BETA

סטנד אפ מלודי

קרן פלס צריכה להניח לשיריה היפים לחלחל, במקום לגלוש לסטנד אפ בהופעות

פסטיבל היחצנות סביב קרן פלס בשבוע האחרון, גרם אצלי לסלידה מסוימת. בעבור מה? שאלתי את עצמי, בעבור שלושה וחצי להיטים? קרן פלס חתומה על השירים "לשם" ו"נובמבר" מאלבום הבכורה של מירי מסיקה, שעם כל הכבוד, רמתם האמנותית לא בדיוק שמטה את הלסת. גם "תברח" שכתבה לשירי מימון לא עבר את רף הבינוניות. דווקא "ואת", שכתבה להראל סקעת, תפס חזק את האוזן והשאיר טעם של עוד. אבל ההייפ היחצ"ני, כאמור, החל פוגם בטעם הנפלא שנוצר.

אמש (רביעי) במועדון הצוותא בתל אביב, התכנסו כל המי ומי למופע הבכורה החגיגי שלה. מיטב הידוענים שרואים היום על המרקע ושומעים ברדיו, התחככו אחד בשני, כאילו היה מדובר במסיבה פרטית, אליה הוזמנו כל המגניבים של הכיתה (יחצ"נות, כבר אמרנו?). על בימת הצוותא היה מונח קונטרבס חום ואצילי, מערכת תופים, עמדת פסנתר, כסא בר, וחמישה פנסי רחוב. פורנו בימתי שישר תופס את העין. נשים בצד לרגע את כל השופוני אנס, ונרשום אחת אפס לטובתה.

פלס עלתה לבמה לבושה בג'ינס וחולצה שחורה שנפלה מכתפה הימנית כל אימת שהיא ניגנה, וחשפה גופיית טורקיז מחמיאה. הכי אייטיז שבנאדם יכול לבקש. היא התיישבה מאחורי הפסנתר ופתחה בשיר "אביתר", שיר כן ומקסים שהוגש בליווי אינטימי. מהנקודה הזאת, נגלו לאוזן שירים נוספים, טובים לא פחות, כשהבולטים ביניהם היו השירים "רכבות באירופה", "שמעון השכן", "שוכחת אותך" (המצוין) והשיר "במקומי עכשיו" שהרגיש קצת כמו הגרסה הנשית לשיר "ואת" שכתבה פלס לסקעת.

קרן פלס מרגישה על הבמה כמו בבית. היא התגלתה כקומוניקטיבית, אולי אפילו קומוניקטיבית מדי. חלק ניכר מהמופע הוקדש לסיפורים אישיים, מלאים בהומור עצמי, שתפסו מקום מרכזי מדי. אם היא לא תצלח את קריירת השירה, היא תמיד תוכל לחזור לצוותא ולכבוש את הקהל כקומיקאית. ללא ספק.

החומרים של קרן פלס טובים, אך הסך הכולל של המופע, מעורר תחושות מעורבות. מצד אחד, שיריה כתובים מעולה ומלאים בפרטים. כל אחד יכול למצוא נקודת חיבור בשיריה, משהו להזדהות אתו. בין אם אלה שירי טיולים או אהבות נכזבות. כולנו היינו שם, ודרך השירים של פלס, אפשר לחוות את זה שוב. הלחנים שלה, ברובם, הם לא פחות ממבריקים ותענוג לשמוע את המסע המלודי של כל אחד מהם, שלא מתבסס על תבניות מוכרות. בנוסף, ניכרת אצלה השפעה חזקה של מחזות זמר ומוסיקה לתיאטרון.

קרן מנגנת מצוין, יש לה קול חזק והיא שומרת על קשר עין בריא עם הנגנים, שלוקחים חלק לא מבוטל בקונספט המוסיקלי. תצוין לטובה גם גליה חי, שלא פעם עשתה חסד עם הויולה שהחזיקה בידה.

עממה, מהשנייה שהתנגן הצליל האחרון בפסנתר, חזרנו לפצוח בחגיגת הסטנדאפ. בפעם הראשונה זה שעשע, בפעם השנייה זה הצחיק לא פחות. אבל עם הזמן, זה החל לפגום באווירה האמנותית, ולא נשאר מקום ליהנות מטעם ההחמצה הכואב שעולה משיריה, שנעלם אחרי הבדיחה הראשונה שהיא סיפרה.

אין באמור לעיל לרמוז, חלילה, שציפינו לערב דיכאוני מלא בתובנות קיומיות שיכבידו על הנשמה. ממש לא. אך בהחלט היה מקום לתת לשירים לחלחל ולא לצאת שוב למחולות של צחוק. אתה מוצא את עצמך מתחבר לשירים שלה, מאזין בקשב, מבקש לקבל עוד פיסת מידע, מתענג על הצליל החדש שלא ציפית לשמוע ועל האקורד המפתיע שהיא הכניסה משום מקום. אתה מתחבר אליה, מבין אותה ורוצה ללמוד עליה עוד. פתאום היא מתחילה לעניין אותך ולעזאזל חגיגת היחצנות שהיתה כל השבוע, ואז מה אם היא כתבה למירי מסיקה.

יש ערך מוסף לשירים שלה. אין ספק שאם היא תישאר בשנים הקרובות לצד יוצרים צעירים מוכשרים שעובדים היום (חיטמן, כורם וכו'), עוד תהיה תקווה לעתיד המיינסטרים הישראלי. אך כאמור, לצד התפרצות הרגש והחום, שוב חוזר הדיסונאנס הקומי לקדמת הבמה. הדבר הוביל לתהייה, שמא מדובר במקרה קלאסי של חוסר ביטחון עצמי שבא לידי ביטוי במגננה חסרת פשרות. התשובה לכך, אפוא, שלילית. תנסו אולי עודף ביטחון עצמי.

אלבום הבכורה של קרן פלס יראה אור בקרוב, בהפקה מוסיקלית של לואי להב. "איתַי", סינגל הבכורה שיצא מתוכו, הוא לא יותר מחמוד, ולא ממצה את הכישרון המלודי וההרמוני שלה. גם הטקסט אינו נושא את דגל ספינתה. עם זאת, בהחלט שווה לתפוס את האלבום כשייצא, בהסתמך על שאר החומרים שלה. אם יהיה לכם מזל, אולי בהופעות הבאות שלה לא תצאו דווקא עם חיוך, אלא עם חור קטן בלב שיילמד אתכם דבר אחד או שניים על שמחת החיים.

קרן פלס בהופעה: קרן פלס – שירה ופסנתר ; גליה חי – ויולה ; מיקי ורשאי – קונטרה בס ; שחר חזיזה - תופים