BETA

01.06.2012

22:41

עודכן:

40 שנה לפיגוע בשדה התעופה בלוד: הניצולים מרגישים שנשכחו

החודש צוינו 40 שנה לפיגוע בשדה התעופה בלוד שהביא לשינוי נוהלי הביטחון בנמלי תעופה. 24 בני אדם נהרגו וכ-80 אחרים נפצעו אז. הניצולים ובני משפחותיהם מרגישים כי בישראל מעדיפים לשכוח את הפיגוע ומוחים נגד החוק שמונע מהם לתבוע את קוריאה הצפונית, העומדת מאחורי הפעולה

ארבעה עשורים חלפו מאז רצחו מחבלים יפנים 24 בני אדם ופצעו כ-80 אחרים באולם קבלת המזוודות בשדה התעופה בלוד. ארבעה עשורים במהלכם הניצולים עדיין לא מצאו שקט או אפילו את ההכרה אותה ביקשו לקבל מהחברה הישראלית. פצע נוסף פתוח בקרב הניצולים ומשפחותיהם הוא העובדה שלפי החוק הישראלי, אין הם יכולים לתבוע את קוריאה הצפונית - המדינה שעומדת מאחורי הפעולה. משפחות ההרוגים הזרים תבעו וזכו לאחרונה בתביעת ענק בנושא.

 

הפיגוע התרחש בחודש מאי 1972, בימים שלפני בידוקי הביטחון המפורסמים בשערי הכניסה לישראל. מחבלים יפנים בשדה התעופה פותחים מזוודות מלאות באמצעי לחימה - תתי מקלע, רימונים ותחמושת - ויורים לכל עבר במשך דקות ארוכות בנוסעים ובבני משפחותיהם המחכים להם. איש אינו מפריע להם ואף אחד לא יכול להתערב. בעקבות ההמולה וההלם, גם כוחות ההצלה התעכבו זמן יקר.

 

כשנפסק הירי מתבררים מימדי הירי - 24 הרוגים וקרוב ל-80 פצועים. שניים מהמחבלים נהרגו במתקפה והשלישי, קוזו אוקמוטו, נמלט דרך מסוע המזוודות אך נתפס. בין ההרוגים גם פרופ' אהרון קציר, אחד המוחות המדעיים המבריקים של ישראל.

 

"התחילו להישמע צעקות ואנחנו לא רואים שום דבר. הכשל היה נוראי, כל זמן הירי לא היה אף אחד שירה מנגד. לא הגיבו. זה נמשך נצח. אני זוכרת אנשים, גופות מוטלות, איברים לא מחוברים, כשהכל נגמר לא היו צעקות כבר", סיפרה שמרית אור, עדת ראייה.

 

אחרי הפיגוע התקבלה ההבנה שגם נמלי התעופה הם זירה לאירועים ביטחוניים. בשדה לא היה נוהל בדיקה מעבר לבידוקים גופניים לנוסעים יוצאים. לאט לאט התחילה להתגבש ההבנה שגם לפני העלייה למטוס צריך לבדוק מי עולה ועם איזה מטען. "זה היה ה-11 בספטמבר. מאז השתנתה כל החשיבה ומאותו רגע התארגן כוח ביטחון, יוצאי סיירת מטכ"ל ואחרים, שמרגע ירידת הנוסעים עמדו ליד הנוסעים", אמר חנן שריג, בכיר בנמל התעופה.

 

במשפטו של אוקומוטו נחשף שהוא חבר לתא טרור קומוניסטי בשם "הצבא האדום", שאומן על ידי קוריאה הצפונית ופעל ביחד עם החזית העממית לשחרור פלסטין. הוא נידון למאסר עולם בכלא אך שוחרר בעסקת ג'יבריל ב-1985 והוגלה ללוב. היום הוא חי כאדם חופשי ככל הנראה באזור ביירות בלבנון.

 

משפחות של צליינים מפורטו ריקו שנהרגו בפיגוע לא הסתפקו במחאה והגישו תביעות, בזכות חוק אמריקני, נגד ארגוני טרור בגין פיגועים שהתרחשו בכל רחבי העולם. עו"ד ניצנה דרשן-לייטנר מארגון "שורת הדין" תבעה בהצלחה את קוריאה הצפונית וזכתה במאות מיליוני דולרים שהגיעו רק לידי הפורטוריקנים. בישראל החוק לא מאפשר לישראלים להגיש תביעה שכזו נגד מדינה זרה. "היועץ המשפטי לממשלה והממשלה מתעקשים על מתן חסינות ריבונית גם למדינות שהן אויבות בנפש של ישראל. הם לא רואים מעבר ליחסים הדיפלומטיים של ישראל. הם בטח מפחדים מלחץ אירופי או לטלטל את האיזון במזרח התיכון", אמרה.

 

הניצולים, שמאוכזבים מהחוק הישראלי, מאוכזבים גם מהיחס של החברה לפיגוע אותו שרדו. לשיטתם, בישראל מעדיפים לשים את האירוע מאחור ולשכוח ממנו. "40 שנה איש לא שאל אותי, כאילו כלום לא קרה", אמרה שמרית אור.

 

תגובת משרד המשפטים: המדינה רואה חשיבות רבה בשיקומם האישי והכלכלי של נפגעי טרור, ונותנת לכך מענה מוסדר ונגיש במסגרת חוק נפגעי פעולות איבה. סוגיית החסינות הריבונית, כפי שהיא עולה מהתיקים המוזכרים בכתבה, נדונה ומוכרעת לפי חוק מדינות זרות.