BETA

07.09.2011

11:27

שכונה 90210 • על גמר "חי ב-LA LA לנד"

הריאליטי ששלח חבורת זמרים ים תיכוניים להתחרות על קריירה מעבר לים לא הביא הרבה כבוד למדינה אבל הוכיח שכל ישראל חברים, עד שבסוף זכה מישהו שלא יזכיר לאמריקנים את רדיו אל-קאעדה. שירן אוחיון נותנת בכפיים

לא ברור איך, אבל "חי בלה לה לנד" הפכה לתוכנית קאלט. צוות המשתתפים שכלל שישה זמרים ים-תיכוניים הכיל את כל המרכיבים הדרושים לכישלון: האנונימיות היחסית של ג'ולייטה, העובדה שאביהו שבת הגיע על תקן החתיך, האנגלית של דודו אהרון וזהבה בן. כן, ה-זהבה בן. בנוסף לקאסט הבעייתי, הטוויסט בעלילה היה מאוס - קרובת המשפחה המסוכסכת שנכנסת לבית - ואם זה לא היה מספיק, הקדימונים ל"לה לה לנד" השתלטו על רוב לוח השידורים של Yes בימים שלפני עליית הסדרה. קשה להאמין שהיה מנוי לווין בארץ שלא זמזם לעצמו "אני חי בלה לה לנד" לפחות שלוש פעמים ביום, מבלי שראה אפילו דקה מהסדרה.

אך בכל זאת, משהו שם קרה והמדינה התמכרה. ממש בלי שציפינו, עקבנו בכל ערב אחרי התוכנית כדי לראות מה חדש בוילה, מי ניצח באתגר ומה בישלו היום זהבה ואתי. הסדרה לא הייתה חכמה או מרתקת במיוחד, אבל היא הייתה כובשת. בין אם בשל הכימיה שבין המתמודדים, השכונתיות הכה מוכרת או סתם היעדר סדרות טובות אחרות באותה השעה.

 

"לה לה לנד" הוכיחה שאפשר ליצור סדרת ריאליטי טובה גם בלי תככים ומזימות. הפרגון בין המתמודדים היה גדול ולרוב גם אמין, כך שבעצם, הסכסוך היחידי היה בין דודו לצוות העריכה של התוכנית. זו הייתה תוכנית שאמנם מעולם לא נראתה בארצנו, אבל טוב יהיה אם לא יחזירו אותה לעונה שנייה. למה? כי הפורמט הוא בעייתי - זה לא באמת ריאליטי וזו לא סדרה עם תסריט.

 

תוספות שיער שניקו את השטיח

המטרה לא ממש מובנת: שישה זמרים נלחמים על חוזה הקלטות בארצות הברית, למרות שיש ל(רובם) קריירה מוצלחת בארצם, וכל קשר בינם לבין הקהל האמריקני הוא מקרי בהחלט. בניגוד לתוכניות ריאליטי אחרות, לא היה כאן ניתוק של המתמודדים מבני המשפחה, כאשר בנה של זהבה בן (קוראים לו בן, בחיינו) אפילו טס לבקר את אמא.

 

גם הליהוק לא עשה יותר מידי כבוד למדינה. לא פעם התכווצתי בכורסא למשמע האנגלית של דודו והאחיות. למעשה, חוץ מדה לוקו, שלרוב אמר דברים קוהרנטיים, אף אחד מהם לא העיז לדבר יותר מידי בשפה הזרה. אביהו שבת היה משעמם ושימש כ-"Eye Candy" של החבורה, וג'ולייטה, שבארץ לא ממש שמעו עליה לפני עליית התוכנית, הייתה הכוסית הבלונדינית.

 

תוכנית הגמר, שהועברה בשידור חי בהנחייתו של שבי זרעיה (בסוף מתברר שהוא שולט בתעשייה), שמרה על הרוח הכללית של הריאליטי. ראשונים עלו הפייבוריטים לניצחון אלון דה לוקו וג'ולייטה ואחריהם אתי לוי, אביהו שבת, זהבה בן (עם תוספות שיער שניקו את השטיח) ודודו אהרון.

 

ההכרזה הראשונה של הערב הייתה של תואר "חביב הקהל" אותו קטף מר דה לוקו. פרסומות אמנם לא היו, אבל אינספור פילרים, שכללו לקט של כל מתמודד וראיונות סתמיים, דווקא כן. אחרי שעה מייגעת הגיע הרגע המיוחל של הכרזת הזוכה. לאחר סבב מחמאות דביקות הכריז מנכ"ל חברת התקליטים האמריקנית רון פייר על בחירתו באלון דה לוקו.

 

אז כן, הבחירה הייתה צפויה גם כי דה לוקו היה מהמתמודדים הבולטים ביותר בתחרות ובבית, וגם כי פייר אולי אמר שהוא מחפש מישהו שישלב בין האתניות למערביות, אך לבסוף בחר בזמר שהכי קרוב לסגנון האמריקני. הרי בואו נודה באמת, מעוולים זה אולי מיוחד, אבל זה גם ירגיש לאמריקנים כאילו הדליקו בטעות את הרדיו על תחנה פיראטית של אל-קאעדה.

 

אז ברכותינו לאלון דה לוקו, שהוכיח שגם אם הוא לא בלונדינית בת 23 וגם אם אין לו קריירה משגשת פה, הוא יכול לכבוש את חברות התקליטים - והרשו לנו גם להצטרף לשבי זרעיה ולברך את ישראל בונדק, האמרגן המיתולוגי של אתי לוי, על שחרורו מהכלא. בהחלט היה לנו משדר גמר באווירת שכונה, אבל מה, עם קידומת 90210.

 

>>> לאתר "חי ב-LA LA לנד" עם קטעים והפתעות

 

>>> ראיון מיוחד עם שופט "לה לה לנד": רון פייר