BETA

18.08.2009

17:02

עודכן:

ביגון לא קודר

"לונדון" של חווה אלברשטיין, אלבום הבכורה של אחרית הימים, שירי המחזות ומופע המחווה של דודי לוי. 10 שנים אחרי מותו, כדאי להכיר את חנוך לוין דרך האוזניים

חנוך לוין, שהלך לעולמו לפני עשר שנים, זכור בעיקר כאיש של טקסטים. אבל לבמאי ולמחזאי הנשכני היתה גם נגיעה חזקה למוזיקה ולפזמונאות, וליצירתו היתה השפעה גדולה גם על הזמר העברי, ולא רק על התיאטרון והספרות.

מחזותיו של לוין כללו קטעי שירה שבוצעו על ידי שחקנים כמו תיקי דיין, ישראל גוריון וזהרירה חריפאי, וקובצו באוסף "כשתחשכנה עיני". אמנים כמו דודי לוי, עמית פוזננסקי ואבי טולנדו הקדישו אלבומים שלמים לכתביו, וכמה מהשירים המוכרים והפופולריים ביותר במוזיקה הישראלית נזקפים לזכותו, גם אם לא כולם יודעים שלוין הוא זה שעומד מאחוריהם. חמש נקודות ציון בולטות תפסו לנו את העין:

לא כל כך יפה ולא בת 16

"חיה לי מיום ליום", הסינגל הראשון של ריטה מתוך האלבום "ימי התום", היה להיט ענק בשנת 1988 וזכה בתואר "שיר השנה" בכל תחנות הרדיו. אבל הרבה לפני שרמי קליינשטיין נתן לו את הלחן שכולנו מכירים, הוא בכלל היה חלק מתסריט שחנוך לוין כתב לסרט בשם "פנטזיה על נושא רומנטי". הסרט, משנת 1977, שביים ויטק טראץ', הוא קומדיה עצובה מרירה משחור, המציגה שלל דמויות גרוטסקיות כמיטב מסורת לוין, כאלה שמתבוססות באבסורד הקיומי שלהן ובעליבות החיים הנצחית אל מול ניצוץ התקווה הדועך (הסרט יוקרן מחר, רביעי 19.8 בשעה 19:50, בסינמטק הרצליה). כך איך נשמע הביצוע המקורי לפי הלחן של רפי קדישזון, בביצוע תיקי דיין:


(באדיבות הד ארצי)

לונדון לא מחכה לי

המשפט "לונדון לא מחכה לי" כבר הפך למטבע לשון. כולם מכירים את השיר "לונדון" שהלחינה ושרה חווה אלברשטיין, אבל לא כולם יודע שבמקור הוא בכלל לא נכתב כשיר, אלא כחלק מדיאלוג במחזה "אורזי מזוודות" של לוין שמגולל את סיפורם של תושבי שכונה בדרום תל אביב שחלקם אורזים מזוודה ונוסעים לחפש את גורלם במקום אחר מתוך תקווה לעתיד טוב יותר – מוטיב החוזר לרוב ביצרת לוין. אלברשטיין איחדה את השורות של הדמות בלה ונתנה להן לחן. להלן הטקסט בהקשרו המקורי:

בלה: שלום, אלחנן, אני נוסעת.
אלחנן: נוסעת? אני לא אפסיק לשמוע את המלה "נוסע" "נוסעת"?
ביאנקה: תאר לאיפה. ללונדון. ללמוד יחסים בינלאומיים. יש לנו שם קרובים. שטיגליץ, אולי אתה זוכר אותם, הם יסדרו לה עבודה חלקית עם ילדים.
בלה: עד כאן, אמא. אני לא רוצה שתלווי אותי הלאה.
ביאנקה: מה עשיתי לך? לכולכם! מה אתם עוזבים אותי למות?! אני ערירית, חשבת על זה?! את כל חיי הקדשתי בשבילכם... (צוחקת) ילדים! בעל וילדים! הפרעתם לי לשחק רמי וברידג'! הפרעות של הרמי שלי. זה מה שהייתם! לכו! תתפזרו באוויר! לכו! (יוצאת. פאוזה)
בלה: לא שיש לי אשליות בקשר ללונדון. לונדון לא מחכה לי. גם שם אהיה לבד, ואולי זה כבר לכל החיים – להיות לבד. אבל בלונדון יש יותר סרטים, מוסיקה טובה, טלוויזיה מצויינת, אנשים יותר אדיבים, ככה שהיאוש נעשה יותר נוח. אתה מבין? אם לגמור כמו כלבה, אז לפחות שהטלוויזיה תהיה טלוויזיה. שלום. (יוצאת. פאוזה)
אלחנן: (לעצמו) כולם נסעו.

מה אכפת לציפור

בשנת 1972 יצא לאור האלבום היחיד של להקת "אחרית הימים". חברי הלהקה, שבאותה שנה זכתה בתואר להקת השנה בכל תחרות אפשרית, היו זהר לוי, גבי שושן, אלי מגן, יצחק קלפטר ומירי אלוני.
האלבום החד פעמי נחשב כאלבום מופת בעיני רבים ממבקרי המוסיקה בארץ, ונחשב לאבן דרך בהתפתחות הרוק הישראלי. מחצית מהשירים באלבום, שהולחן על ידי לוי, נלקחו מתוך כתביו של לוין. הטקסט החתרני של לוין התיישב כמו כפפה על הרוק המתריס של ההרכב פורץ הדרך. המפורסם שבהם הוא בלדת הרוק "העץ הוא גבוה", או בשמה האחר "מה אכפת לציפור". אבל בגלל שאותו אתם בטוח מכירים, בחרנו להביא כאן שיר קצת פחות מפורסם, לא פחות טוב, בשם "אין מקום לשניים על עמוד חשמל":

הנה הארץ השלמה

הזמר דודי לוי הקליט לפני תשע שנים אלבום שלם המוקדש ליצרתו של לוין - "פרוייקט חנוך לוין", שהוקלט בעקבות מופע מיצירותיו של לוין שעלה בשנת 1998 במסגרת פסטיבל "נקסט". לוי סיפר לנו על ההופעה והאלבום: "בתקופה שהייתי בניו יורק זו פעם ראשונה שלקחתי מזוודה ועשיתי ברייק מישראל בלי בדיוק לדעת מתי אני חוזר. סביבי היו עוד ישראלים כאלו, וזה נורא התאים בסיטואציה שהייתי בה. לוין מתייחס המון ללהיות ישראלי ולא להיות בארץ - שירים כמו "שיר הפלגה עליז", "לונדון", "לא הצלחתי בחו"ל, אמא". הם מדברים על לנסוע עם כל החלומות הגדולים ולחזור בלי כלום. הפרויקט הזה היה עבורי חלק מלקבל את עצמי כישראלי שחי בישראל ורוצה לצאת לעולם הגדול".

לוי עבד על המופע בניו יורק, וכשהגיע לארץ מספר שבועות לפני הפסטיבל התברר לו שלוין כלל לא ידע על קיום המופע וכי הוא מתנגד לו. "זאת היה טראומה מאד גדולה. היינו שבועיים לפני המופע ופתאום קלטנו שממש כמו שחנוך לוין כותב על ישראליות היהיה בסדר, כמו בשיר "אנשי בסדר", הפסטיבל לא יידע אותו לגבי המופע. זה נורא הפריע לי. התפתח שם מאבק מוזר אם לקיים את המופע או לא לקיים אותו. בסוף זה התאפשר, אבל עם טעם חמצמץ".

לוין לא נכח במופע עצמו וכעבור שנה נפטר. לאחר מותו נוצר קשר בין NMC למנהלי העיזבון של חנוך והם אישרו את הקלטת האלבום. "האלבום התקבל קצת מוזר", מספר לוי, "היו כאלה שמאד אהבו את הפרויקט והיו את אלה שהרגישו שהשתוללנו מדי, שכעסו על זה שנגענו בפרות הקדושות האלה ולא בכבוד מספיק לדעתם". השיר שזכה להשמעות הרבות ביותר מתוך האלבום היה "הנה הארץ השלמה", שנקרא במקור "אני לא מקיים הבטחות שנתן אלוהים לאברהם", מתוך "קטשופ". המחזה נכתב בשנת 1969 ועדיין אקטואלי:

מעודי לא חלמתי על חברון ואינני דואג לשכם,
מה שמדאיג אותי זה לעבור את החיים שלם;
כי אני אינני חול אשר על שפת הים,
ואני לא מקיים הבטחות שנתן אלוהים לאברהם.

הנה הארץ השלמה ועליה לא אמסור את נפשי,
ומה שהבטיח אלוהים, שיקיים על חשבונו הפרטי;
כי אני אינני חול אשר על שפת הים,
ואני לא מקיים הבטחות שנתן אלוהים לאברהם.

איבדתי את אמא שלי

לסיום הבאנו לכם שיר ילדים שאולי אצל הבוגרים שבין הקוראים יעלה זיכרונות מהילדות. מפתיע לגלות שחנוך הוא זה שאחראי למילים לשיר המפורסם על הילד שמאבד את אמא שלו בשוק הכרמל, מהאלבום הראשון של ציפי שביט שיצא ב-1968. למעשה, זהו תרגום לשיר של הזמר הבריטי רולף האריס.

למרות שיש ילדים שאולי השיר מפחיד אותם, לזכותו ייאמר שהוא מצויד בסוף טוב, בניגוד מוחלט לשאר "שירי הילדים" של לוין שבדרך כלל נגמרים בסוף טראגי או בעלי אופי מיני וגרוטסקי.