BETA

05.07.2008

18:52

עודכן:

שוב האייטיז כאן

"איים אבודים" הוא סרט אישי ונוגע עם ליהוק מצוין. על אף בעייתיות בתסריט ובוסריות בבימוי, ליבי בגנו נהנתה וקיבלה קווץ' קטן בלב

תאמרו מה שתרצו על האייטיז - כריות בכתפיים, מוסיקה עמוסת סינטיסייזרים וכמויות ספריי לשיער שלבטח אחראיות למצב האוזון כיום - הכל אמת. אך יחד עם זאת, מדובר בעשור שכל חזרה אליו, מעוררת גיחוך ככל שתהיה היא סוג של גילטי פלז'ר (תענוג אסור בתרגום חופשי). סרטו החדש (והראשון כבמאי) של רשף לוי, "איים אבודים", מצליח ללכוד בקפסולה קולנועית מלבבת את כל מה שהיה לאהוב באייטיז ותוך כך יוצר קרקע פורייה להצמחתו של סיפור משפחתי מחמם לב שביותר ממובן אחד, הוא הסיפור של כולנו.

הסרט, מספר את סיפורה של משפחה כפר סבאית ממוצעת ואף קשת יום, בה חמישה בנים, ומתמקד בתאומים (אושרי כהן ומיכאל מושונוב) ובאהבתם לאותה נערה (יובל שרף). השניים, השונים בתכלית זה מזה, כשמושונוב, כרגיל, על תקן החננה הרגיש, וכהן בתור שובר הלבבות השרמנטי, חווים במהלך העלילה הרפתקאות נעורים, חולמים על עתיד מחוץ לחומות עירם הרדומה בהשראת תכניות הטלוויזיה המיתולגיות של התקופה ומגלים שהחיים מנחיתים עלייך הפתעות לא צפויות העשויות לשבש בן רגע את כל אותן תכניות שנרקמו.

בתחילת הסרט מתעורר חשש שלפנינו עוד מעדן בורקס בעל התאמות קלות לקהל שנות האלפיים. הבלחות של הומור עממי, דמויות סטריאוטיפיות קמעה ותחושה אסקימו לימונית מינוס ישבנו של צחי נוי. אך עד מהרה, הסרט, על אף המשפחתיות והחמימות שעוטפים אותו, הופך להיות קודר למדי עקב השתלשלות אירועי העלילה, ומצליח לאזן, עד סופו, בין צחוק לדמע ובין אופטימיות זהירה להכרה הבלתי נמנעת שהחיים בכלל ובישראל בפרט, הם ערבוביה של רגשות וחוויות סותרים ומבלבלים, בעיקר עבור גיבורי הסרט המתבגרים.

הליהוק המדויק הוא ללא ספק סוד כוחו של הסרט. אורלי זילברשץ מוכיחה בפעם המי יודע כמה שהיא אחת השחקניות המשובחות בביצתנו הקטנה ובונה דמות מורכבת מאין כמותה של אם משפחה שהיא חלשה ועוצמתית כאחד. לצדה, שמיל בן ארי בתפקיד האב שהופך ברגע מפטריארך רב כוח לשבר כלי הנתון לחסדי ילדיו, מצטיין ומרגש גם הוא.

מיכאל מושונוב כאמור, מגלם את התפקיד הראשי בצורה אמינה ולא מתאמצת אך נדמה שראינו אותו בטייפ קאסט הזה כל כך הרבה פעמים שקשה להלל את הופעתו - הוא פשוט נכנס בטבעיות לנעלי החנון החמוד אותן הוא מרבה לנעול. אושרי כהן, מגלם דמות של דון ז'ואן בהתהוות, אליל בנות וסוג של חתיך שכבה. הוא מצליח להעניק לה נפח ועומק ברגעי המשבר והמבוכה שלה, גם אם לפרקים מורגש מכיוונו של כהן משחק מעט מוגזם.

יובל שרף, המגלמת את מושא אהבתם של האחים, מתוקה להפליא, עוברת מסך אך עדיין בוסרית. עפר שכטר, בתפקיד משנה של חברם הטוב של זוג האחים, גונב את ההצגה בכל פריים בו הוא מופיע בזכות הומור כובש, נוכחות שקשה להתעלם ממנה וכשרון מולד שעושה חשק לראות עוד ועוד ממנו.

התסריט לוקה, לפרקים, בחוסר אמינות מסוים וישנם רגעים במהלך הצפייה שמצאתי את עצמי תוהה לגבי האפשרות שסיטואציות שהתרחשו על המסך אכן הגיוניות בקונטקסט מציאותי. רשף לוי, הוא התסריטאי שהביא לכם את "תיק סגור","הבורר","אהבה קולומביאנית" ועוד. "איים אבודים" הוא ניסיון הבימוי הראשון שלו ואף מוגדר כפרויקט סמי-אוטוביוגרפי ואישי במיוחד עבורו. ייתכן והקרבה של לוי לחומרים בהם התעסק כאן הסיחה את דעתו מקצוות פרומים מסוימים בתסריט כמו סיטואציות מעניינות שלא מתפתחות לשום מקום או דמויות משנה שמניעיהן לא ברורים על אף חיוניותן לעלילה.

ועדיין, ההנאה והעניין נשמרים על אף הבעייתיות ואולי בגללה. הסרט מעניק הצצה לחיים של משפחה מלאת רגש שחייה עוצבו על ידי תקופה, מדינה וגורל שרבים יכולים לחוש עימו הזדהות. בסיום הצפייה הרגשתי צורך עז לצלצל להוריי ולומר להם שאני אוהבת ומתגעגעת. לא רק אצל רשף לוי בבית היו רוקדים בסלון בזמן "ספינת האהבה".

"איים אבודים"