כשהבניין קרס על השביל – שעה אחרי שצעדתי בו

אירופה חוותה השנה אירועי טרור רבים וקשים, אלא שמול הגרועים שבמחבלים ניתן לנסות להתמודד. אך מה עושים כשהאדמה רועדת? דור גליק שידר מלב ההריסות באיטליה – וחזר כדי לספר • פרויקט סיכום שנה

האזור שבו קרס הבניין

צילום: דור גליק


תשע״ו היתה שנה שבה הטרור היכה באירופה ללא רחם. בעקבותיו של דאע״ש, נסעתי מברלין לפריז ולבריסל (פעמיים כל אחת), לניס, למינכן (במה שהתברר לבסוף כמתקפת אמוק) - ועוד.


בכל אחת מהנסיעות הללו פגשתי ערים המוכרות כסמל לשקט ויופי אירופי, אשר הפכו באחת למוקד טרור, עם תושבים מוכי הלם ויגון. עם זאת, הרגע שנצרב בזיכרוני יותר מכל אינו קשור למעשה ידי אדם שפוגע בחפים מפשע, אלא למשפטו האכזר של הטבע.

 

לכתבות נוספות בנושא

>> הרעש באיטליה: 124 הרוגים, מאות ללא קורת גג

>> רעידת האדמה באיטליה: הלוויות המוניות לצד המשך ניסיונות חילוץ

>> רעידת האדמה באיטליה: "התמונות מצביעות על עיירה שכמעט הושמדה כליל"

 

 

איך מתמודדים עם ההרס? הריסות בעיר אמטריצ'ה
 

איך מתמודדים עם ההרס? הריסות בעיר אמטריצ'ה (Getty Images)

 

24 באוגוסט בשעה 3:36, בלילה שבין שלישי לרביעי, איבדו כ-300 בני אדם את חייהם, משפחות רבות נהרסו - ואלפים נוספים נותרו חסרי בית. עיירות שבהן העבירו דורות של בני אדם חיים שלמים - פשוט נחרבו. כל זה קרה בלילה אחד, שבראשיתו הלכו לישון, מבלי לדעת על הקטסטרופה שהאדמה מתכננת להם.


לכתבות נוספות בפרויקט

>> כשהילרי קלינטון מעדה, נזכרנו שוב שאנחנו חיות בעולם של גברים

>> אלפי התומכים הבהירו: טראמפ יכבוש את המפלגה הרפובליקנית

>> לזכור ולהזכיר: האם, הבת והבקשה הבלתי נשכחת


שידרתי מאמאטריצ׳ה, אקומולי ואיליקה - ממדי ההרס היו נרחבים ביותר. הסכנה שהיתה במקומות הללו - עם רעידות משנה שהורגשו כמעט אחת לשעה - לא השתוותה לגרועה שבזירות הפיגועים.


ביום השני שלי באיטליה, בעיירה אקומולי, התלוויתי לקבוצת מחלצים. הם הראו לי את ההרס ברחוב טיפוסי. סלון של בית שהתמונות נותרו בו תלויות ממש כשהיו, כאשר הרצפה שמתחת נשמטה והפכה לגל של אבנים.

 

באותו הערב הובא התיעוד הזה במהדורה המרכזית. שעה אחר כך, בעקבות רעידת משנה שהרגשנו היטב, קרס הבניין על השביל שבו צעדנו זה עתה. מה הוביל את המחלצים ואותי להינצל ולהיות שם שעה אחת לפני? שום דבר פרט למזל.


בלילה שלאחר מכן התעוררתי כאשר החדר שבו לנתי רעד. שוב רעידת משנה. הנסיעה הזו ללב איטליה והמפגש עם התושבים הפשוטים, הלבביים, מוכי היגון והטראומה הותירה בי חותם עמוק על מידת אפסיותו של האדם וחוסר היכולת שלו לעשות משהו כאשר הטבע תוקף.


מול הגרועים שבמחבלים הג'יהאדיסטים אפשר לנסות להתמודד עם הגבלות וצעדי מנע. אך איך מתמודדים מול אדמה רועדת?