BETA

30.05.2018

19:11

מזג אויר משוגע
מזג אויר משוגע,
fotolia

עושים סדר אחת ולתמיד: האם מזג האוויר השתגע?

בעקבות מזג האוויר המשונה בשבועות האחרונים, אתרי החדשות כבר החליטו שהאקלים יצא מדעתו. אבל המציאות, כך מסתבר, מעט יותר מורכבת. אור אליאסון ממכון דוידסון מסביר

רוב הציבור, בדומה לקהילה המדעית כולה, מבין כיום שההתחממות הגלובלית היא עניין אמיתי ומשמעותי. אלה שעדיין מסתייגים תוהים לא אחת איך אפשר להיות בטוחים שהאקלים יוצא הדופן שכדור הארץ חווה בשנים האחרונות נובע ממעשי האדם, ואינו חלק ממחזורי אקלים טבעיים שאינם תלויים בנו.

 

השאלה לגיטימית ונכונה. האם מזג האוויר בשנה האחרונה באמת היה קיצוני ברמה שההיסטוריה לא ראתה כדוגמתו? ואולי אנחנו עדיין נמצאים בתוך תחום סביר סטטיסטית של תנודות אקלים רגילות? בכתבות חדשותיות רבות על אירועי אקלים קיצוניים מופיעים משפטים דרמטיים כמו "ההוריקן ההרסני ביותר מאז 1961" או "הטמפרטורה הגבוהה ביותר בסידני ב-79 השנים האחרונות". מה באמת השתנה בעולם היום שלא היה כדוגמתו לפני כמה עשרות שנים?

 

גם כאן בישראל חווינו שנה לא שגרתית. היא החלה בסתיו חם ויבש במיוחד, וחודש נובמבר היה אחד מהשחונים שידעה המדינה. השנה המשיכה עם מחזורי קור וגשם יוצאי דופן בחודשים אפריל ומאי, שגרמו להצפות ולאירועי שטפונות חריגים. בכמה מאתרי החדשות בארץ, ועוד יותר מזה בטוקבקים, עלו קולות זעקה על האקלים שמשתגע. חלקם אף הרחיקו לכת והתריעו שסוף העולם מתקרב.

 

האמת היא שאירועי אקלים כאלה אינם חסרי תקדים. נובמבר יבש כמו זה שחווינו בסתיו האחרון פוקד את הארץ אחת לכמה שנים. כבר בשנת 1962 תועד חודש נובמבר יבש באופן קיצוני, עם "הטמפרטורה הגבוהה ביותר שנמדדה לחודש הזה במאה השנים האחרונות". גם גשמי אביב עזים באפריל ואפילו במאי אינם תופעה חדשה.

 

 לא כל אירוע אקלים קיצוני הוא תופעה חדשה. הצפות ביוסטון, טקסס בעקבות ההוריקן "הרווי" ב-2017
 

לא כל אירוע אקלים קיצוני הוא תופעה חדשה. הצפות ביוסטון, טקסס בעקבות ההוריקן "הרווי" ב-2017(צילום: shutterstock)

 

הטיית הפרשנות

 

חתן פרס נובל בכלכלה דניאל כהנמן ועמיתו עמוס טברסקי, שחקרו יחד תהליכי שיפוט וקבלת החלטות, כינו את הנטייה האנושית הזאת לפרשנות מוטה של אירועים בשם "יוריסטיקת הזמינוּת". יוריסטיקה היא כלל חשיבה פשוט שמספק לנו דרך קלה ומהירה לקבל החלטה, והכלל הרלוונטי עבורנו כאן הוא הנטייה שלנו להעריך את השכיחות של תופעה לפי הקלות שבה דוגמאות שלה עולות בדעתנו.

 

כשמתרחש אירוע דרמטי, קל לנו להיזכר בו, ולכן אנחנו חושבים שאירועים מסוגו שכיחים הרבה יותר מכפי שהם באמת. לדוגמה, אם ראינו מכונית בוערת לצד הכביש נעריך שהשכיחות של תאונות דרכים גבוהה יותר ממה שחשבנו קודם, ובעקבות צפייה ממושכת בסרטי ריגול ייתכן שנתחיל לראות קנוניות בכל מקום.

 

לתופעה הזאת יש גם צד נגדי. כשאנחנו מתקשים להיזכר בדוגמאות למקרים מסוימים, למשל גשם בחודש מאי, או נובמבר שחון במיוחד, אנחנו נוטים להעריך שהם נדירים יותר מכפי שהם באמת. אירועי מזג אוויר פשוטים, כמו גשם כבד שגרם לנו לבטל את תוכניותינו לפני כמה שנים, מפסיקים עד מהרה להעסיק אותנו. כן, "כמו שלג דאשתקד".

 

אם כן, סביר בהחלט להניח שאירועי מזג אוויר מפתיעים, אינם חורגים מסטיות אקלימיות אחרות שבהן חזינו בעשרות השנים האחרונות, בניגוד למה שדפוסי המחשבה והזיכרון המוטים שלנו גורמים לנו להאמין.

 

כיום אין כבר ויכוח מדעי על עצם קיומה של ההתחממות הגלובלית ועל תרומתו של האדם לה. מחקרים רבים מראים שהתדירות של אירועי האקלים הקיצוניים בעולם אכן עלתה לעומת ראשית המאה ה-20. אולם ייתכן שהעניין התקשורתי הגובר בנושא שינוי האקלים מטה את הפרשנות שלנו וגורם לנו לפרש כל אירוע אקלימי חריג כתוצאה בלתי נמנעת של התופעה שנמצאת כבר בתודעתנו.

 

כך קורה שכאשר הרבה כתבות מדברות על התחממות גלובלית, גם אירועי מזג אוויר "רגילים" יכולים להיצבע באותו אור. התופעה הזאת טומנת בתוכה סכנה מסוימת, כי היא עלולה לפגוע באמינות של הראיות האמיתיותלשינוי האקלים. חשוב לפיכך שגם אמצעי התקשורת ינהגו בזהירות ויחשבו פעמיים לפני שהם בוחרים כותרות מפוצצות לדיווחים על אירועים רגילים.


הכתבה של אור אליאסון פורסמה לראשונה באתר מכון דוידסון, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע