BETA

03.06.2014

13:45

עודכן:

על הקשר שבין מדיניות משרד החינוך לאלפי התלמידים ששרו "ייבנה המקדש, יישרף המסגד"

17 אלף תלמידים משתתפים בפעילויות של עמותה הרוצה להקים את בית המקדש השלישי על חשבון כיפת הסלע • בתי הספר בפריפריה מקבלים ימי הדרכה בחינם בקרית ארבע, אבל לא במוזיאון ישראל • ואפילו ביום ירושלים האחרון, נשמעו שירים גזעניים בלב הרובע המוסלמי • כך מוטמעת האג'נדה הפוליטית במערכת החינוך, ללא התערבות ממשית מצד השר פירון • בלוג החינוך של עמרי מניב

מנתוני משרד החינוך עולה כי בשנת 2013 השתתפו 17 אלף תלמידים בפעילויות של "מכון הידע והמקדש", עמותת ימין פוליטית, שחזונה הוא הקמת בית המקדש השלישי על חשבון מסגד אל אקצה וכיפת הסלע. בראש המכון עומד הרב ישראל אריאל, שרץ לכנסת בשנת 1981 כמספר 2 של הרב מאיר כהנא בתנועת כ"ך ובעבר קרא לסירוב פקודה בפינוי יישובים.


משרד החינוך, כמו גם משרד התרבות והספורט, מתקצבים את העמותה שפועלת למימוש החזון הזה. משרד החינוך מקצה בנות שירות, שבמסגרת השירות הלאומי שלהן מתמחות בהדרכה במכון המקדש ומדריכות את תלמידי בתי הספר שמגיעים למקום.

 

(4:42 דקות)

 

ולא רק במכון המקדש - בתחילת השנה נשלחה לבתי הספר בפריפריה, אלה שמוגדרים "בעלי מדד טיפוח גבוה", כלומר רוב התלמידים הלומדים בהם מגיעים ממשפחות במצב סוציו אקונומי נמוך, רשימה של 50 אתרים אפשריים בהם יוכלו לקבל ימי הדרכה בחינם ממשרד החינוך במסגרת יום הלימודים.

 

הרשימה כוללת בין היתר את בית הרב, מרכז אומץ למורשת חנן פורת, המדרשה בארץ בנימין, מדרשת נצרים, מדרשת הארץ ומצוותיה, מדרשת התורה והארץ, מדרשת חברון בקרית ארבע, המדרשה בסוסיא שבדרום הר חברון, מדרשת שומרון ומדרשת הדרום - מפוני גוש קטיף. בכלל, מבין 50 האתרים לבחירה, 22 הן מדרשות.

 

רוב האתרים המוצעים לתלמידים מופעלים על ידי גופים בעלי תפיסת עולם דתית, רבים מהאתרים הם עם אוריינטציה פוליטית ימנית מובהקת, כך שהרשימה כוללת בעיקר ביקור בעמותות של הימין הדתי. אין אף עמותת שמאל שמקבלת את הפריבילגיה הזו, גם לא של המרכז הפוליטי.

"הביקורים מתוך בחירה ורצון"

אורן יהי שלום, מנכ"ל תנועת חינוך ישראלי, פנה אל שר החינוך שי פירון ושאל מדוע אתרים כמו מוזיאון ישראל או מוזיאון הפלמ"ח לא נכללים ברשימת האתרים בהם מאות אלפי תלמידי ישראל מבקרים, אבל המדרשה בסוסיא דווקא כן. תשובה? אין. ח"כ עומר בר-לב פנה אף הוא לשר וניסה להבין מדוע משרד החינוך מקצה בנות שירות לעמותה פוליטית שנויה במחלוקת כמו מכון המקדש, וגם הוא נותר בינתיים עם סימן השאלה.


במשרד החינוך אומרים שהביקורים מדגישים את חיבור התלמידים לנופי הארץ והטבע וכוללים אתרי ראשית ההתיישבות, גנים בוטניים וזואולוגיים ועוד - ומוסיפים שהביקורים נעשים מתוך בחירה ורצון של בתי הספר.

 

 

נתניהו ואובמה במוזיאון ישראל. לא ברשימת המומלצים
 

נתניהו ואובמה במוזיאון ישראל. לא ברשימת המומלצים(עמוס בן גרשום, לע"מ)

 

התוכנית הפוליטית של סיורי התלמידים בחברון, אותה יזם השר גדעון סער, היתה מיועדת לתלמידי התיכון. לעומת זאת, ההדרכות במכון המקדש, בהן מוצגים תמונות וסרטונים של הר הבית ללא המקדשים, וכן ההדרכות באתרים הפוליטיים-דתיים האחרים שמשרד החינוך מציע בחינם למוסדות החינוך, מיועדות לתלמידי היסודי, גילאי 6-12.

 

הימין לא המציא את הפוליטיקה במערכת החינוך. בשנות התשעים של המאה הקודמת, שלושה שרי חינוך ממרצ - שולמית אלוני, אמנון רובינשטיין ויוסי שריד - ידעו היטב לנווט את עמדותיהם עמוק לתוך הפדגוגיה. גם יולי תמיר ממפלגת העבודה, שהחליפה בתפקיד את לימור לבנת, קידמה אנשים וסדר יום לפי תפיסתה האידיאולוגית-פוליטית.

אלא שלהחלטות שקיבלו השרים, מימין ומשמאל, יש השפעה זניחה יחסית על מערכת החינוך. השר סער, למשל, קיבל שורה של החלטות פוליטיות מובהקות - במטרה שאלה יתפרסמו ויחזקו את תדמיתו הפוליטית הימנית. ייתכן וגם היה לו חשוב שילדי ישראל יבקרו בחברון ויידעו לדקלם את ההמנון לצד הדגל המונף מדי שבוע בגני הילדים.

 

הגיע שר אחר וצמצם משמעותית את התוכניות האלה, ובמקומן החל ליזום תוכניות אחרות. ההשפעה הממשית על עיצוב דמותם של התלמידים כתוצאה מהתוכניות של השר סער זניחה; זה אמנם היה שווה כותרות ומאמרי דעה רבים, אבל כמו כל דבר אחר במערכת החינוך, ההשפעה האמיתית על מוחם של התלמידים נעשית בתהליך ארוך ורציף. למציאות היומיומית בבתי הספר יש את ההשפעה הממשית.

 

 

גדעון סער בימיו כשר החינוך. רצה שהילדים יבקרו בחברון
 

גדעון סער בימיו כשר החינוך. רצה שהילדים יבקרו בחברון(ששון תירם)

 

רוב האתרים המוצעים לתלמידים מופעלים על ידי גופים בעלי תפיסת עולם דתית, רבים מהם בעלי אוריינטציה ימנית מובהקת. אף עמותת שמאל או מרכז פוליטי לא זוכה לפריבילגיה הזו

רק לשני זרמים במערכת החינוך בישראל יש את האוטונומיה לקבוע סדר יום פוליטי המועבר באופן כמעט רשמי או רשמי ממש על ידי המורים מדי יום בשיעורים השונים, סדר יום שלא זוכה לפיקוח של משרד החינוך. אלה הם החינוך החרדי והחינוך הממלכתי-דתי.

 

החינוך החרדי אינו ממלכתי בהגדרה, לכאורה חינוך פרטי, ואילו החינוך הדתי הוא ממלכתי, כמו בבתי הספר בהם לומדים תלמידים חילוניים או ערבים. אבל במסגרת הסכמים קואליציוניים, החינוך הממלכתי דתי זכה לאוטונומיה. מצד אחד, הנאה מכל הפריבילגיות של החינוך הציבורי, מצד שני יכולת פנימית לקביעת תכנים, מורים ועוד, מבלי ששר החינוך או משרד החינוך יכולים למעשה להתערב.

אוטונומיה פוליטית בכסות דתית

ומה החמ"ד עושה עם הפריבילגיה הזו? בעוד החינוך החרדי "מנצל" את האוטונומיה הזו לענייני הדת, המגדירים כמעט באופן מלא את מערכת החינוך החרדית (גם אם היא רוויה בפוליטיקה), הרי שבחינוך הממלכתי דתי (החמ"ד), הדת משרתת את הצרכים הפוליטיים. תוכנית ההינתקות, ויתור על שטחים עבור הסכם שלום, משאל עם שיכריע האם למסור שטחים, כל אלה זוכים למענה חד וברור בבתי הספר של החמ"ד, לא על ידי דיון ביקורתי בכיתה, אלא פשוט לאו מוחלט.


הדרך בה מכבסים את הפוליטיזציה של החינוך היא באמצעות האמתלה הדתית, כך למשל בפסקי הלכה של רבנים "המוכיחים" כי אין לאף אדם, גם לא לראש הממשלה, זכות למסור שטח מארץ ישראל, כי גם לעם עצמו אין זכות לקבוע מה טוב עבורו, כך שמשאל עם אינו תקף. דברים ברוח זו כתב המפקח על לימודי היהדות במשרד החינוך, הרב יהודה זולדן, והם הובאו בעבר בהבלטה באתר משרד החינוך. לעתים האוטונומיה הזו משרתת גם צרכים מפלגתיים, כמו על ידי הוצאה מסודרת של התלמידים במהלך יום הלימודים להפגנה או לתמיכה במפלגת הבית היהודי.

 

הכסות הדתית, שמאפשרת את ההתבדלות הזאת, מספקת כר נוח לאוטונומיה פוליטית. התסריט לפיו יתרחש מקרה אדם ורטה (המורה שרשת אורט ערכה לו שימוע לפני פיטורין לאחר שתלמידה טענה כי הוא מנצל את הבמה שלו כמורה ומשפיע על עמדותיהם הפוליטיות של תלמידיו לפי תפיסת עולמו) בבית ספר של החמ"ד כמעט לא רלוונטי, מאחר שכל יום מתרחשים בהם אלפי מקרים כאלה, כך מתנהל המנגנון של החמ"ד. ספק רב אם נחזה בשימוע למורה שהתבטא בפני תלמידיו נגד ערבים או קבע שלממשלה נבחרת אין סמכות לפנות התנחלויות.

 

 

אדם ורטה. ספק אם נחזה בשימוע במקרים דומים מימין
 

אדם ורטה. ספק אם נחזה בשימוע במקרים דומים מימין(חדשות 10)

 

לעתים האוטונומיה שמקבלים זרמים בחינוך משרתת גם צרכים מפלגתיים, כמו על ידי הוצאה מסודרת של התלמידים במהלך יום הלימודים לתמוך במפלגת הבית היהודי

אם היום יום של מערכת החינוך הוא שטיפת המוח האמיתית, אז מדוע יש להתרגש מההדרכות שמציע משרד החינוך לתלמידיו בעמותות המכינות את עם ישראל לכינון בית המקדש או בגופים פוליטיים אחרים?

 

חשיבותם של המפגשים האלה בפני עצמם כנראה לא גדולה מדי, לשכנוע המשוכנע יש השפעה דלה, אבל ההסדרה הרשמית של הנושא על ידי משרד החינוך מראה השלמה עם המציאות הזו ואף עידוד של המגמה, כלומר חידוד הקשר שבין מערכת החינוך הממלכתית-דתית לזהות הפוליטית של התלמידים.

 

האתרים המוצעים לביקור הם גם לבתי ספר ממלכתיים רגילים, אלא שאלה הבוחרים לבקר במדרשות השונות, ודאי במכון הידע והמקדש אלה הם בתי הספר של החמ"ד. האם ניתן לדמיין מצב שבו משרד החינוך יציע לבתי הספר הדרכות בחינם במהלך יום הלימודים ב"בצלם" או בעמותת "זוכרות"? כנראה שלא. בחמ"ד לא מדובר בביקור חד פעמי במשרדי עמותה, לא בהעשרה אחר הצהריים, אלא במערכת פוליטית ענפה ומסודרת בבתי הספר, בלי התערבות חיצונית או פיקוח.

אין כניסה לערבים

את הביטוי למציאות הפוליטית היום יומית בבתי הספר של החמ"ד היה ניתן לפגוש שוב ביום רביעי האחרון, יום ירושלים. כמעט כל עשרות אלפי המשתתפים בריקוד הדגלים המסורתי היו תלמידי ותלמידות מערכת החינוך של הציונות הדתית. מסלול הצעדה עבר ברחוב הגיא שברובע המוסלמי, המחבר בין שער שכם לכניסה למתחם הכותל המערבי. האזור היה סגור למעבר ערבים.

 

ליוויתי לפחות עשר קבוצות של תלמידים עם מוריהם במסלול הזה. בכולן התלמידים, כמו גם המורים, נעמדו בלב הרובע המוסלמי, הפנו מבטם לחלונות ולמרפסות הבתים ושרו "למחות את זרע עמלק". מול אחת הכניסות המובילות להר הבית שרו "ייבנה המקדש, יישרף המסגד", בחלק מהמקרים נוספו גם "מוות לערבים" ו"מוחמד מת". ההבנייה החברתית-פוליטית היומיומית הפכה בקלות רבה למופע שכלל גזענות.

 

לא במקרה שיר הנושא של ריקוד הדגלים השנה עסק בהר הבית. בשנה האחרונה סוגיית הר הבית הפכה למרכזית מאוד בקרב הציונות הדתית וגם לנושא מוביל במערכת הפוליטית בישראל בכלל. אלא שמתברר שמשרד החינוך כבר הכריע בסוגיות השנויות במחלוקת הקשורות להר הבית, ומממש הלכה למעשה את התפיסה אותה מובילים במכון הידע והמקדש.

 

ביום שלישי האחרון עלו עשרות רבנים מהציונות הדתית להר, ביניהם הרב אבי גיסר, יו"ר מועצת החמ"ד, אותה המועצה שלה סמכות סטטוטורית לגבי קביעות מהותיות על אופי הלימודים בחמ"ד. יום לאחר מכן הגיעו התלמידים, שרבים מהם ביקרו במכון הידע והמקדש במסגרת יום הלימודים שלהם, וקראו בלב הרובע המוסלמי לכונן בית מקדש שלישי ולשרוף את המסגדים הניצבים כיום על ההר - "ייבנה המקדש, יישרף המסגד".