העולם בתמונות

נסראללה מרחף בשמים שחורים, פינגווין שקיבל תואר אבירות, אפריקאים שמבקשים סליחה בריקודים, מוכרת שלבושה רק בסינר וחיילים מתאמנים בשמש אוגוסט הקופחת בגולן - מסביב לעולם בצמוד למזגן

ההיסטוריה הגאורגית חוזרת

זוג הגאורגים המסכנים בתמונה הם צאצאים לאומה למודת קרבות. לכאורה, השניים מחותלים בדרמה האישית שלהם, ואולם למעשה הם הפרצוף העדכני על הסבל הגאורגי שנמשך מאות שנים. אם היינו יכולים להריץ את הסרט ההיסטורי אחורה, היינו פוגשים את אבותיהם של שני הזקנים האלה כשהם בורחים כל פעם מכובש אחר. בימי הביניים המוקדמים הערבים עשו להם צרות, במאה ה-13 היו אלה המונגולים אח"כ במאה ה-18 הרוסים נכנסו חזק לעסק ונשארו מעורבים מאז. היום, 17 שנה לאחר שהגאורגים הכריזו עצמאות וכ-300 שנה מאז שהסתבכו עם אמא רוסיה, הם עדיין לא מצליחים להשתחרר מחיבוק הדב של מוסקבה - מהפרצוף של הזוג הזה נראה שדי נמאס להם.

חום יולי אוגוסט

בשבוע שעבר נערך תרגיל צבאי ברמת הגולן. את החיילים הפשוטים שהזיעו את נשמתם לבורא בשטח הגיעו לבקר הבכירים, ביניהם שר הביטחון שאביב הנעורים שלו כבר הרבה מאחוריו והרמטכ"ל אשכנזי. השניים סיירו בשטח, אשכנזי דיבר, ברק הקריא מה שיועציו הפוליטיים כתבו לו על פתק - ואז המשיכו הלאה לענייניהם, לנהל את המדינה והצבא מירושלים ותל אביב. הרחק מאחור, בשמש אוגוסט הקופחת מעל רמת הגולן, נותרו להם החפ"שים להמשיך לתרגל, ולספור את הימים עד שגם הם יוכלו לשוב סוף סוף לעסוק בשלהם.

נסראללה בשמים עם בלונים

גם השמאלנים יפי הנפש ביותר היו שמחים אם מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה היה עושה טובה, ופוטר אותנו מנוכחותו. כשהוא מחזיק בבלונים סטייל מרי פופינס או כשהוא מתפוצץ כמו היה זיקוק, או מורנייה - זה לא באמת משנה, העיקר שילך. האיש הזה שעושה צרות לישראל במשך שנים אחראי גם על הכאוס הלבנוני, וכמו חברו למקצוע "המוסלמי הרשע התורן" נשיא איראן, משמש סמל לכל מה שמפחיד בקיצוניים דתיים שמוכנים לרמוס הכל בדרך להשתלטות על העולם. עם כל הכבוד לאיום המלחמה הקרה המתרגש עלינו ממזרח אירופה, הסוגייה הדחופה ביותר על סדר היום של המערב צריכה להיות התמודדות עם האיסלאם הקיצוני שמסרב משום מה לעשות כמו כולם, להתאמרקן, להשמין ולהתמתן.

שיא השיאים

למרות שהמדור אינו חובב אולימפיאדות יש יוצאי דופן שקשה להתעלם מהם. כזה הוא השחיין האמריקאי מייקל פלפס. כולו בן 23, וכבר שיאן של שיאנים. פלפס מחזיק ב-14 מדליות זהב - המספר הגבוה ביותר בתולדות האולימפיאדה. שמונה מהמדליות הצטרפו לאוסף שלו במשחקים הנוכחיים בהם שבר שבעה שיאי עולם. עכשיו (זהירות, הערה פולנית) אין ספק, הנתונים מרשימים בטירוף. אבל חייבים לשאול, למה נותר לו לחכות? מה יכול לרגש ילד שהוכיח שהוא סופרמן? האם הוא יהפוך לבריטני של עולם הספורט, שעלה גבוה מדי, מהר מדי וכעת רק נותר לו ליפול, בסם, בלי תחתונים? או שמא ימשיך לנתר לו בקלילות משיא אחד לשני עד הפנסיה? לאלוהי הספורטאים פתרונים.

מציל הכבוד האבוד

ועוד מהנעשה בבייג'ינג. רגע של גאווה ישראלית פרובינציאלית נרשם אתמול כששחר צוברי זכה במדליית הארד בענף גלישת הרוח. לאחר שמועמדים שנחשבו ודאיים להביא מדליה, כמו אריק זאבי ואנדיוני הכזיבו, צוברי עשה טובה והציל את הגאווה הלאומית כשגלש כל הדרך אל המתכת הנכספת. אולי הוא לא זכה בשמונה מדליות זהב, אבל הי – ספק אם במרילנד, עיר מולדתו של פלפס, שמחו חצי ממה ששמחו אתמול באילת ובישראל כולה. אפילו אולמרט שמתכונן לעוד חקירה מחר, מצא זמן להתקשר לספורטאי השעה שלנו ולומר לו תודה וכל הכבוד.

פחות (בגדים) זה יותר (מכירות)

בגרמניה יודעים דבר או שניים על שיווק. מכוניות, בלנדרים, מוצרי קוסמטיקה – סקס ועירום מוכרים את כולם במידה שווה של הצלחה. על סדר היום של המשווקים הפעם עמד לפחות רעיון נאצל, פחות או יותר, והטוסיק הערום בתמונה כוסה באג'נדה סביבתית. חברת הקוסמטיקה הבריטית "לאש" פתחה סניף בברלין, והעובדת לבושה רק בסינר כחלק מקמפיין שמנסה לקדם שימוש של מינימום אריזות במוצרי קוסמטיקה, כדי לייצר מינימום זבל. על הדרך השתמשו בטוסיק של העובדת המסורה גם כדי לקדם את מכירות החברה, ולהמשיך להזין את תרבות הצריכה שמזהמת את העולם – אבל זה כבר סיפור אחר.

שמחה בפקיסטן

תשע שנים לאחר שתפס את השלטון בהפיכה צבאית, נשיא פקיסטן, פרברז מושארף התפטר השבוע מתפקידו - החלטה, שעיניכם הרואות, עוררה שמחה של ממש בקרב מתנגדיו. בנאום סטייל זה שנשא אולמרט כשהודיע על התפטרותו, אמר הנשיא הפקיסטני כי למעשה כל מה שעניין אותו תמיד הייתה טובתה של ארצו, ושכל המקטרגים עוד יאכלו את הכובע לאחר שתוכח חפותו. ולמה צריך לעניין אותנו הבלגן בפקיסטן כשאלוהים יודע שיש לנו רשימה מכובדת של צרות משלנו? קודם כל כי זה מה שאנשים משכילים עושים - מתעניינים. חוץ מזה, זו המדינה המוסלמית השנייה בגודלה בעולם, ויש להם גרעין, שבידיים הלא נכונות יכול להפוך להיות בעיה שלנו. ואחרי שסיימנו עם הפחדות זולות סטייל ביבי ערב בחירות, נמשיך הלאה.

ריקוד הסליחה ותודה

לרקדנים בתמונה יש סיבה טובה לאקסטזה. לא סתם הם לבשו חצאיות וצבעו עצמם, הם לא פרחות בשישי והתמונה היא לא בשביל הפייסבוק. מדובר בטקס טיהור אותנטי שנערך בחוף השנהב - או קוט דיוואר כפי שהם מבקשים להיקרא. הטקס הוא עסק קדוש, שנערך כבר מאות שנים באותו אופן: המקומיים מתכנסים ומבקשים סליחה וברכה מאבותיהם בריקודים. אפשר היה לשער שמאז שנת 2002, עת קרעה מלחמת אזרחים אכזרית את המדינה לשתיים, הריקודים מבוצעים ביתר רגש. אבל בהתחשב בהיסטוריה של חוף השנהב, ששימש כמרכז לסחר עבדים מאז המאה ה-15, סביר להניח שכבר מאות שנים הם רוקדים מכל הלב ומחכים לשינוי שיבוא.

הוד מעלתו הפינגווין

בניגוד למה שהייתם חושבים, הפינגווין לא נקלע לסצינה הזו בטעות - כולם התכנסו שם לכבודו. יתרה מכך, זה לא סתם כל פינגווין אלמוני, זה נילס אולב. נילס הוא חבר של כבוד והקמע של משמר המלך הנורווגי מאז שנת 1980. השנה הוא זכה להעלאה בדרגה, שככה יהיה לי טוב אני לא ממציאה כלום, קיבל תואר אבירות והפך לקולונל של כבוד בצבא הנורווגי. אם תסתכלו היטב בכנף הימנית שלו תראו שהוא נושא בגאווה את אות הכבוד שלו. הטקס כולו נערך משום מה בגן החיות באדינבורו סקוטלנד, למרות שכאמור נילס הוא קמע נורווגי, אבל תסכימו איתי שזה הפרט הכי פחות תמוה בסיפור המשונה הזה.

פסיכופת אמריקני

פעמיים בשנה מתכנסים בברבנק בקליפורניה חבורה של אנשים בעלי קווי אופי אלימים ומרביצים זה לזה עם כל מה שבא ליד. סכינים, מקלות ואגרופים, הכל כשר בקהילה הקליפורנית המחופפת שהקימה לחיים את הקונספט של סרט הפולחן "fight club". הבחור בתמונה, מארק מוסקוריה הוא אחד החברים באחוות המכים הזו, והוא מציג לראווה את המקל שבאמצעותו הוא מפרק ממכות את חבריו למועדון הקרב. עוד אחד ממצגי הטמטום האמריקאי שגורמים לבנאדם לתהות איך לעזאזל האנשים האלה מנהלים את העולם.