BETA

הרב הראשי הספרדי

פדרו אלמודובר אומנם לא יאסור עליכם לחטט באף בשבת, אבל גם לו יש מערכת מדוקדקת של חוקים נוקשים. קבלו את המדריך המלא לסרטי הגאון הקולנועי, החל בקווי העלילה, דרך בחירת השחקנים וכלה בצבעוניות האופיינית לו ורק לו

שטנץ היא לא המילה הכי נעימה, בטח שלא כשהיא נזרקת לחלל בהקשר של אושיית הקולנוע האירופאי פדרו אלמודובר.

אבל אין להכחיש שלגאון הספרדי יש, איך נקרא לזה, סגנון מהודק ביותר, וכשאתה הולך לסרט של אלמודובר אתה יודע פחות או יותר מה אתה הולך לקבל.

לרגל עליית סרטו החדש, "חיבוקים שבורים" ובתור שירות עבור במאים מתחילים שלא מצליחים להחליט לאן לנתב את האנרגיה היצירתית שלהם, הרכבנו את נוסחת האל כשל של פדרו, שלא בהכרח תעבוד על מגה מולטיפלקסים והיכלות איי מקס, אבל תכבוש בלי למצמץ סינמטקים ואולמות ארטהאוס. אתם מוזמנים להתחיל לרשום.

חוק #1 - דמויות נשים במרכז

"ניתן למנות את הסרטים ההוליוודיים מהשנים האחרונות שהציבו נשים במרכזן על אצבעות יד אחת, הוליווד שכחה עד כמה נשים מרתקות". במילים אלו הצהיר אלמודובר, שידוע כבמאי נשים, על מחויבותו להצגת דמויות נשים חזקות ועמוקות. אחד הדברים אותם ניתן למצוא בכל סרטיו כמעט הוא קבוצת נשים, שונות זו מזו בגיל, מעמד והעדפה מינית, ששואבות כוח אחת מן השניה ומן הבסיס הנשי המשותף.

חוק #2 – ליהוקן של כרמן מאורה, ויקטוריה אבריל, מאריסה פראדס או פנלופה קרוז

אם נשים, אז נשים אמיתיות, ובשביל זה צריך למצוא את השחקניות שיגלמו אותן. אלמודובר הוכיח את עצמו במהלך השנים כמלהק בעל עין חדה במיוחד. עם אחת או יותר מן הדיוות הנ"ל על הפוסטר, ההשקעה בתסריט ובימוי יכולה להיות מינימלית, ועדיין יצליח הסרט למשוך קהל. את הקריירה המטאורית שלה בהוליווד חייבת פנלופה קרוז למאסטרו אלמודובר, שאינו מגביל את עצמו לייצור שחקניות הוליוודיות בלבד, וזכור גם כאיש שהכיר לעולם את אחד הגברים השרמנטיים ביותר בהוליווד, אנטוניו בנדרס שמו.

חוק #3 – שם משפחה בלבד

כל מי שראה בחייו כמה סרטים של אלמודובר יודע כי לבמאי יש נטייה להעלים את שמו הפרטי ולהופיע בכותרות הפתיחה של סרטיו בשם המשפחה שלו בלבד, כמו מוריסי, גנדי וסטלין. השאלה הנשאלת היא, מאיפה אנחנו יודעים שקוראים לו פדרו? מחוות המיתוג העצמי הפשוטה והאפקטיבית הזו העבירה כבר בסרט הביכורים שלו מסר ברור לעולם – מדובר בכוכב.

חוק #4 – שילוב של מין ואלימות (אחד עם השניה)

במהלך הקריירה שלו יצר אלמודובר כמה וכמה דמויות של גברים אלימים, שאינם שולטים ביצרם, ועוד העז להתייחס אליהם באמפתיה. התוצאה – סצנות המין האלימות והשנויות במחלוקת בסרטים כמו "קשור אותי, אהוב אותי", "אהבת בשר ודם" ו"חוק התשוקה". רק במאי בעל הרגישות המיוחדת והכנות הבלתי מתפשרת של אלמודובר, היה יכול להחליק סצנות מסוג זה לתוך בתי קולנוע ולקבל ביקורות אוהדות מקיר לקיר. זה המקום גם לציין שעברו של אלמודובר אינו נקי מהאשמות במיניות בוטה שגובלת בפורנוגרפיה, ובבריטניה אף המציאו בעקבות הסרט "קשור אותי, אהוב אותי" סימן צנזורה מיוחד שמתייחס לסרטים המכילים תכנים פורנוגרפיים אבל אינם פורנו פר סה.

חוק #5 - זלזול בכנסייה הקתולית

הריון, נימפומניות, התעללות מינית, שימוש בסמים, בין כתלי הכנסייה באולמודוברלנד קורים הדברים הכי משונים. האם זה סימן לביקורת על המוסד מצדו של אלמודובר? העובדה שהוא בילה חלק משנות ההתבגרות שלו תחת כנפיה של הכנסייה הספרדית, וסיפר בין השאר על כומר שהחזיק בהרמון של עשרים נערים מתבגרים, מרמזת שיש סיכוי מסוים שזה המקרה. אלמודובר, שגדל תחת שלטונו של פרנקו, לא מתבייש לכוון את חציו המורעלים לכל מוסדות המדינה, אבל הכנסייה ללא ספק שנואה עליו במיוחד.

חוק #6 -שימוש בצבעים חזקים

אחד המשפטים אותם מלחששים הכי הרבה בהפסקות סרטיו של אלמודובר הוא "איזו צבעוניות מדהימה" ואכן, אלמודובר ידוע כבמאי חובב צבעים רוויים וחזקים בהם הוא מציף את המסך. התוצאה: גירוי מתמיד של הרשתית על ידי ספקטרום רחב במיוחד שיוצר את התחושה היצרית והחמה שמאפיינת את סרטיו.

חוק #7 - פרודיה על מלודרמה

בין אם מדובר בפאסבינדר ("נישואיה של מריה בראון"), טוד היינס ("הרחק מגן עדן") או ג'ון ווטרס ("פוליאסטר"), אחד המאפיינים החוזרים בקולנוע קווירי (שאלמודובר, אגב, הוא מנציגיו הבולטים), הוא שאיבת השראה מהמלודרמות ההוליוודיות הקלאסיות. התייחסות פרודית או מחוות מסוגים שונים לסרטיהם של דאגלס סירק וג'ורג' קיוקור קיימת כמעט בכל אחד מסרטיו של המאסטרו.

חוק מספר #8- עקרות בית נואשות

זה לא מקרה שאלמודובר החליט להקדיש סרט שלם, "נשים על סף התמוטטות עצבים" שמו, לנושא. עקרות בית נואשות מופיעות כמעט בכל סרטיו, בין אם בתפקיד הגיבורות ובין אם בתפקידי משנה. הנשים האומללות הללו בדרך כלל נתקלות בקשיים כלכליים לא צפויים, תשוקות משונות, אובדן של אנשים יקרים, היתקלויות עם גברים לא נעימים (ראה חוק 4#), ואם הן ניצלות מהגורלות האכזריים הנ"ל הן בדרך כלל סתם מתחילות לבכות בלי סיבה.

חוק #9 - דמויות משולי החברה

זונות, נרקומנים, פושעים, טרנסקסואלים, טרנסווסטיטים, עניים, חולים. אלמודובר נהנה לשלב בסרטיו דמויות משולי החברה, וידוע בחמלה ובהבנה העמוקה שלו לסובלים מחוליי החברה השונים. עולם הלילה של אלמודובר הוא מקום מסוכן והזוי מחד, אך קסום ומלא בעצבות מאידך. גם הדמויות האקסצנטריות והביזאריות ביותר יקבלו יחס הוגן מהבמאי, שאוהב במיוחד לזווג בין טיפוסים שונים.

חוק #10 - רפלקסיביות

כיאה לאחד מהפוסטמודרניסטים הגדולים, סרטיו של אלמודובר הם גיבוב של מחוות, ציטוטים ובדיחות פרטיות מההיסטוריה של הקולנוע, ואלמודובר לא מהסס גם לשבור את האשליה הקולנועית ולהזכיר לצופה איפה הוא נמצא. הדוגמה המובהקת ביותר היא כמובן הפתיחה של הסרט "What Have I Done To Deserve This" בו צועדת השחקנית מתוך סט הצילומים אל תוך העולם של הסרט בצורה אגבית לחלוטין, שלא על מנת לחזור, אבל כמעט בכל אחד מהסרטים שלו קיימות שכבות על גבי שכבות של מציאויות, ובדרך כלל אחד הגיבורים אף מתעד במצלמה משלו את ההתרחשויות.



>>>"חיבוקים שבורים" מחזיר את אלמודובר לחום האנושי של פעם