BETA

29.11.2018

16:50

מצילים את אפריקה: הישראלים שנוסעים לעזור ליתומי האיידס

בני נוער ישראלים יצאו לאפריקה בפרויקט התנדבותי חדש שמנסה להציל את בני הנוער היתומים – ולמדו לא מעט גם על עצמם: "הבועה שלנו התפוצצה"

מגפת האיידס שהתפשטה בשנות ה-80 וה-90 הרגה מיליונים ברחבי העולם, ובאוגנדה לבדה הותירה מאות אלפי ילדים יתומים. חצי מאנשי העיירה קאבירה מתו מאיידס וחלק גדול מילדי העיירה נותרו בלי הורים, יתומים בעולם. ב-1999 החליט מנהל בית הספר, דומיניק, להקים בביתו בית ספר שהתחיל עם 12 תלמידים – ועד סוף השנה הראשונה כבר היו בו 49 תלמידים. מאז בית הספר התרחב ועד היום למדו בו יותר מ-600 תלמידים מכל רחבי האזור, כולל 160 כיום.

 

בית הספר מתבסס על תרומות ומתנדבים מרחבי העולם, בהם גם ישראלים. שתיים מהמתנדבות הישראליות, יובל חסיס וניצן תבור, שוחחו איתו וסיפרו לנו על ההחלטה לעזוב הכל ולטוס לאפריקה רגע לפני הצבא.

 

חסיס ותבור שמעו על הפרויקט, והגיעו מישראל היישר לבית הספר להתנדב. "הילדים שם הם בגילאי 3-16, המתנדבים שבאים מלמדים שיעורים כמו מחשבים, ספורט, אנגלית", הן מספרות לאתר ערוץ עשר. "אנחנו לימדנו מחשבים, קריאה, דיבייט וספורט, עזרנו לבדוק מבחנים והשגחנו בשיעורים. אבל יותר מכל, האמת, המטרה העיקרית של המתנדבים היא לספק אהבה ותשומת לב לילדים".

 

תבור מוסיפה ואומרת כי "כדי לגייס כסף בית הספר עוסק בתחומים שונים ומגדל לעצמו את האוכל, יש שם גינה גדולה שעבדנו בה והיא כוללת עגבניות, פלפלים וכו', וחווה עם תרנגולות, חזירים ושתי פרות מתוקות שרק הגיעו. עבדנו בחווה, עזרנו לקלף ירקות לכל בית הספר, עזרנו במרפאה ובכל מקום שיכולנו".

 

בית הספר באוגנדה
 

בית הספר באוגנדה ( יובל חסיס )

 

 

 

"אנשים מאושרים עם 3 סטים של בגדים" 

 

הפרויקט משנה את הגישה התרבותית אצל המתנדבים, אבל לא פחות מכך, גם אצל הילדים שזוכים להכיר עוד תרבות. "כשהגענו הילדים היו בטוחים שלבן זה עשיר, התפיסה באפריקה היא בכללי כזאת שלבנים באים מטירות ויכולים לקנות מה שבא להם כי לא חסר להם כסף", מספרת תבור, "הם היו בשוק לגלות שיש לבנים חסרי בית, עניים ושגם אנחנו עברנו דברים שונים בהיסטוריה".

 

גם הישראלים למדו על אפריקה לא מעט, מעבר למה שאפשר לראות בטלוויזיה או בקריאה מרפרפת ברשת. "למדנו מלא על התרבות האפריקאית, נחשפנו לעוני קשה בפעם הראשונה ופוצצנו את הבועה ה'רמת שרונית' שחיינו בה עד עכשיו. למדנו באפריקה איך להעריך את החיים הפשוטים, אנשים מסתדרים עם 3 סטים של בגדים והם מאושרים, למדנו גם להעריך את התרבות המודרנית" כך מספרת לנו חסיס.

 

"אנשים שבאים לבקר באפריקה לא באמת חווים את הארץ. כדי להבין ולראות את היבשת באמת, צריך לעזוב את האזורים התיירותיים, ולהתמודד עם תנאים קצת שונים - כמו מקלחת קרה בדלי, לאכול מאכלים קצת מוזרים, אבל לראות מראות מדהימים ולפגוש אנשים מיוחדים ונחמדים בטירוף".

 

 

 

אוכלים פושו, חוטפים מכות

 

חסיס יכולה כבר לשים את האצבע על המכשולים הגדולים העומדים בפני הילדים. "כמובן שהכסף זאת הבעיה העיקרית - הילדים בבית הספר אוכלים אותו דבר 3 פעמים ביום במשך כל השנה. זה ככה גם בכפרים, ובבתי ספר עניים בכללי, תוכלו למצוא אנשים מבוגרים שלא אכלו כלום חוץ מפושו - תערובת של קמח תירס ומים – במהלך כל חייהם. חלק מהילדים באים ממשפחות ששלחו רק ילד אחד לבית הספר בעקבות מחסור בכסף, רובם לא יכולים להרשות לעצמם דברים בסיסיים כמו תחבושות, פדים וחיתולים".

 

חסיס ממשיכה ומספרת על ממדי העוני הקשה באוגנדה: "הילדים מסתובבים במדי בית ספר קרועים לגמרי ולחלקם אין מדים כלל. העוני מוביל לגניבות רבות בקרב הילדים. הם ישנים באותו חדר, 300 ילדים בחדר עם מיטות צפופות של שלושה במיטה ולכן לא ניתן למנוע לקיחת חפצים. גם לנו נגנבו חפצים רבים ואפילו סכום לא קטן של כסף".

 

 

"בעיה גדולה נוספת היא העובדה שנהוג להכות את הילדים", אומרת תבור, "החינוך באפריקה הוא נוקשה, הם מאמינים שרק על ידי מכות הילדים לומדים, ולכן אחת מהמילים הראשונות ששמענו שם זה – 'אני אכה אותך'. בבית הספר בו התנדבנו לא דוגלים בחינוך הזה, ומשתדלים למנוע אותו כמה שיותר".

 

שוחחנו גם עם נביל ג'יימס, שמגיע ממשפחה ענייה בת שבע נפשות שגרה בעיירה. הוא מבקש להעביר מסר לישראלים ששומעים אותו. "אני מבקש מכם לצאת, לעזור לאנשים העניים באפריקה ולהגביר את המודעות בקרב בני הנוער לאיידס בקרבם". מנהל בית הספר אומר לאתר ערוץ עשר כי "האיידס עדיין מהווה איום על הקהילה שלנו", ומוסיף כי בכנס בינלאומי בו הוא משתתף, נחשף כי שלישי מהחולים באיידס גרים באפריקה.

 

 

 

 

כל העולם משפחה

"לאחר שסיימנו מסגרת של 12 שנים בארץ, כל אחת עם בגרות מלאה וקשה", מסכמת חסיס, "החלטנו שלפני הגיוס לצה"ל אנחנו רוצות לשבור שגרה ולראות מקום אחר. מצאנו את ההתנדבות הזו בבית הספר וישר החלטנו ששם אנחנו רוצות להיות. רצינו מקום שיאפשר לנו לחוות את אפריקה האמיתית ולתת מעצמנו. קאסו זה בית, לא היינו הולכות למקום אחר.

 

"למרות שישראל זה בית, הדבר לא מונע מאיתנו לרצות לעזור לאנשים מחוץ לארץ. יש מקומות שזקוקים למלא עזרה - בייחוד מדינות עולם שלישי, כל האנשים בעולם הם משפחה - ואנחנו לא רואות אנשים שגרים בארץ מעל אנשים אחרים".

 

 

וגם אתם יכולים להצטרף לפרויקט להתנדבות או לתרום