גשר להאיטי: משלחות ישראליות ממשיכות לסייע לניצולים

כמעט חצי שנה עברה מאז הרעש בהאיטי. רוב משלחות הסיוע הישראליות חזרו לארץ עטורות תהילה. אבל יש מי שממשיכים בעבודה המרשימה הזו. הכירו את המלאכים הישראלים של ילדי האיטי

(15:08 דקות)

בחודש פברואר השנה, אחרי שהקרנבל התקשורתי נדם ומשלחות הסיוע הרפואי קיפלו את הציוד, יצאה משלחת "נתן" הישראלית, ע"ש אייבי נתן, לפורט או-פרינס בהאיטי כדי לסייע לאוכלוסיה שנותרה בחיים בריפוי הפצעים הנפשיים ובהנעה מחדש של החיים בקהילות שקרסו תחת רעידת האדמה האימתנית.

מאז, יצאו לשם כבר ארבע משלחות של רופאים, אחיות ועובדים סוציאליים, וגם בימים אלה הם ממשיכים לעשות שם במלאכה.

עדי רמות היא אחות מוסמכת מיטבתה שמתנדבת עם בני נוער עולים מאתיופיה. "הדבר הכי חזק שפגש אותי בהאיטי זה לגלות שהעולם של אנשים מצטמצם לגודל המזרון שהם הצליחו לסחוב מאיזשהו מקום", היא מספרת לחדשות 10. "בסיטואציה הזאת, מי שמת - מת", אומרת עדי. "זה נורא חבל, עצוב וקשה, אבל הדבר הקשה זה מי שחי".

עדי אשטון, עובדת סוציאלית מירושלים שמסייעת לנפגעי נפש, מספרת גם היא על חוויות קשות מהאיטי: "זה די הלם כזה, הריסות ועוד הריסות ועוד הריסות. העיניים לא מצליחות להכיל את כל ההרס הזה. עברנו הר של גופות. הרגשתי שאני לא יכולה לנשום מרוב חוסר אונים. ריח של גופות הפך להיות שם לדבר מוכר".

ד"ר הרווי בלייק הוא רופא משפחה מרעננה, וגם הוא לקח חלק במשלחת להאיטי. "ילדים קטנים באים אליך ותופסים את ידיך", הוא משחזר. "הם אמרו לי לקחת אותם הביתה". גם ד"ר איתן שחר, עובד סוציאלי משדרות, היה מלאך בעבור ילדי האיטי, איתם הוא רקד וצחק במהלך ימי שהותו באי מוכה האסון. כך גם היו שרון שאול, רופאת משפחה מבני ברק, וד"ר משה פרחי, מומחה למצבי לחץ וטראומה.