BETA

21.04.2015

23:37

עודכן:

פרידה מגיא בוילנד: המכתב המרגש והחבורה המלוכדת שהשאיר מאחור

הצעיר המופנם מקיבוץ גינוסר שעל שפת הכנרת, היה רוקיסט בנשמתו. וכיאה לאחד כזה, רגשות הוא כמעט ולא חשף. בטח שלא העלה אותם על הנייר. לאחר שנהרג, אביו מצא פנקס קטן, עם הרבה מילים, הרבה רגשות ותחושות שחשף בפעם הראשונה. הוא כתב להוריו, ולחברים ה"משוגעים" שלו כלשונו. הבר של הקיבוץ ננטש. 'ההומיז' של גיא בוילנד ז"ל לא מוכנים להרים כוסית לחיים בלעדיו. אז הם הולכים אליו לקבר. פותחים את הבקבוק, מוזגים לעצמם וגם לו • מוסף הכתבות המיוחד ליום הזיכרון - "מזכרת ממך"

הם היו תשעה חברים. תשעה שהפכו בקיץ האחרון לשמונה. החברים הכי טובים של גיא בוילנד ז"ל עלו השבוע שוב לקברו שבקיבוץ גינוסר. אך במקום להניח פרח או אבן, הם פותחים בקבוק ויסקי ו'מרימים לחיים', אולי כמו שגיא היה רוצה שיעשו.

 

גיא עלה בגיל חמש ביחד עם אמא אדווה ואבא גלן מניו זילנד. הילד הג'ינג'י המתוק, שסבל בדרך כלל משמש חזקה, הונחת לאחד המקומות הכי חמים שיש, בקיבוץ שנמצא על שפת הכנרת. מהר מאוד הוא מצא חברים חדשים, שלימים הפכו לחבורה אחת מלוכדת במיוחד. 'הומייז' - כך הם נקראים, או בתרגום חופשי 'אנשי הבית'. החברים הכי טובים.

 

בתיכון גיא החל להאריך שיער ולהתעניין במוסיקה. לא סתם מוסיקה, מוסיקה כבדה ורועשת במיוחד. בקיץ 2011, עם סיום התיכון, גיא התגייס להנדסה קרבית. רוב חבריו התגייסו גם הם ליחידות קרביות. חודשים ספורים לפני השחרור המיוחל, פרץ מבצע "צוק איתן" וכמו רבים מחבריו, גם גיא בן ה-21 נכנס לרצועת עזה.

 

 

חבריו של גיא מעל קברו
 

חבריו של גיא מעל קברו(צילום מסך)

 

"הם שמעו מתוך בית רעשים ונכנסו בשביל לפוצץ פיר של מנהרה. גיא נכנס עם עוד שניים או שלושה חבר'ה. הוא נכנס למטבח וכשפתח את הדלת חיכו שם שלושה מחבלים", מספרת אמו אדווה. "דווקא אותו לילה היה הראשון שישנתי מאז שהוא נכנס לעזה, שבועיים קודם לכן".

 

כמה ימים לאחר שנהרג, הגיעו חפציו של גיא בקופסא חומה, ועליה הכיתוב 'צבא הגנה לישראל'. אמו אדווה לא הייתה מסוגלת לפתוח. אביו עלה לקומה השנייה של בית העץ בגינוסר ובעדינות הוציא את חפציו האישיים.

 

הריח של גיא, שנשמר בתוך המדים התפזר בחלל חדר נעוריו. גלן לא חשב לרגע שבנו המטאליסט, זה שמעולם לא חשף את רגשותיו, ישאיר זיכרון. אך על הפנקס כתוב 'לא לפתוח'. אבל הכוונה היא לפתוח במקרה שלא ישוב מעזה.

 

"אמא ואבא, אני אכתוב בעברית ואת תתרגמי לאבא", פתח גיא את מכתבו. "אם אתם קוראים את זה סימן שעברתי הלאה, לעולם קצת יותר טוב מהעולם שאנחנו חיים בו. האמת שאני לא מפחד למות...לא בקטע של גבורה או אצילות ולמות בשביל המדינה... אני בחרתי להיות לוחם וזה חלק מהדיל, שיש מצב שאמות. ביום שישי כשניכנסנו לתוך עזה הבנתי שזה יכול להיות אני שאמות ושאנחנו כבר לא במגרש המשחקים".

 

גיא המשיך וכתב גם לחבריו: "הייתם לי כמשפחה, באמת שאני לא חושב שלהרבה אנשים יש את החיבור המפגר הזה שיש בינינו, זכיתי לחברים כמוכם ואני שמח שגדלנו ביחד להיות כל כך קרובים, למרות הריבים והויכוחים תמיד התגברנו על השטויות האלה שזה לא שווה את זה כי אנחנו משפחה, משפחת הומייז, המשפחה הכי חזקה ומיוחדת שיש, אוהב אותכם אחד אחד בלי סוף, תודה שהייתם שם בשבילי כשהייתי צריך ואני מקווה שלהיפך".