אהבה. הביצוע של הזמרים הישראלים פשוט מרתק בעיניי".

והכוריאוגרפיה עוסקת במילים?
"הריקוד הוא לא תרגום של השירים. השירים מלווים את הריקוד והריקוד מלווה את השירים באופן עצמאי".

קטעי הריקוד על הבמה מלווים בצילומי וידיאו בהם רוקדת שינפלד בחללים פרטיים ואינטימיים בביתה: במטבח עם חתולתה בואי, צילמה מחול פרידה כשבוע לפני שבואי הלכה לעולמה, וצילומים שונים בחדר השינה ובחדר העבודה. הקטעים צולמו על ידי בעלה של רנה ונערכו על ידי אמן הוידיאו יובל כהן. צילומים אחרים נלקחו לרקע נופי ים המלח על ידי האמן היפני שירו טקאטאני בעת שהיה אורח של תיאטרון המחול רנה שינפלד.

"לפני שנתיים בעצם התחלתי לצלם את עצמי", היא מספרת על תהליך היצירה. "הפריע לי שתמיד רואים אותי רק מרחוק על הבמה ובעצם רציתי לקרב את הקהל אל הבית שלי. צילמתי בסגנון ביתי מאוד. צילום במרפסת עם השקיעה, צילום במיטה, במטבח, עם החתולה, ובכולם אני רוקדת. יש בצילומים וגם בריקוד הרבה הומור וציניות".

הצילום עם החתולה מצמרר.
"כנראה הרגשתי שמשהו עומד לקרות עם בואי, החתולה שלי, ואמרתי לעצמי שאני רוצה להצטלם איתה, ועשיתי את זה, רקדתי איתה. היא היתה מאוד איטית ושקטה ומייללת. ובאמת שבוע אחר כך היא מתה".

את חושבת שזו יצירה אופטימית?
"המילים לא הכי אופטימיות, אבל באופן כללי זה מאוד חי ומלא שמחת חיים. יש בזה המון כח ואנרגיות אמיתיות וטובות. אני מלאה שמחת חיים כשאני רוקדת את זה אבל אני גם רוקדת הרבה כאבים של החיים. אני רוקדת את החיים – את החיוניות, את הפחדים, את השאלות והמון המון אהבה וחוכמת חיים".

שינפלד, הידועה בכינויה "הגברת הראשונה של המחול הישראלי", החלה את דרכה המקצועית בבית הספר היוקרתי לאמנויות, ג'וליארד ובהמשך רקדה בלהקתה של מרתה גרהאם ועבדה איתה בניו יורק. כשחזרה לארץ ב- 64' היתה ממייסדי להקת "בת-שבע" ובמהרה הפכה לרקדנית מבצעת ראשית, כוריאוגראפית, מורה ומנהלת בתקופותיה השונות של הלהקה. היא הופיעה על הבימות היוקרתיות ביותר, זכתה בפרסים רבים והוזמנה לפסטיבלים החשובים בעולם. כ"פרימה באלרינה", זכתה בהכרה בינלאומית כ"אחת הרקדניות החשובות בדורינו" כפי שנכתב ב"ניו יורק טיימס". לפני כ- 30 שנה הקימה את "תיאטרון מחול רינה שיינפלד" שבמסגרתו פועלים להקה, בית ספר וסדנאות.

אבל כל ההיסטוריה המפוארת הזו בתוספת של גילה המופלג, לא ממש גורמים לשינפלד להישען אחורה, להרים רגליים ולנוח על זרי הדפנה. מייד לאחר המופע הנוכחי היא מתחילה לעבוד על פרויקט חדש שיעלה באיטליה בינואר 2009. מעבר לזה היא גם מרצה, כותבת מחקרים וכשיש לה השראה אז גם שירים. במסגרת השוטף היומיומי היא מתאמנת מדי יום בסטודיו, מלמדת קבוצות ילדים, קבוצות של אנשים מבוגרים מאוד ורקדנים מקצוענים.

אז מה הסוד? "אני גם נחה לפעמים", היא צוחקת. "כשאני רוצה להשתחרר מכל העבודות האחרות אני סורגת ורוקמת. אבל העניין הוא שאני פשוט יודעת שלרקוד זה כוח וזה שמחה. ואלה החיים".

צפו בקטע מתוך המופע:

המופע "רקדי לקצה האהבה" מאת רנה שינפלד ובביצוע שינפלד ולהקתה יועלה במסגרת פסטיבל "מחולוהט" במרכז סוזן דלל בתל-אביב ב- 7-6 באוגוסט 2008, שעה 21:00