האוניברסיטה של החיים: כך לומדים בבתי הספר שמעניקים לתלמידיהם חופש מוחלט

מגיל צעיר מחנכים אותנו להוביל במרוץ אחר ציונים, לשבת בשיעור בשקט ובצייתנות ולעשות הכול כדי להתקבל לחוגים יוקרתיים באוניברסיטה. אלא, שקרב היום בו המאמץ ייהפך למיותר, בלתי רלוונטי ואפילו ארכאי. מדוע דווקא הדיאלוג עם התלמידים הצעירים נהפך למקור לתקווה, והאם ניתן לתת בהם אמון שיישבו וילמדו בכוחות עצמם? • "לאן כולם רצים", כתבה שלישית בסדרה

המונח "המרוץ לקריירה" נועד בדרך כלל לתאר את עולמם של המבוגרים. אלא, שאנחנו רודפים לא רק אחרי הזנב של עצמנו, אלא גם אחרי זה של הילדים: "למה אתה מפריע בשיעור? הכנת שיעורי בית? למדת למבחן? איך תתקבלי לאוניברסיטה?"


מה אם נגיד לכם שבתוך עשור לא יהיה לילדים מה לחפש בבית הספר? זוהי האבחנה אליה הגיע פאסי סאלברג, יועץ מבוקש לממשלות בתחום החינוך. לדבריו, בתוך דור אחד הלימודים יהפכו למיותרים, בלתי רלוונטיים, ולו בשל המבנה הכה בלתי גמיש של לימודים בבית הספר.

 

> לכתבות נוספות בסדרה "לאן כולם רצים?"
פרק 1: הצלחה זה נחמד, אבל עדיף לגור בטבע
פרק 2: לחיות כמו מלך מ-3,000 שקלים בחודש
פרק 4: כשמרגישים בודדים, השיתופיות קמה לתחייה


בזמן שהילדים שלכם כבר נהנים מהחופש הגדול, ישנם ילדים שנהנים מחופש אבסולוטי. בבית ספר אחד בירושלים הזה בירושלים אין "סרדינים"- פשוט כי אין כיתות, מורים, צלצולים, שיעורים, מבחנים או תעודות סוף שנה. למידה, לעומת זאת, דווקא יש - והרבה.


המודל החינוכי "סדברי" נולד לפני כמעט חמישים שנה בארה"ב, וכולל היום ארבעים בתי ספר ברחבי העולם, שלושה מתוכם בישראל. השיטה היא דיאלוג. התלמידים לא חייבים לעשות כלום, גם לא להיכנס לשיעור- אבל התנאי הוא שיתנהל על כך דיון בינם ובין המורה. אפילו את תעודת הסיום הם חייבים לכתוב ביחד.