BETA

08.12.2015

20:07

עודכן:

"מדינת תל אביב": האם העיר הסובלנית בישראל לא באמת פתוחה לכולם?

העיר תל אביב נתפסת בעייני רבים כעיר הליברלית ביותר בישראל. בתוך החברה הדי שמרנית במדינה, היא מקבלת לתוכה קהילות שונות, תפיסות עולם וצורות חיים. בפרק השלישי בסדרה, אנו בודקים עד כמה העיר "ללא הפסקה" באמת סובלנית ופתוחה כמו שהיא מנסה להציג את עצמה, ומהם הפערים וההבדלים שיוצרים את המאבק בין צפון העיר לדרומה

בתל אביב אפשר למצוא את כולם: את אלה שנולדו בה ואת אלה שהגיעו אליה. "היא קולטת כל מי שרוצה למצוא ולבטא את עצמו" אומר ראש העיר, רון חולדאי, ומוסיף: "פה כל אדם יכול להתנהג איך שהוא רוצה. איך אפשר להגיד שהיא מנותקת? היא פתוחה לכולם".

 

יש בעיר מרקם רחב ומגוון של אוכלוסייה, אבל כשנכנסים פנימה אל הרחובות ואל האנשים, רואים עיר מחולקת לשניים: "צפון מול דרום", ולא רק מבחינה גאוגרפית.

 

>> לכתבות נוספות בסדרה "מדינת תל אביב"
פרק 1: עיר ללא תחרות?
פרק 2: עיר ללא אלטרנטיבות?
פרק 4: עיר ללא מעמד ביניים?

 

"עצם העובדה שתל אביב נתפסת כעיר לבנה זה איזשהו עיוות, כי בעיר היו מאז ומעולם שכונות מזרחיות מובהקות" אומר שלומי חתוכה, משורר ופעיל חברתי, "ברומא תהיה רומאי, בתל אביב תהיה אשכנזי".

 

 

 

נדמה שדווקא העיר שמקבלת פליטים ומהגרי עבודה, שחוגגת את מצעדי הגאווה ונלחמת על שלום ושיווין - לא מסוגלת להכיל את מי שלא מקבל על עצמו את הערכים והתרבות שלה.

 

יוקר המחייה והחיפוש התל אביבי התמידי אחר "הדבר הבא" הופך את שכונת שפירא, ביתם של תל אביבים ותיקים מעדות המזרח למקום הכי מבוקש בעיר בקרב הצעירים. באמצעות מענקים והטבות מושכת העירייה צעירים לדרום העיר, במטרה לחזק את השכונות החלשות.

 

התהליך אמנם מפיח רוח חיים במקום, אבל מתברר שגם מאיים על התושבים הוותיקים. "זה כמו לראות גל שמגיע בלי לדעת מה יקרה בסופו", אומר יעל בן יפת, חברת מועצת העיר תל אביב ותושבת שכונת שפירא, ומסכמת: "כרגע נראה מאוד יפה, אבל בסוף התהליך הזה התושבים הוותיקים כבר לא יהיו כאן".