BETA

14.04.2012

22:44

עודכן:

תקרות הזכוכית בין המעמדות לא נשברות בקלות

בישראל האמונה הרווחת היא שכל אחד, לא משנה לאיזה מעמד כלכלי נולד, יוכל לשנות את גורלו ואת מעמדו. אולם דוח משרד האוצר שיתפרסם בקרוב, אחרי שכמעט נגנז, בדק את הנתונים על רמת ההכנסה של האוכלוסייה בישראל בעשור האחרון ומצא: 90% מהישראלים ישארו כל חייהם באותו מעמד כלכלי שאליו נולדו

שום דבר בחיים של סופי מעתוק מאשקלון לא הלך בקלות. נישאה בגיל צעיר, ויתרה על הלימודים ובגלל פציעה של בעלה, פרנסה לבדה את המשפחה בת שמונה הנפשות במשך למעלה מעשור. זה לא סיפרו על מסכנות, אלא על משפחה שנגד כל הסיכויים גידלה שישה ילדים מחוננים, שכמה מהם יחלו בקרוב את חייהם הבוגרים. סופי בטוחה שהחיים שלהם יראו אחרת.

 

"לנו היה ברור שאנחנו נותנים כל מה שיש לנו לטובת הנושא של החינוך", היא אומרת. "אני בטוחה כמעט במיליון אחוז שהילדים שלי מתחילים מנקודה התחלה אחרת. א', כי הם יהיו בעלי תואר ראשון. יחד עם זה, הם ימשיכו לטפס הלאה בלימודים. זה ברור לי באופן חד-משמעי. כל זה יביא אותם לנקודת התחלה בהחלט אחרת".

 

יצחק תשובה, פנינה רוזנבלום, אילן בן-דב, סילבן שלום. כולם צמחו מלמטה. מילדות במצוקה קשה הם הפכו לסיפורי הצלחה מזהירים. אבל מחקר חדש של אגף השכר במשרד האוצר, שכמעט ונגנז והגיע לידי "המגזין", מגלה שבניגוד למה שמכרו לנו, בחיים לא מספיק רק להתאמץ וללמוד.

 

על פי המחקר המרכז נתונים על רמת ההכנסה של מיליון ישראלים בעשור האחרון 90% מהישראלים של שנת 2012 ישארו כל חייהם באותו מעמד כלכלי שאליו נולדו. כלומר, אם נולדתם למשפחות עשירות, זכיתם. הסטטיסטיקה אומרת ש-90% מהעשירים שומרים על מעמדם. אם נולדתם למשפחות עניות, אתם בבעיה. כ-70% ממי שנמצאים בעשירונים הנמוכים לא יתחמקו מגורל הוריהם. הסיכויים האלה הולכים ומצטמצמים ככל שמעמד הסוציו-אקונומי נמוך יותר. נתון זה הופך את ישראל לאחת המדינות המפגרות במערב ביכולת ההתניידות החברתית של אזרחיה.

 

אבל גם מעמד הביניים הולך ונשחק. כך, למשל, משפחת אוריאלי. לבני הזוג שהתאהבו בגיל 17 והתתחנו בגיל 19 היה אמור להיות הכל. הם עבדו לפי הספר, לא פסחו על כלום. יעל בנתה קריירה בהייטק, אייל מנהל פיתוח עסקי בחברת "קרלסברג". למרות כל זאת הם עדיין מרגישים תקועים. ככל שהם עובדים יותר, כך גדלות גם ההוצאות שלהם.

 

אז מה בדיוק השתנה? עורך הדין שרגא בירן, איל הנדל"ן שודרג לא פעם כאחד הישראלים העשירים בישראל, בטוח שהודגה הזו היא בדיוק הסיבה לחוסר הניידות החברתית בישראל. מי שעסוק בהישרדות, הוא טוען, לא יכול להתפנות לשום דבר אחר. "לפני 30 שנה במדינה ישראל, היה מובטח לך שתגיע לקורת גג, שאתה יכול להגיע למינימום הכנסה במסגרת העבודה המאורגנת בישראל, יכולת לדעת שלא תגיע לפת לחם בשום פנים ואופן, ושאתה לא תיזרק לרחוב", הוא מציין. "הייתה איזו מדינת רווחה שנתנה לך את הביטחון הסוציאלי-כלכלי המינימלי וזה איפשר לשכבות שלמות להגיע בסופו של דבר למעלה".

 

לדבריו, "אנחנו חיים באחת התקופות הגדולות ביותר של הזדמנויות. אפשר לייצר הזדמנויות מסין עד אמריקה. אבל זה לא נגיש למרבית הציבור, כי אין להם את הזמן הפנוי ואת הבסיס הכלכלי שמאפשר לך לנשום, לחשוב, ללמוד, להתקדם, לראות לאן ללכת".

 

וכדי לחדד את התמונה צריך להרחיק לנורבגיה. במדינה בה הפערים בין המעמדות החברתיים מינמליים, גם אם לא התברגת לעשירונים העליונים, זה לא נורא. זה מה שגילה ארז גלזר שבעקבות אשתו קירסטי הגיע למדינה לפני 10 שנים. הוא גנן, היא עובדת בחנות בגדים וזה מספיק להם. "כאן אפשר לחיות עם משכורת די ממוצעת ברווחה", מעיד גלזר. "משכורת ממוצעת היא בסיבות 350 אלף קרונה בשנה (232 אלף שקל, 19 אלף שקל בחודש - א"ו). זה שכר לאיש עם תעודה מקצועית, הכי פשוטה. חוץ מזה, חופשת לידה היא חופשה של שנה, הלימודים הם בחינם, יש לנו חמישה שבועות של חופשה בשנה, כך שרוב האנשים יש להם בית קיץ".

 

אז מה צריך לקרות כדי שהמצב ישתנה? זו כנראה שאלת מיליון הדולר. "זה סימפטום של כלכלה לא בריאה", אומר פרופ' עומר מואב מהאוניברסיטה העברית, לשעבר ראש הפורום המייעץ לשר האוצר. "זה סימטום של כלכלה ריכוזית, של כלכלה שלא יודעת למצות את הכשרונות שיש בה".