BETA

18.04.2018

21:04

מפוסט בפייסבוק לחלל: האם ב-2018 ישראל תנחית חללית על הירח?

בשנת 2018, פרויקט שהחל ברשת, רתם מהנדסים ואנשי הייטק בכירים והפך לתופעה שסחפה עשרות מתנדבים, עשוי לצבוע יעד נוסף בכחול לבן. כתבת הסיום לפרוייקט 70/70

ב-70 שנותיה, הספיקה מדינת ישראל לצבור אירועים מכוננים שיכולים לאכלס 1,000 שנות חיים של מדינה אחרת: מלחמות, רציחות, מגיפות, עליות, מהפכים פוליטיים. אבל לא רק. 

 

בפרויקט 70/70 שיצא לדרך לפני מספר שבועות באתר 10TV, חזרנו כל יום אל אירוע אחר משנה אחרת מתולדות המדינה – לעתים משעשע, לעתים ראשוני או ייחודי. חלקם, כך התברר, מעצבים את חיינו עד היום. אחרי שהתחלנו את הפרוייקט הזה עם מפקד האוכלוסין הראשון של המדינה הצעירה בשנת 1948, בחרנו לסיים את הפרוייקט עם הצצה לעתיד הקרוב של המדינה הצעירה, עתיד שיקח אותנו מעבר לרקיע הבוהק והיישר, כך מסתבר , לירח. 

 


 

בשנת 2007 הכריזה גוגל על מיזם שאפתני ביותר: תחרות בינלאומית להנחתת חללית על הירח, שזכתה לכינוי Google Lunar XPRIZE, מדובר היה למעשה מרוץ בינלאומי מודרני בין קבוצות פרטיות להנחתת חללית בלתי מאוישת על הירח כמו גם על פרס של 20 מיליון דולר לזוכה. 33 קבוצות נרשמו לתחרות במקור, ובינהן גם קבוצה ישראלית קטנה - עקשנית ונחושה בשם  SPACEIL.

 

יריב בש, מייסד SpaceIL
 

יריב בש, מייסד  SpaceIL

 

 

"הכל התחיל לפני כשבע שנים, חודש בלבד לפני תום ההרשמה לתחרות" מספר יריב בש, מייסד עמותת SPACEIL בראיון לעשר אונליין. "אני בתור מהנדס שמעתי על התחרות הזאת שנתיים אחרי שהתחילה, ונדהמתי לגלות שאין אף נציגות ישראלית. אז פרסמתי הודעה בעמוד הפייסבוק שלי: 'מי רוצה לבוא איתי לירח?'. חבר בשם כפיר דמרי, ראה את הפוסט וענה 'אם אתה רציני, אני בעניין', ויחד עם חבר שלישי בשם יהונתן ויינטאוב, מהנדס חלל ששמע על ההצעה הלא שגרתית – החלטנו להיפגש בבר היחיד שהיה אז בעיר חולון.

 

"יהונתן אפילו הביא דפי משבצות והתחלנו להשתעשע בפיזיקה ולשרבט שרטוטים ראשונים של החללית. כמובן שהיום אני יודע להגיד שזה ממש לא היה בכיוון, אבל באותו הערב על בירה החלטנו להקים יחד את העמותה. כיום, ל-SpaceIL יש 50 עובדים שלצד המהנדסים של התעשיה האוירית, בונים את החללית שאנחנו העזנו לחלום עליה".

 

  SPACEIL
 

החללית המיועדת (spaceil)

 

מה קסם לכם באתגר הזה?

 

"חשבתי שזה לא יעלה על הדעת שדווקא לישראל, עם כל החוצפה והתעוזה שלנו, לא תהיה נציגות בכזאת תחרות", עונה בש. "מה שקוסם בכזה אתגר זה להוכיח שניתן לעשות את הבלתי אפשרי. בעיני זה הדרייב הכי גדול של המוח הישראלי. וחוץ מזה, איך אפשר לומר לא לבניית חללית?".

 

עם האנרגיה הזו החבורה החלה במסע המפרך לעבר המטרה: זכיה בתחרות. אבל הדרך לא הייתה פשוטה, לא עבור החברה הישראלית ולא עבור 32 המתחרות שלה. בתוך שנים ספורות נשרו רוב המתחרות - בעיקר כשאלו הבינו כי מדובר במשימה מורכבת ומאתגרת. וכך נותרו 16 קבוצות בלבד במרוץ - כשכולן נאבקות באתגר הגדול - גיוס הכספים הדרושים למאמץ יוצא הדופן הזה.

 

"בסוף, החללית הזו עולה כסף, ולא מעט כסף", מספר בש. וזהו האתגר הכי גדול שלנו בפרוייקט מיומו הראשון וכנראה שעד יומו האחרון – איך מגייסים את כל הכסף הדרוש לבניית חללית כחול לבן? לשמחתנו יש לנו תומכים מדהימים שמלווים את הפרוייקט פחות או יותר מהיום הראשון שלו". כשבש מדבר על תומכים, הרי שהרשימה ארוכה מאוד ומכילה אנשים כמו מוריס קאהן, ד"ר מירי ושלדון אדלסון, וקרן שוסטרמן, כמו גם קמפיין אינדיגוגו מוצלח שגייס למעלה מ-280 אלף דולרים מהציבור הרחב–  "גילינו שבאמת אכפת לישראלים מהפרוייקט כמו שחשבנו" מספר בש על הפרוייקט, "ובנוסף המדינה בהחלט תומכת, אבל כמובן שאנחנו תמיד שמחים לעוד". עוד בין התומכים תמצאו גם את סוכנות החלל הישראלית, משרד המדע והחלל, משרד החינוך, מכון וייצמן למדע, בזק, אוניברסיטת תל אביב וגם מי שמוגדרת כשותפה מלאה - התעשייה האוירית.

 

איך התיחסו אליכם בסביבתם הקרובה? האם אנשים הרימו גבה?

 

"התגובה הכי נפוצה של אנשים כשאני מספר להם על החללית היא ששואלים אותי 'רגע, אז אתה אסטרונאוט?'", עונה בש בהלצה. "וברצינות- מההתחלה, כנראה שהיה לנו יותר מזל משכל והתגובות של אנשים שפגשנו בדרך עזרו לנו להתקדם: הצלחנו להירשם לתחרות ממש ברגע האחרון. חיפשנו את סניף הבנק היחיד בסביבה שהיה פתוח ביום שישי כדי להפקיד את הכסף – 'דמי הרצינות' - ביום האחרון לפני סגירת ההרשמה. אחרי שנרשמנו, הצלחנו להפעיל קצת קשרים ונפגשנו עם מי שהיה ראש סוכנות החלל הישראלית, פרופסור איציק בן ישראל. הראינו לו מצגת עם הרעיון שלנו, הוא צחק אבל אמר שיעזור לנו. זמן קצר לאחר מכן, קיבלנו הזדמנות להעביר מצגת בכנס, שבשורה הראשונה שלו ישב מוריס קאהן. הוא ניגש אלינו בסוף ההרצאה ושאל: "יש לכם כסף"? ונתן לנו 100,000 דולר להתחלה. מאז הוא ממובילי הפרוייקט  והיום הוא התורם הכי גדול שלנו".

 

כאמור המטרה - לזכות בתחרות של גוגל ולהפוך את דגל ישראל למדינה השלישית שמגיעה לירח אחרי ברית המועצות וארצות הברית הצליחה לסחוף אחריה רבים בישראל. החלום הזה זכה לחיבוק גדול מהממסד והפרופיל התקשורתי הגבוה שלו גייס גם לא מעט תרומות, הבולטת שבהן על סך כשישה-עשר מילון דולר מאיש העסקים שלדון אדלסון. אבל היו מי שלא שפר עליהם מזלם ובתוך שנים ספורות נשרו רוב המתחרות של SPACEIL  - בעיקר כשאלו הבינו כי מדובר במשימה מורכבת ומאתגרת.

 

וכך נותרו 16 קבוצות בלבד במרוץ כשמועד השיגור המיודע נדחה מהמועד המקורי - דצמבר 2015 . בהמשך, הודיעה הנהלת התחרות Google Lunar XPRIZE  כי קבוצה שלא תצליח לחתום על חוזה שיגור עד סוף 2016- תודח אוטומטית מהמרוץ. הראשונה לעשות כן הייתה SpaceIL הישראלית, כשבטקס חגיגי בנוכחות הנשיא ריבלין ושר המדע אקוניס, הכריזה על חתימת חוזה עם חברת SpaceX האמריקנית של אילון מאסק. ההצלחה של החברה הישראלית נובעת בין היתר מכך שהחללית שלהם אינה זקוקה לכן שיגור משלה - והיא נראית בסך הכל כרובוט עם ארבע רגליים, שגובהו 1.5 מטרים בלבד ורוחבו כ-2 מטרים, ושיכול להסתפק בתא קטן על גבי הרקטה האמריקנית.

 

 נשיא המדינה ושר המדע אופיר אקוניס ליד החללית המיועדת
 

נשיא המדינה ושר המדע אופיר אקוניס ליד החללית המיועדת( SPACEIL)

 

בהמשך רק עוד 4 מדינות נוספות הצליחו לעמוד באתגר הזה - מה שצמצם את מספר הפיינליסטיות לארבע מתמודדות נוספות בלבד בתחרות שנאבקו עם Space IL על המקום הראשון: Team Indus ההודית, Team Hakuto היפנית, Moon Express האמריקנית, ו- Synergy Moon הרב- לאומית.

 

במקור נרשמו לתחרות 33 קבוצות, מה ייחד אתכם לעומת האחרים? מדוע אתם הצלחתם איפה שרובם כשלו?

 

"SpaceIL הייתה למעשה הקבוצה האחרונה שנרשמה למירוץ, ביום האחרון לרישום. והיו כשנתיים וחצי להירשם", מספר בש. "אבל, הרישום המאוחר איפשר לנו ללמות מהטעויות היקרות של המתחרים שלנו. למשל – כל המתחרים בנו רובוטים שיטיילו על הירח. רובוט מסבך ומגדיל את המשימה – הוא צריך לתקשר עם הנחתת, ולרדת ממנה, ומכיל הרבה מערכות כפולות. ישר הבנו שנדרש פה תכנון קצת אחר – מאחר והחללית הפעילה מנועים כדי להכיע עד לירח, הנחנו שנוכל לשגר אותה בשנית ולדלכ את ה-500 מטר הנדרשים. שלחנו שאלה למארגני התחרות והם אמרו שזה בהחלט מותר. לאט לאט ראינו שכל הקבוצות מיישרות קו עם הפתרון הישראלי, והופכות גם הן לחלליות ללא רובוטים. וכך, מהמקום האחרון, הפכנו לקבוצה הראשונה ש"פיצחה" את השיטה הטובה ביותר להגיע לירח".

 

 

תאריך המטרה של גוגל לשיגור, כאמור, נקבע לדצמבר 2015, ואז הוזז שוב לדצמבר 2016 ומשם הוזז בפעם האחרונה לדצמבר 2017. מאחר ואף אחת מהמתחרות, כולל SPACEIL, לא הצליחו לעמוד ביעד, בגוגל הכריזו בראשית 2018 שהתחרות הסתיימה באופן מוחלט ללא זוכים - והותירה רבים מאוכזבים. 

 

כשגוגל הודיעה על סיום התחרות, איך הרגשתם ומתי החלטתם שאתם ממשיכים קדימה לא משנה מה?

 

"די מההתחלה הבנו שהפרוייקט הזה הוא הרבה יותר גדול מזכיה בתחרות של גוגל. המשימה של ספייס איי אל תמיד הייתה חללית ישראלית על הירח – בין אם יש תחרות או אין ובין אם אנחנו או קבוצה אחרת תזכה בפרס.

 

"כבר מההתחלה הקמנו את ספייס איי אל כעמותה חינוכית ללא מטרות רווח", אומר בש – "ואני חושב שזה היה אחד הסודות להצלחה שלנו. כך במקום לדבר על רווחים מנחיתה על הירח (רמז: אין הרבה). אפשר לדבר על ה'רווחים' של מדינת ישראל ומה פרוייקט כזה יכול ליצור – פרוייקט אפולו כמשל".

 

אתם מדברים בראיונות המון על "אפקט אפולו". ספרו לנו קצת על החשיבות שלו בעיניכם?

 

החללית היא בעצם כלי – שמטרתו ליצור עוד אלפי ועשרות אלפי מהנדסים ומדענים צעירים למדינת ישראל. יגאל פת-אל, מנהל מצפה הכוכבים בגבעתיים (בין עיסוקיו הרבים) מספר שעד היום כשהוא מסתובב במכוני מחקר ומעבדות בארץ, הוא נתקל במדענים שמספרים לו בעיניים נוצצות על איך הביקור במצפה הכוכבים שינה את חייהם לכיוון המדע וההנדסה. המטרה שלנו היא ליצור את אותו האפקט, למדינה שלמה. 

 

מה היה הרגע הזה עבורך, בשנות ההתבגרות?

 

"עבורי באופן אישי, אני חושב שערכות המדען הצעיר שסבי היה קונה ומרכיב עמי סללו את הדרך שלי להנדסה" מספר בש.

 

כאמור, התחרות של גוגל אמנם הסתיימה, אבל בפרוייקט העצום, שכבר גייס 55 מיליון דולר, לא מתכוונים לעצור ומבטיחים כי יעמדו בהיעד שהציבו לעצמם: חללית ישראלית תנחת על הירח עד לסוף שנת 2018. 

 

בהנחה שאכן השיגור יתבצע עוד השנה כפי שהכרזתם, לאן פניה של SpaceIL מועדות משם?  

 

"דבר ראשון, ננוח שבועיים. חשבנו על זה רבות. לדעתנו, ספייס איי אל צריכה לבחור בכל פעם משימה קשה, על גבול הבלתי אפשרי – בתחומי המדע וההנדסה. אבל משימה שתוכל לחבר אליה דור שלם של ילדים. כך שנוכל להמשיך לעשות את מה שאנחנו עושים עד כה – להצעיד את העולם קדימה – מדעית וחינוכית".