BETA

25.05.2006

16:45

עודכן:

מפגש בברלין

פתיחת ספר המתח על סוכן מוסד בגרמניה שמתמודד עם דילמות מוסריות

"דווקא גרמניה," אמר דור. דקלה, בצד השני של הקו, לא יכלה שלא לשמוע את האכזבה בקולו.
הוא יצא זה עתה מלשכתו של ראש האגף לקשרי חוץ. הרבה מחמאות הוא שמע שם, הרבה הבטחות ותקוות לעתיד – אבל ביד היתה לו רק הצעה למינוי בעייתי מאוד מבחינתו.
אורי קדמי, ראש האגף, קיבל אותו בידידות רבה, אף כי השניים לא נפגשו מעולם. לוחמים לשעבר נחשפו לאנשי המטה של יחידות אחרות רק "על בסיס הצורך לדעת", ולאנשי קש"ח לא היה צורך כזה.

"שב, שב, אני שמח לפגוש אותך אחרי ששמעתי עליך כל כך הרבה טובות," אמר קדמי, וביקש ממזכירתו להציע לדור שתייה. בתיה, אישה נאה בשנות השלושים לחייה, עשתה זאת ברצון, והגניבה אל דור מבטים רבים משנדרש כדי לשמוע איזה קפה וכמה סוכר. גם אליה הגיעו ודאי חלק מאותן "שמועות טובות", חשב. מי יודע אילו תוספות התווספו לעובדות היבשות שמצוינות מן הסתם בתיקו האישי בעת המעבר מהאגף המבצעי, בו עשה את תריסר השנים האחרונות, לכאן, ל"תבל", אגף זוהר פחות, העוסק בעיקר בהחלפת מידע עם שירותים חשאיים עמיתים.

"יש לי 'חור שחור' בנוגע לתשע השנים שהיית בחוליה המבצעית," אמר קדמי ולדור רווח: עוד זה חסר, שבתיק יפורטו עשרות המבצעים שבהם השתתף. "כתוב רק שבשנתיים האחרונות שם שימשת כסגן מפקד החוליה, ובשלוש השנים שלפני כן כמפקד צוות." דור הנהן. "מצוין כאן שהיית שותף לשלושה מבצעים שהביאו את צל"ש ראש המוסד, ואני כבר אומר לך שאני לא מבקש לדעת מה הם היו," התחייך. האם ראה את עננת החשש הקל בעיני, חשב דור.

"גם הקדנציה שלך במטה, כסגן וכראש מחלקת המבצעים, לא מי יודע מה מפורטת כאן," המשיך, "ולכן מצאתי לנכון לדבר עם כמה אנשים באגף שלך, וכמובן עם גלעד, ראש האגף, שהסכים להשאיל לנו אותך לכמה שנים. זה מקור 'השמועות הטובות', אם הדבר הטריד אותך."

האיש נעים וגם חכם, חשב דור. וגם קורא אותי בקלות יחסית. במבט שני, שהתאפשר לו עכשיו, קדמי דק הגזרה, עם שערות השיבה שהקדימו להופיע וסבר הפנים החביב, לא נראה שונה כל כך מגלעד, למרות המסלול השונה שעברו השניים בדרכם לראשות אגפיהם. קדמי בישיבות מטה, שליחויות מרופדות כנציג המוסד בארגונים חשאיים אחרים, וגלעד בעשרות סיורים לאיסוף מל"מ בארצות אויב ובמבצעים. הוא, דור, עבר מסלול דומה לזה של גלעד, חלק ממנו בפיקודו הישיר.

כמפקד צוות גם פיקד על פעולות מורכבות יותר בשטחי האויב, כשגלעד יושב בצדו האחר של מכשיר הקשר, בחפ"ק בארץ. כשראש החוליה נשאר לקדנציה נוספת, היה זה גלעד שדאג להביאו למטה, לתפקיד סגן ראש מחלקת המבצעים, ונתן לו את ראשות המחלקה כעבור שנה אחת בלבד. הם עבדו מצוין ביחד. גלעד השאיר לו את כל שלבי התכנון של המבצעים השונים של האגף, יודע שדור ה"יקה" יקפיד על כל הפרטים הקטנים, ושטבלאות השליטה, השלבים, כוחות ומשימות ואפילו טבלאות מקרים-ותגובות אפשריים שגלעד יקבל ממנו לקראת האימונים ובמבצעים עצמם יהיו מדויקות, מקיפות, לא מחסירות אף פרט. וזו מן הסתם הסיבה העניינית לכך שגלעד "נידב" אותו לאגף לקשרי חוץ, שחושק עכשיו כנראה במבצעים משל עצמו.

"כמו שבוודאי אמרו לך, רמת שיתוף הפעולה שלנו עם כמה ארגונים עמיתים הגיעה לדרגה כזו, שהם מבקשים פה ושם ייעוץ מבצעי," אמר קדמי. "וכאן התגלה מחסור באנשים עם רקע כמו שלך. אנשי שטח עם ניסיון רב בתכנון מבצעים ובהוצאתם אל הפועל. זה נמסר לך, כן?"
"כן, גלעד אמר לי שאתם מעוניינים בי כדי להקים מחלקת מבצעים כמו אצלנו," ענה דור.

קדמי חייך ודור הבחין באי נוחות מסוימת בחיוכו. הקפה הגיע עם עוד כמה מבטים של בתיה. דור ידע שהוא איננו החתיך התורן שמזכירות אינן עומדות בפני קסמו. פניו די נאות אמנם, אך קומתו הממוצעת והתנהלותו השקטה אינן מושכות מבטי נשים. זו חייבת להיות ההילה המשונה שאנשי המטה מלבישים על לוחמים. משונה כמו ההילה שההולכים על הקרקע מלבישים על טייסים, שכל יתרונם מסתכם ביכולת טכנית ספציפית, או סטודנטים על פרופסורים, שאינם אלא מומחים
לצ'ופצ'יק של הקומקום. שיהיה.

האתנחתא אפשרה לראש האגף לברור את מילותיו בקפידה:
"זו אכן היתה התוכנית המקורית. אבל עשינו חשיבה נוספת באגף, והגענו למסקנה שיש דרך טובה יותר לקדם את העניין. רוב שיתוף הפעולה שלנו נעשה עם כמה שירותים במערב אירופה. הנציגים הנוכחיים שלנו לשירותים האלה צמחו אצלנו, באגף קש"ח, והידע שלהם במבצעים הוא מהקורס שהם עברו לפני עשר שנים או יותר, ומצפייה בסרטי 'ג'יימס בונד'," צחק. "הרעיון המקורי היה שאתה, כאן, עם צוות שיעמוד לרשותך, תתכנן את המבצעים האלה ותפקח עליהם מלמעלה, ונציגי האגף יפקחו על הנעשה בשטח. אבל, שלא לציטוט, הבנו שאנחנו הולכים להתבזות. האנשים שלנו לא מבינים במָטֶרְיָה הזו, ולא יצליחו לפקח על הפעילות בשטח."

דור החל להבין לאן מובילים דבריו של קדמי. "אז הרעיון הוא שאתה תשב במרכז אירופה, ותוביל משם את הדברים כמו שהם עולים ומתגלגלים."
לא יכול להיות שגלעד לא ידע על כך לפני יומיים, כשדיבר איתו על האפשרות לעבור לקש"ח. ולא סביר שקדמי לא גילה לגלעד את כוונותיו האמיתיות. למה תמיד, אבל תמיד, יש לאנשי המטה אג'נדה חבויה. למה תמיד יש לדברים במטה ריח של תִחמון. למה אלה שהתמחו בלשקר לאויב לא מצליחים שלא לשקר גם לאנשיהם.

דור ניסה להישמע ענייני: "אתה יודע שזה לא מה שדיברו איתי. דיברו איתי על תפקיד במטה. אני לא חשבתי בכלל על שהות ארוכה בחו"ל. גם למשפחה שלי זה לא בדיוק מתאים."
"ייתכן. כמו שאמרתי לך, הגדרנו מחדש את אופי התפקיד בימים האחרונים. הנקודה היא שגם אילו היית יושב בארץ היית צריך להיות כל הזמן בנסיעות ובתכנונים, ועדיף כבר לשבת באירופה."
"מה זה אומר אירופה?"
"גרמניה. ברלין. המרכז האמיתי של אירופה. קודם כל כי רוב העבודה המשותפת נעשית באמת עם המוסד הגרמני, ושנית כי זה מרחק של שעה טיסה משאר השירותים שעובדים איתנו. זה הצנטרום של הפיילה. אני הייתי הנציג בגרמניה, זה היה עוד בבון, לפני איזה עשר שנים. וזה מעניין, מעניין מאוד."

"איך זה מסתדר עם העבודה של שאר הנציגים?" התעלם דור מהפן האישי שאורי ניסה להכניס לשיחה. "הרעיון הוא ששאר הנציגים יתעסקו בשוטף – חילופי מידע מודיעיני וכולי, ואתה תתעסק רק במבצעים, מבצעים ממש, אתה יודע: עיקובים ותצפיות, חשיפת תשתיות טרור, חשיפת עסקאות נשק, גם גיוסים – כל מה שצריך ושאתה יודע לעשות יותר טוב מכל אחד אחר שם."
"אתה חושב שזה ימלא תפקיד? כמה מבצעים מהסוגים שהזכרת כבר יש?" "לא הרבה, אבל מספיק כדי להצדיק את הישיבה שלך שם, והרעיון הוא לעלות מדרגה, בעזרתך." דור התעלם מהמחמאה המוסווית: "גם לא ברור לי איך זה יסתדר עם זה שבברלין יושב הנציג הרשמי שלכם."

"אז זהו," כחכח קדמי, "באמת חשבנו שעל הנציג בגרמניה אפשר לוותר, אם אתה יושב שם."
"כלומר, שאני למעשה אהיה הנציג בגרמניה," אמר דור והביט בראש האגף שמולו ללא צל של חיוך."דור, אתה האיש הנכון בזמן הנכון וצריך שזה יהיה גם במקום הנכון. גם מבחינתך זה הצעד הנכון. זה יפתח לך אופקים חדשים של שירות עכשיו, כשכל אגפי המבצעים, ואתה יודע שגם אנחנו נכללים בהם," הדגיש בגאווה לא מוסתרת, "נמצאים למעשה תחת קורת גג אחת. בעוד שלוש שנים, כשתחזור משם, אתה תהיה מהבודדים עם ניסיון ברמת רמ"ח וראש שלוחה בשני אגפים, באגף שלך ואצלנו, ותהיה מועמד טבעי לקידום. תחשוב על זה."

"מפגש בברלין" מאת מישקה בן דוד, ספרית מעריב